הנתבעים מצידם תלו את האשמה לכישלון המשא ומתן בתובע וטענו כי כמנכ"ל ודירקטור בחברת ויפיסיין - התובע הוא שהביא לביטול ההסכם של ויפיסיין עם החברה ולסיום שיתוף הפעולה ביניהן. מנגד, טען התובע, כי נוכח קשריו עם החברה הוא היה מנוע מלכהן בדירקטוריון ויפיסיין וכי לא הייתה לו כל נגיעה לאותה החלטה לסיים את מערכת היחסים של ויפיסיין עם החברה.
אף בהתעלם מטענות הנתבעים באשר לחלקו של התובע בביטול ההסכם של ויפיסיין עם החברה, אין מקום לקבל את הטענה כי הנתבעים הם שהכשילו את היפרדות הצדדים.
כפי שעולה מחקירתו של התובע, היה התובע מודע היטב לכך כי ההסכם עם חברת ויפיסיין הוא הבסיס להסכמת הנתבעים לרכוש את מניותיו וכי ללא הסכם זה חלה ירידה משמעותית בערכה של החברה (עמ' 70-71 לפרוטוקול).
אף אם ויפיסיין החליטה לסיים את יחסיה העסקיים עם החברה ללא קשר לתובע, הרי שמשבוטל ההסכם עמה ועקב כך נקלעה החברה למצוקה כלכלית, לא ניתן לכפות על הנתבעים לרכוש את מניותיו של התובע בעסקה שאינה כדאית עבורם מבחינה כלכלית.
(5) עילות קיפוח שלא נטענו בכתב התביעה
הכלל הוא שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו במפורש או מכללא (ע"א 6799/02 יוזלרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003)).
אומנם, הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות הוא גמיש. כל עוד מדובר ביריעת המחלוקת המקורית ובאותם יסודות עובדתיים, יכול הנתבע להתמודד עם פירוט טענות אלו גם בתצהירי העדות הראשית או בסיכומים (רע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ (פורסם בנבו, 15.5.2008). יחד עם זאת, אין משמעות הדבר כי בעל דין יכול לטעון לקיפוח באופן כללי בכתב התביעה ורק לאורך ההליך לצוק לטענה זו תוכן ולהוסיף עילות קיפוח שונות.
אם כן, השאלה אותה יש לבחון היא האם הסכימו הנתבעים מכללא להרחבת החזית שנטענה על-ידם בסיכומים והאם ניתנה להם ההזדמנות להתמודד עם כלל טענות התובע.
כפי שעולה מתצהירו של יואל, כבר בעת הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים ברור היה להם כי חלק מהטענות שבמחלוקת הן הטענות כי הנתבעים ממנים את ההליכים המשפטיים כנגד התובע מכספי החברה (סעיפים 19.12-19.13 לתצהיר של יואל). כמו כן, היה ברור כי קיימת טענה לפיה לנתבעים עיסוקים נוספים שאינם קשורים לחברה (סעיף 19.15 לתצהיר של יואל).