פסקי דין

תא (טב') 19183-05-15 דייסי צבי טל נ' טרנד קאר בע"מ - חלק 2

13 אפריל 2017
הדפסה

אין בידי לקבל את טענות הנתבעת גם בהקשר זה.

 

הטענה כי אין צורך בטופס גילוי שכן הכל כתוב בזיכרון הדברים, היא טענה שאינה ראויה להישמע, שכן סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש קובע בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי את טופס הגילוי יש למסור "עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה".

 

  1. על פי התרשמותי, הרי שבכל הנוגע לעסקת הרכב שבנדוננו, נהגה הנתבעת בקלות ראש, תוך התעלמות מהחובות המוטלות עליה בהתאם לחוק והלכה למעשה, הפרה חובה חקוקה בכך שפעלה בניגוד לנדרש בסעיף 4 (א) (2) (3) לחוק .

 

  1. לטענת הנתבעת, כעולה מעדותו של טל שוקרון מטעמה, בעסקת תיווך רכב, הנתבעת אינה אמורה לבדוק את הרכב ואין לה אחריות כלשהי על העסקה (עמ' 19 ש' 22-26 לפרוטוקול מיום 8.2.2017).

 

לגישתה של התובעת- "כאשר אנחנו רוכשים רכב אנחנו בודקים הכל, כולל בעלים קודמים, ברגע שאנחנו בעסקת תיווך והרכב לא שלנו, אנחנו לא בודקים, אנחנו מסתמכים על מה שבעל הרכב התחייב" (עמ' 19 ש' 20-21)

 

בכל הכבוד, אבחנה זו  שעורכת התובעת אין לה על מה שתסמוך והנתבעת בחרה מיוזמתה להסיר מעליה כל אחריות ולהתנער מהחובות הקבועות בחוק, אשר לדידי חל גם כאשר עסקינן בעסקת תיווך רכב.

 

  1. הפסיקה קובעת כי על גורם "מקצועי", שדרך עיסוקו הקבועה היא בתחום המסחר ברכב משומש, חלה אחריות מוגברת ביחס להצגה נכונה של פרטי הרכב לקונה.

 

אף אם סוחר הרכב משמש רק כ"צינור", היינו מתווך, המקבל תמורה בעד שירותיו, מחייבת אותו  קביעה זו באחריות כלפי הרוכש ועמלת התיווך שמקבלת הנתבעת, נושאת בחובה גם חובות ולא רק זכויות וראה בת.א (רחובות) 2248-08 מאיר פליישר נ' אוטו בילו סנטר בעמ ואח' (11/09/2011).

 

  1. יתר על כן במסגרת נ/1 הצהירה הנתבעת-

 

" שני הצדדים מצהירים כי בדקו את הרכב, את מצבו החיצוני והמיכני, את טיבו, את מיסמכיו/או רישיונות הרכב וכי מוותרים על כל תביעה הנובעת מהגורמים הנזכרים אחד כלפי משנהו"

 

לנוכח התנהלותה של הנתבעת כעולה מעדותו של מר טל שוקרון  עליה עמדתי לעיל, ברי כי בניגוד מוחלט להצהרתה בנ/1, הרי  שבפועל הנתבעת לא בדקה דבר וחצי דבר בכל הנוגע לטיבו של הרכב, היינו האם הרכב בבעלות פרטית ובכל הנוגע למצבו המיכני של הרכב.

 

  1. כזכור, התובע בתביעתו מלין על הסתרת זהות הבעלים הקודמים והצגת מצג כי המדובר ברכב מ"יד פרטית" ובנוסף הסתרת מצבו המיכני של הרכב ואי גילוי העובדה כי הייתה תקלת גיר ברכב.

 

  1. אפנה לבחון את מידת אחריותה של הנתבעת למצג המטעה בעניין הבעלויות הקודמות ברכב ובעניין מצבו המיכני וזאת בראי קביעותיי דלעיל בכל הנוגע להתנהלות הנתבעת.

 

  1. אין חולק כי הגם שהרכב הוצג לתובע כרכב מיד פרטית הרי שבפועל, כפי שהסתבר, שימש הרכב במהלך בעבר כרכב חברה.

 

  1. מר וינר מסר לנתבעת "הצהרה/ייפוי כח"-נספח ב' לתצהירו, אשר איפשר לנתבעת, כאמור בסעיף 2 לייפוי הכח הנ"ל-

 

"לעשות כל פעולה נדרשת במשרד הרישוי, ו/או בכל משרד אחר לשם מכירת הרכב הנ"ל ו/או לשם העברת הזכויות ב' לצד ג' במשרד הרישוי לעיל"

 

  1. באמצעות ייפוי הכח שנמסר לנתבעת, היה בידה לפנות בנקל למשרד הרישוי ולקבל את רשימת הבעלויות הקודמות ברכב וזאת באופן בו יהיה לה מלוא המידע הרלבנטי בקשר עם הרכב , על מנת למוסרו בבא העת לכל רוכש פוטנציאלי.

 

  1. ודוק- אין המדובר בפעולה מורכבת המצריכה השקעת משאבים מיוחדים, אלא בפעולה פשוטה ומתבקשת לעוסקים בסחר ובתיווך רכבים וזאת על מנת שיוכלו להציג ללקוחות הפוטנציאליים מידע מלא ונכון אודות הרכב המוצב לראווה במגרש המכוניות.

 

  1. הנתבעת לא נהגה כנדרש וכמצופה הימינה ותחת זאת על פי טענתה הסתמכה לחלוטין על מצגי מר וינר וכלשונו של מר אושרי כהן מטעם הנתבעת-

 

"... בחור מכובד כמו מר וינר, הוא יודע מה הוא אומר"

(עמ' 9 ש' 25-26 לפרוטוקול    מיום 8.2.2017)

 

  1. התנהלותה זו של הנתבעת אשר נמנעה מהחובה הבסיסית אשר לטעמי מוטלת עליה ובחרה לנקוט בגישת "שב ואל תעשה", היוותה רשלנות כלפי התובע אשר מטבע הדברים הסתמך לחלוטין על מצגיה והיה משוכנע כעולה מעדותו, כי הינו רוכש רכב מבעלות פרטית ולא העלה בדעתו כי לא כך הדבר -

 

" הנתבעת לא ידעה שהרכב הוא לא פרטי? הם חברת סחר בע"מ מחובתם לבדוק"

(עמ' 10 ש' 15     לפרוטוקול מיום 2.2.2017)

 

" קניתי את הרכב על סמך שהוא יד פרטית ולא חברה בע"מ, זו מהות התביעה, נבדק או לא נבדק  לא הייתה לי אפשרות גם לבדוק"

(עמ' 10 ש' 4-5 לפרוטוקול מיום 2.2.2017)

 

מעדותו של התובע בפניי, התרשמתי, כי אכן זה היה הלך מחשבתו של התובע בטרם ההתקשרות בהסכם המכר וכי נתן אמון מלא במצגי הנתבעת, אשר נתפשה בעיניו כחברת סחר רכב רצינית, וכי  לא הייתה לתובע  בזמן אמת סיבה לפקפק במצגיה.

 

  1. ברי, כי לו הייתה מבוצעת על ידי הנתבעת הבדיקה האלמנטרית הנדרשת במשרד הרישוי, כי אז לא הייתה תקלה זו באה לעולם והתובע היה יודע אל נכון את טיבו של הרכב בו התעניין, לרבות מחירו הנכון, לנוכח היותו "רכב חברה" בעבר ובהתאם היה התובע מקבל החלטה מושכלת, כאשר מלוא הפרטים מונחים בפניו.

 

  1. לטעמי, הנתבעת הפרה אף את דרישת "תום הלב" בניהול משא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה דרישה המחייבת גילוי כל פרט הקשור לנכס אשר יש להניח באופן סביר שאי-גילויו יכול להשפיע על החלטת הצד המתקשר לכרות החוזה.

 

למצער, היה על הנתבעת להודיע לתובע כי היא עצמה לא בדקה דבר וחצי דבר בכל הנוגע לרכב והסתמכה אך ורק על דבריו של מר וינר, אולם תחת זאת העלימה הנתבעת מהתובע מידע זה ואף הצהירה במסגרת נ/1 כי בדקה את הרכב.

 

  1. בנסיבות אלו הוכח לפניי, כי הייתה טעות בעיסקה, כהגדרתה בסעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן-"חוק החוזים"), בנוגע לעברו של הרכב בטרם המכירה , כאשר הנתבעת מציגה בפני התובע מצג שווא ולפיו הרכב הינו מ"יד פרטית" ולא מדווחת כי הרכב בעבר שימש "רכב חברה". הנתון שהוצג לתובע הינו מהותי ובסופו של דבר התברר כלא נכון.

 

  1. סעיף 14 לחוק החוזים קובע לעניין טעות בחוזה:

 

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה".

 

  1. בסעיף 15 לחוק החוזים נקבע בנוגע להטעיה בחוזה:

 

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

 

  1. בנסיבות אלו הוכח בפניי, כי הייתה הטעיה על ידי הנתבעת בנוגע למהימנות המידע הנמסר בנוגע לרכב, אשר התובע היה נמנע מהתקשרות בעסקה אילו ידע את המידע הנכון אודות הרכב.

 

  1. שונה הדבר בכל הנוגע לטענת התובע בכל הנוגע להסתרת המידע אודות מצבו המכני של הרכב ובדגש על מצב הגיר, אשר לימים הסתבר כתקול וזאת ממספר טעמים אשר יפורטו להלן.

 

  1. ראשית, אציין כי בטרם הועברה הבעלות ברכב לידי התובע, צלח הרכב את מבחן הרישוי השנתי, דבר שיש בו כדי להעיד על מצבו המיכני התקין של הרכב ובוודאי על שילוב הגיר להילוך אחורי, שאילולא כן היה הרכב נכשל במבחן הרישוי.

 

  1. בנוסף, אצטט מדברי התובע עצמו, אשר העיד כי תקלת גיר יכולה להתרחש באופן פתאומי וכי גם אם הייתה מתבצעת בדיקה מיכנית קודם להתקשרות בעסקת המכר, לא הייתה בכך ערובה כלשהי למצב הגיר ברכב –

 

"ש.       לא היה עוזר לבצע בדיקה?

ת.          בדיקה לא הייתה מגלה תקלת גיר.

ש.         למה?

ת.          כי גיר אי אפשר לבחון מתי הוא עומד ללכת בבדיקה, המכון לא נותן אחריות

ש.         אתה מאשר שלא נותנים אחריות לגיר אוטומטי בבדיקות?

ת.          המכון לא נותן.

ש.         למה, אמרת בעצמך כי תקלות בגיר יכולות לבוא באופן פתאומי נכון או לא?

ת.          נכון" (עמ' 12 ש' 16-23 לפרוטוקול מיום 2.2.2017).

 

  1. עדותו של התובע, נתמכת גם בתצהירו ובעדותו של מר ניר כהן מטעם הנתבעת (עמ' 42 ש' 17-18לפרוטוקול מיום 2.2.2017).

 

  1. הנה כי כן למדנו, כי גם לשיטתו של התובע, התקלה בגיר יכולה להיות תקלה פתאומית אשר יכולה לקרות בכל עת, אך לרוע מזלו של התובע ארעה התקלה דווקא כאשר היה הרכב ברשותו וזאת זמן לא רב לאחר רכישתו.

 

  1. אם כך הם פני הדברים, הרי שגם לו הייתה מבוצעת בדיקה על ידי הנתבעת הרי שלא הייתה מתגלית תקלה בגיר, שכן הנסיבות שנפרסו בפניי הובילוני למסקנה כי לא הייתה תקלה בגיר.

 

  1. ככל שאכן הייתה תקלה בגיר בעבר, כפי שסבור התובע בהסתמכות על נספח ח' לתצהירו, הרי שזו ארעה כאשר הרכב צבר 246,477 ק"מ.

במועד מכירתו של הרכב לתובע, עמד מד האוץ של הרכב על 260,000 ק"מ.

הווי אומר כי הרכב נסע 14,000 ק"מ ללא בעיה כלשהי.

 

אביו של התובע מר משה דייסי, אשר הינו מכונאי רכב בעיסוקו ועובד במוסך העיד:

 

"ש.       מניסיונך כמכונאי אפשר לנסוע 14,000 קמ' עם תקלה בגיר?

ת.       אי אפשר לנסוע, אבל אני לא ישבתי ברכב ויכול להיות שמחקו את התקלה. מהניסיון שלי, אין דבר כזה שברכב נדלקת מנורת תקלה מוציאים כבל מינוס והיא נמחקת אבל היא לא תוקנה"(עמ' 25 ש' 10-12)

 

  1. עינינו הרואות, כי גם אביו של התובע העוסק ובקיא במכונאות רכב ,מודה כי עם תקלה בגיר לא ניתן לנסוע ברכב 14,000 ק"מ.

 

  1. העדרה של תקלה בגיר, עלה גם מעדותו של המומחה מטעם מר וינר- שמעון עמוס, לפיה אם אכן הייתה תקלה בגיר, לא ניתן למחוק תקלה שכזו ממחשב הרכב, שכן התקלה תחזור ותופיע מיד לאחר שמנוע הרכב יתחמם.

 

  1. לכך אני מצרפת את עדותו של מר וינר, אשר התרשמתי ממהימנותו ולפיה –

 

"... נדלקה נורית של תקלת מנוע, אני מיד נכנסתי למוסך, בלי להתעכב בכלל, המוסך עשו בדיקות אמרו תשמע נדלקה נורית, הוצאנו את התקלה במחשב, אם היא תחזור צריך לבדוק עוד פעם, כל עוד היא לא חוזרת מבחינתנו אין תקלה. האוטו נכנס האוטו יצא, לא שילמתי וזה לא מופיע בספר הטיפולים.....

 

ש.  מישהו פעם במהלך התקופה שנסעת בלקסוס וטיפלת בו משיהו אמר לך שיש איזה שהיא בעיה בגיר מהמוסך?

ת. לא. בספידומטר במסמך שאתה מציג מופיע מופיע 246,900 מאז הוא נסע עד 260,000 ללא תקלה.

                           ...

זה מסמך מ-15.5.14, אני מסרתי אותו ב- 15.10.14, 5 חודשים אחרי. כל המומחים יגידו שאין תקלה בגיר שנוסעים אחריה 15,000 ק"מ. אפילו התובע שהצליח לשרוף את הגיר עשה את זה אחרי 3,800." (עמ' 30 ש'31-32, עמ' 31 ש' 1-2, עמ' 31 ש' 7-11 לפרוטוקול מיום 8.2.2017)

 

  1. מנספח א' לתצהירו של מר וינר עולה כי הרכב טופל בצורה מיטבית אצל המוסך המורשה בכל התקופה בה היה הרכב בבעלותו ואף נתון זה מלמדני כי מר וינר לא היה ממשיך לנסוע ברכב ולהזניח את "תקלת הגיר", ככל שאכן היה בה ממש.

 

  1. לנוכח כל האמור לעיל במקובץ ועל בסיס הראיות שהובאו בפניי, אני קובעת, כי לא הייתה תקלה בגיר עובר למכירת הרכב לתובע ועל כן לא הייתה צריכה הנתבעת לדווח לתובע על תקלה שכזו וממילא אין התובע זכאי לסעד כלשהו מהנתבעת בגין מצבו המיכני של הרכב, כנטען על ידו בכתב התביעה.

 

הסעד לו זכאי התובע

 

  1. לנוכח קביעתי דלעיל בדבר הפרת חובותיה של הנתבעת כלפי התובע בכל הנוגע לאי גילוי העובדה כי הרכב היה בעבר בבעלות חברה, הרי שעל הנתבעת לפצות את התובע.

 

  1. בכתב התביעה עתר התובע להורות על ביטול עסקת המכר ולחייב את התובע להשיב לו סך של 70,000 ₪ במזומן ואת ערך הסובארו של התובע לפי מחיר מחירון בסך 24,444 ₪ לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש.

 

  1. בנסיבותיה של תביעה זו, הרי שלא יהא זה צודק ונכון לפסוק לתובע את הסעד לו הוא עותר וזאת מן הטעם כי התובע המשיך ועשה שימוש ברכב למשך תקופה של חצי שנה, במהלכה צבר הרכב כ- 3,400 ק"מ נוספים וכן נגרמו לרכב נזקים, אשר דומה כי אין חולק כי לא היו קיימים במועד בו קיבל התובע את הרכב לידיו ותחת אשר יקטין את נזקין פעל בפועל להגדלתם.

 

  1. אף מבלי להידרש לסוגיה של דמי השימוש ברכב בהם יש לחייב את התובע בגין תקופת השימוש, הרי שהוכח בפניי, כי במהלך תקופת השימוש של התובע ברכב הוא החמיר את מצבו המכני וחרף הנחיית אביו, שלא לנסוע ברכב (עמ' 17 ש'4-7 פרוטוקול מיום 2.2.2017) המשיך התובע להשתמש ברכב עד שבסופו של דבר, כיום לא ניתן לעשות שימוש ברכב.

 

  1. לא זו אף זו, במהלך התקופה בה המשיך התובע להחזיק ברכב ולעשות בו שימוש, היה הרכב מעורב בתאונות, במהלכן נגרמו לרכב נזקים –

 

"ש.       מציגה לך תמונות שצורפו על ידינו לתצהיר, נספח ה' לתצהיר עדות ראשית מטעם צד ג', רואים בתמונה שהמראה קשורה?

ת.          זה היה כשהרכב חנה, מישהו פגע וברח, אחרי שקניתי את הרכב.

עמוד הקודם12
3עמוד הבא