במהלך חקירתו של יואל הודה יואל כי הוא עדיין נוסע ברכב החברה זאת, לטענתו, מאחר ומספר חודשים הוא אינו מצליח למכור אותו (עמ' 208 לפרוטוקול ש' 6-7; עמ' 211 לפרוטוקול ש' 18-22). עוד הודה יואל כי התמורה שהתקבלה ממכירת הרכב השני של החברה נמצאת כיום בחשבונו הפרטי זאת, לטענתו, היות ודוד פנה לבנק על דעת עצמו וביקש להפסיק את פעילות החשבון (עמ' 184-185 לפרוטוקול; עמ' 209 לפרוטוקול ש' 12-26).
באשר לנסיעות לחו"ל - טען יואל כי מדובר היה בנסיעות עסקיות אשר אליהן צירף חופשות פרטיות וכי החיוב בכרטסת לנסיעה למדריד היא למעשה עבור נסיעה עסקית לפרו אשר מדריד הייתה בה חניית ביניים בלבד (עמ' 198-199 לפרוטוקול).
אכן, נראה כי הנתבעים פעלו, לכל הפחות ביחס לרכבי החברה, בעירוב בין רכוש החברה לרכושם.
יחד עם זאת, נראה כי הדבר אפיין אף את התנהלות התובע וכי בזמן אמת לא ראה התובע בהתנהלות זו כפגיעה בציפיותיו הלגיטימיות.
כך למשל, אישר התובע כי רכש רכוש פרטי על חשבון החברה מאחר ובתקופה מסוימת הגדיר את ביתו כמשרד החברה (עמוד 52 לפרוטוקול ש' 14-18); כי קיבל מהחברה כספים שהיוו מעין פיצויים על כך שניצן, בתו של יואל, המשיכה לעבוד בחברה בעוד שבתו מיכל עזבה (עמוד 47 לפרוטוקול ש' 8-26); וכי קיבל מעת לעת דיבידנד מוקדם (עמוד 51 לפרוטוקול, ש' 7-16).
כמו כן, הדברים לא הוסתרו מהתובע אשר הייתה לו נגישות מלאה לחשבון כפי שעולה למשל מישיבת הדירקטוריון מיום 18.10.2015 (עמ' 28 לנספח 23 לתצהיר עדות ראשית של יואל):
"מר ד. רייכמן: ... הם רוקנו אותה במשך שנתיים מנכסיה, הם פשוט לקחו את הכסף, אם לפני X חודשים היה 400 אלף שקל בחשבון, ואני ראיתי, והיום יש 160 או אני לא יודע, משהו בסדר גודל,
א.אולנסקי: איך הוא יודע את זה?
[...]
מר ד. רייכמן: בוודאי שאני יודע כי יש לי גישה לחשבון."
בנוסף, יש להניח כי אם התנהלות הנתבעים הייתה עולה לכדי שימוש במשאבי החברה באופן המקפח את התובע, היה הדבר מקבל ביטוי במסגרת הערכת השווי שצירף התובע אלא שלא זה מצב הדברים. כך למשל, לשאלת בית-המשפט האם הייתה אינדיקציה כלשהי לכך שההכנסות האובייקטיביות פחתו או אם היו אינדיקציות מסוימות שהצביעו על הוצאות נסיעה מיותרות השיב רו"ח אברהם בשלילה (עמ' 20 ש' 2-6; עמ' 28 ש' 9-12).
- מימון הליכים משפטיים כנגד התובע מקופת החברה
הנתבעים אינם מכחישים כי הוצאות ההליך הנוכחי והוצאות הליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו כנגד התובע מומנו על-ידי החברה. טענתם היא כי לא מדובר בהתנהלות פסולה לאור כך שהחברה אינה משיבה פורמאלית אלא משיבה שהתבקש כנגדה סעד אופרטיבי, וכן כי שכר-הטרחה ששולם בגין הליכים אלו אינו חריג.