"... מובן שאין להחיל את ההלכות הנזכרות בצורה אוטומטית בכל מקרה ומקרה שבו נדונה תקיפה מינית והדבר תלוי בנסיבותיו של המקרה. כבכל תיק שבו הוא נדרש לקבוע ממצאי מהימנות ועובדה, אמור בית המשפט לבחון ולהעריך את מהימנותה של העדות בכלים העומדים לרשותו, לרבות ראיות חיצוניות לאותה העדות, ככל שישנן. צבר ההלכות שלעיל הוא רק אחד מן הכלים העומדים לרשות השופט והשימוש בו ראוי שייעשה בצורה מושכלת וזהירה ביותר, הכל בהתאם לנסיבות המקרה שלפניו" (שם, בפסקה 36).
דברים אלה נאמרו בנוגע לעדותה של מתלוננת בהליך פלילי, אך הם יפים, כמובן, גם כאשר מדובר בתביעה אזרחית כבענייננו.
- לאחר שאמרנו דברים כלליים אלה, נפנה לדון בשאלות העומדות על הפרק. ראשית לכל, מן הראוי להבהיר כי אני מסכים עם דברי חבריי, לפיהם בית המשפט המחוזי לא עשה שימוש נאות ב"כלי העבודה" שפורטו לעיל, לבחינת אמיתות גרסתן של המתלוננות דנן. הדברים פורטו על ידי חבריי ולא אחזור עליהם, ואציין רק כי התוצאה היא שיש להחיל בענייננו את החריגים לכלל אי ההתערבות בקביעות עובדה ומהימנות, ובעיקר אמורים הדברים בחריג שעניינו "פגם ממשי באופן הערכת מהימנות העדים על ידי הערכאה הדיונית". ואולם, פגם זה באופן הערכת המהימנות אינו שולל את האפשרות כי ערכאת הערעור תבחן את הדברים מחדש ותגיע לאותה תוצאה, וכפי שציין השופט עמית "במסגרת הדיון בערעור יהיה עלינו לבחון אם הקביעות בפסק דינו של בית משפט קמא עומדות בעינן גם כאשר נעשה שימוש ב'כלי עבודה' הנכונים, וכאשר העדויות נבחנות דרך העדויות המיוחדות שעוצבו בפסיקה לבחינת מהימנותם של מתלוננים בעבירות מין".
--- סוף עמוד 108 ---
- בחינת עדויותיהן של המתלוננות על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה מובילה, לטעמי, למסקנה אחת ויחידה כי מדובר בהאשמות חסרות יסוד, ונראה כי התלונות במשטרה הוגשו מתוך כוונה להפליל את אורי בכזב, בביצוע עבירות מין חמורות. המדובר בהצטברות של נסיבות, מהן ניתן להסיק כי בפנינו התארגנות של מתלוננות שביקשו לפגוע באורי, תוך הגשת תלונות כוזבות במשטרה, תלונה ללשכת עורכי הדין, ועריכת הפגנות שבהן הוקע אורי כאנס סדרתי. יודגש, כי בדבריי אלה אין משום הבעת דעה לגבי התנהלותו המוסרית והערכית של אורי, אשר אפשר שהכעיסה עד מאוד את המתלוננות, אך מכאן ועד להפללה בביצוע מעשי אונס סדרתיים, המרחק גדול. עמדתי באשר לחוסר מהימנותן של המתלוננות מבוססת, בין היתר, על הרכיבים הבאים:
א. סגירת תיקי החקירה נגד אורי מחוסר אשמה. אכן, עצם סגירת התיקים בעילה זו אין בה כדי להעיד על כי מדובר בתלונת שווא, אך היא מהווה נדבך מסויים לצֶבֶר הנסיבות האחרות.
ב. טענתן השקרית של המתלוננות כי הגשת התביעה לאחר שהסתיימה תקופת ההתיישנות, נובעת מהדחקת אירועי האונס הנטענים, או מ"שיכחון מתמשך של האירוע הטראומטי". דומה, כי איש לא יחלוק על כך שמדובר בנסיבות ענייננו בטענות סרק שנדחו בצדק על ידי בית משפט קמא.
ג. קיומן של סתירות מהותיות בעדויות, ובכלל זה בהקשר למועדי האירועים הנטענים; לגבי אופיים של המעשים; התגובה למעשים המיוחסים לאורי; ואופן חשיפת האירועים והתלונות בפני אחרים. סבורני, כי סתירות מהותיות אלה נותרו ללא הסבר של ממש, והדבר מחזק את הדעה כי מדובר בתלונות שקריות.
ד. התנהלות תמוהה וחסרת פשר, לאחר ביצוע מעשי האונס הנטענים. אכן, נקבע בפסיקה כי אין לדון לכף חובה מתלוננת בעבירות מין המתנהלת, תוך כדי ולאחר התקיפה המינית הנטענת, בדרך בלתי רציונלית וחסרת היגיון. ואולם, במקרה דנן נראה כי צֶבֶר ההתנהגויות והתגובות הבלתי הגיוניות, כמפורט על ידי חברי, הינו בעל מסה קריטית, והדבר מתווסף ליתר השיקולים המובילים לדחיית גרסתן של המתלוננות כבלתי מהימנות בעליל.
ה. "תוכנית הנאנסות" שתוארה בהרחבה על ידי חברי, מטילה אף היא צל כבד על אמינות התלונות ומהימנות המתלוננות, והיא תומכת בתזה כי מדובר במהלך מתוכנן
--- סוף עמוד 109 ---
שנועד לפגוע בשמו הטוב של אורי, תוך האשמתו, בדרכים ובשיטות שפורטו בתוכנית, בביצוע מעשי אונס סדרתיים. אינני רואה צורך להרחיב מעבר לכך, אך אציין כי עצם השימוש במונח "ספין" ("סחריר" בעברית) יכול ללמד על כוונתם האמיתית של הוגי התוכנית. בהתייחס למונח "ספין" באתר האקדמיה ללשון העברית נאמר, בין היתר, "מתחום הפיזיקה נשאלה המילה לעולם התקשורת: סחרור מילולי שנועד להוליך שולל ולהעלים את האמת. אם כן הספין התקשורתי הוא סחריר".
ו. לבסוף, ולא אחרון בסדר החשיבות, יש ליתן משקל מסוים גם להתרשמותו הבלתי אמצעית של בית משפט קמא ממידת מהימנותן, וליתר דיוק אי מהימנותן, של המתלוננות.
- על יסוד האמור לעיל, הנני תמים דעים עם קביעתו של חברי, כי "הוכח באופן פוזיטיבי כי גרסאותיהן של המתלוננות חסרות יסוד", דבר שהיה כמובן בידיעתן, ולפיכך יש לדחות את הערעור בנוגע לתביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי אורי, גם אם לא מטעמיו של בית משפט קמא.
- טרם סיום, ברצוני להתייחס בקצרה למספר נושאים שעלו בחוות דעתה של חברתי, השופטת ד' ברק-ארז.
איזו משמעות יש לייחס לעובדה כי לא נקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא ממצאי מהימנות בעניינו של אורי, פרט לכך שנקבע כממצא עובדתי, בניגוד לגרסתו של אורי, כי התקיימו יחסי מין בהסכמה עם ד' באירוע בחוף מנדרין? – לטעמי, היה מקום לכך כי בית משפט קמא ינקוט עמדה לגבי שאלת מהימנותו של אורי, שכן בהתדיינות זו, כמו בהליכים רבים אחרים שבהם מדובר בתלונות שעניינן תקיפה מינית, עומדים אנו במצב של "מילה מול מילה". ואולם, אין בכך כדי להביא לשינוי התוצאה הסופית, משנקבע פוזיטיבית כי המתלוננות מייחסות לאורי בכזב מעשי אינוס, שבוצעו בכל אחת ואחת מהן. כמו כן, אינני סבור כי יש לייחס משמעות רבה לעובדה כי אורי הכחיש, מטעמיו שלו, את עצם קיום יחסי המין עם ד', ואין לכך קשר הכרחי לדחיית טענתה של ד' כי נאנסה, באותן נסיבות, על ידי אורי.
ההשפעה של חלוף הזמן על תביעות לשון הרע – אכן, קיים קושי בבירור תביעות לשון הרע המוגשות בחלוף תקופת ההתיישנות של אירועי התקיפה המינית הנטענת. מקובלת עליי גם הגישה, לפיה נגישות רחבה מידי להגשת תביעות לשון הרע,
--- סוף עמוד 110 ---
עשויה להביא לשימוש לרעה בתביעות מעין אלה, תוך ניצולו של הליך זה לצורכי הרתעה והפחדה של מתלוננות בכוח ובפועל. ואולם, שיקולים אלה אינם ישימים כאשר, כמו בענייננו, היוזמה להגשת התביעות לא היתה של הנילון, אלא שמדובר בתביעה שכנגד אשר הוגשה לאחר הגשת תביעתן של המתלוננות. נראה כי, בנסיבות אלה, אין מקום לחששות שהעלתה חברתי, ואת השאלות הנוגעות למדיניות המשפטית הרצויה בתביעות לשון הרע, בעקבות תלונה על ביצוע עבירת מין, ניתן להותיר לעת מצוא.
שאלת תום ליבן של המתלוננות – בהמשך למסקנה, לפיה מדובר בתלונות כוזבות, דבר שמן הסתם היה בידיעתן של המתלוננות, אין הן זכאיות לחסות תחת אחת או יותר מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע). בהינתן הקביעה כי התלונות הוגשו מתוך ידיעה כי תוכנן כוזב, מובן כי גם פרשנות מרחיבה לסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, כמוצע על ידי חברתי, לא תביא לשינוי התוצאה.
- כאמור, אצטרף לחברי, השופט י' עמית.
ש ו פ ט
הערעורים שהוגשו בע"א 7426/14, בע"א 8119/14 והערעור שכנגד בע"א 7474/11 התקבלו בחלקם, אך באשר להיקף קבלתם התגלעה מחלוקת בין השופטים י' עמית ו-א' שהם בדעת הרוב לשופטת ד' ברק-ארז בדעת המיעוט. הערעור בע"א 7474/11 נדחה פה אחד. התוצאה האופרטיבית היא כאמור בפסקה 87 לפסק-דינו של השופט י' עמית.
בהמשך להחלטתו של השופט נ' הנדל מיום 29.12.2014, ניתן בזאת צו איסור פרסום שמותיהן ופרטיהן המזהים של המערערות. שמו של המערער בע"א 7474/14 והמשיב בע"א 7426/14 ובע"א 8119/14 ניתן לפרסום.
ניתן היום, ד' באדר ב' התשע"ו (14.3.2016).
--- סוף עמוד 111 ---
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת