כך צוין בהערכת השווי כי -
"אני סבורים כי בעלי מניות קיימים או חדשים יוכלו להשתמש בחברה הקיימת כפלטפורמה לפעילויות אחרות וחדשות, ולאחר הכנת תכנית עסקית חדשה לחברה ניתן יהיה להעריך את החברה בשיטת היוון תזרימי המזומנים ולקבל שווי גבוה יותר מזה שהתקבל בשיטה זו על בסיס המשך הפעילות הקיימת.
מכיוון שלא ניתן לבצע הערכת שווי אלא על בסיס הפעילות הנוכחית, אין אנו מקבלים תוצאה אופטימלית ולכן אנו סבורים כי במקרה זה שיטת השווי הנכסי היא הרלוונטית".
- מעריך השווי ממשרד דלויט שערך את חוות-הדעת השנייה הגיע לאותה מסקנה. כך נקבע בחוות-הדעת הזו כי –
"השווי ההוגן של הקבוצה הוערך בשני שלבים, בשלב הראשון הוערך שווי החברה על-פי גישת ההכנסות (DCF). בהתאם לגישה זו גיבשנו תחזית תזרים מזומנים תפעוליים מפעילות הקבוצה. תחזית זו הניבה שווי פעילות המשקף שיעור תשואה נמוך על נכסי החברה, כלומר שווי החברה אשר התקבל בגישת ההכנסות נמוך באופן מהותי מההון העצמי המתואם של החברה. היות ושווי הוגן אמור לשקף את השווי המיטבי שניתן להפיק מנכסי החברה, מצאנו כי הגישה המתאימה יותר להערכת שווי הקבוצה הינה שיטת השווי הנכסי הנקי (NAV). גישת השווי הנכסי הנקי יוצאת ממאזן החברה ומתאימה את ערך הנכסים וההתחייבויות לשווים הכלכלי. בהתאם לגישה זו הנחנו כי החברה תפסיק את פעילותה מרצון במשך תקופה של 6 חודשים (להלן: "תקופת המימוש") ובהתאם כל נכסיה והתחייבויותיה ימומשו במהלך תקופה זו".
- לאחר שהתקבלו הערכות השווי, עתר ב"כ התובעת כי בית-המשפט יורה לנתבעים לפעול בהתאם להחלטה מיום 24.12.2015 ולרכוש את חלקה של התובעת בהתאם לתוצאות הערכת השווי.
עמדת הנתבעים ביחס לאופן הערכת השווי
- בתגובתם של הנתבעים לבקשתה הנ"ל של התובעת, התנגדו הנתבעים לבקשה. הנתבעים עתרו כי בית-המשפט יורה ששווי פעילות החברה ייקבע בהתאם לשיטת ה-DCF וזאת – כך נטען "בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים אשר על בסיסה בוצעה הערכת השווי כמו גם על-פי הוראות הפסיקה המחייבת".
- הנתבעים טענו כי בשתי חוות-הדעת שהעריכו את שווי החברה, ערכו המומחים תחשיב הן בהתאם לשיטת ה-DCF – היוון תזרים מזומנים, והן לפי שיטת השווי הנכסי. עורכיהן של שתי חוות-הדעת קבעו כי לטעמם יש לבצע את הערכת השווי של קבוצת החברות לפי שיטת השווי הנכסי – כאשר לגישת הנתבעים להנחה זו אין כל יסוד עובדתי והיא אינה עומדת כלל על הפרק.