ש. הפגיעה הזו מצגה תמונה שרואים חתך בטמבון?
ת. גם הפגיעה הזו מישהו פגע וברח. " (עמ' 5 ש' 31-32, עמ' 16 ש' 1-3 לפרוטוקול 2.2.2017 )
- לפיכך אפסוק את הפיצוי המגיע לתובע על דרך האומדנא.
התובע בעדותו הבהיר כי אילו היה יודע כי המדובר ברכב שבעברו היה "רכב חברה" לא היה רוכש את הרכב.
- אני קובעת את גובה הפיצוי לו זכאי התובע מאת הנתבעת בסך של 35,000 ₪ וזאת בשים לערכו של הרכב כ"רכב חברה" אל מול ערכו כרכב מ"יד פרטית" ולנוכח סירובה של הנתבעת להסכים לביטולה של העסקה במועד בו פנה אליה אביו של התובע, סמוך לאחר ביצוע העסקה וכן עוגמת הנפש אשר הייתה מנת חלקו של התובע בקשר עם עסקת רכישת הרכב.
- לנוכח אשמו התורם של התובע, אשר התבטא באי בדיקת הרכב על ידו קודם לחתימתו על זיכרון הדברים וזאת הגם שהצהיר ב-נ/1 כי עשה כן ובוודאי נוכח יכולתו לבצע בדיקה זו בנקל לאור העובדה כי אביו בקיא במכונאות רכב ועובד במוסך המבצע בדיקות רכב והמצוי בסמיכות לנתבעת, ראיתי לנכון להפחית את הפיצוי בשיעור של 20% ולהעמידו על סך של 28,000 ₪.
ההודעה לצד שלישי
- לא ראיתי לנכון לקבל את ההודעה ששוגרה כנגד מר וינר וזאת כפי שאבאר להלן.
- בעדותו הבהיר מר וינר כי רכש את הרכב ממגרש מכרזים לאחר שפורסם מכרז בעיתון לרכישת הרכב והצעת מר וינר לרכישת הרכב זכתה במכרז.
- לטענת מר וינר נאמר לו שהרכב היה שייך למנכ"ל בנק הפועלים- מר שלמה נחמה אשר נסע ברכב כנהג יחיד.
- מר וינר הבהיר בעדותו כי לא ראה את רישיונות הרכב עובר לזכייתו במכרז ורק לאחר מכן הועבר רישיון הרכב על שמו.
- לטענת מר וינר בסעיף 12 לתצהירו- הוא העביר את כל המידע אשר היה ברשותו למר אושרי כהן והלה טען בפניו כי אם זהו מצב הדברים הרי שהרכב בבעלות פרטית.
- מר אושרי כהן, בסעיף ו' לתצהירו, טען כי מר וינר לא סיפר לו על בעלות עבר של חברה, אלא הדגיש כי מדובר ברכב בבעלות פרטית בלבד.
- במחלוקת זו בין הצדדים, מצאתי להעדיף את גרסתו של מר וינר אשר הייתה מהימנה בעיניי.
- בחקירתו הנגדית העיד מר אושרי כהן:
"ש. הסתמכת עליו?
ת. לא שהסתמכתי עליו, לא היה לי דיבור עם וינר אם הרכב פרטי או לא..." (עמ' 9 ש'27-28 לפרוטוקול מיום 8.2.2017)
מעדותו של מר אושרי כהן, נמציתי למדה, כי בפועל הוא כלל לא דן עם מר וינר בשאלת הבעלות ברכב וברי כי האמור בסעיף ו'תצהירו של מר אושרי כהן בכל הנוגע למידע שקיבל ממר וינר נסתר בראי חקירתו הנגדית.
- אשר על כן, נאמנים עליי דבריו של מר וינר לפיהם הבהיר לו נציג הנתבעת כי הואיל והרכב היה בשימושו הבלעדי של מר שלמה נחמה, אזי המדובר ברכב "יד פרטית".
- הנתבעת אשר תחום עיסוקה בסחר רכב נתפסה בעיני מר וינר כבקיאה בכל הנוגע לעסקי רכבים, לרבות רישומי בעלות ולפיכך, לא ראה מר וינר סיבה לחלוק על הסברה של הנתבעת כי במצב הדברים אותו תיאר בפניה, מר וינר, נחשב הרכב כ"יד פרטית".
- יתר על כן אני מקבלת את גרסתו של מר וינר לא רק מן הטעם של הערכת מהימנות עדותו בפניי, אלא גם לנוכח העובדה הפשוטה ולפיה מר וינר מסר את רישיון הרכב לידי הנתבעת וזו הייתה יכולה לבדוק את הבעלויות הקודמות במשרד הרישוי ולברר האם עסקינן ב"רכב חברה" אם לאו.
- אבהיר כי בכל הנוגע לבדיקת בעלויות קודמות ברכב, לא הרי אחריותו של מר וינר אשר התרשמתי מכנות עדותו ומתום ליבו, כהרי אחריותה של הנתבעת העוסקת בסחר ותיווך רכב ומחויבת בביצוע בדיקת בעלויות אלמנטרית.
- לפיכך, לא מצאתי מקום לחייב את צד ג', מר וינר באחריות כלשהי .
סוף דבר
- לנוכח האמור לעיל, אני מורה כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 28,000 ₪.
- כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ וכן החזר האגרה ששולמה בסך 2,373 ₪.בנוסף תשלם הנתבעת שכר טרחת בא כוחו בסך של 6,000 ₪.
- התשלומים ישולמו תוך 40 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין עד יום התשלום בפועל.
- ההודעה לצד שלישי כנגד מר וינר נדחית וזאת ללא צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז ניסן תשע"ז, 13 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.
אפרת הלר