בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שא"ש הוא גיס של ר"ש. כלומר על פי גרסתה של ר', במהלך השנים ר' לא סיפרה על האירוע לאיש, פרט לבן-משפחתה של ר"ש;
--- סוף עמוד 25 ---
האירוע "צף" בזכרונה במהלך פגישה עם לילי, חברת הקבוצה שבראשה עומדת ר"ש; והיא הגישה תלונה נגד אורי מיד לאחר שהתגלע סכסוך בינו לבין ר"ש. אוסיף ואציין כי לטענתה של ר', בביקוריה החוזרים ונשנים אצל ר"ש ואבי בפריז היא לא דיברה איתם על התלונה והתביעה שהגישה נגד אורי. בדומה לבית משפט קמא, אף אני סבור כי טענה זו איננה מהימנה, והיא נדמית כניסיון מלאכותי של ר' להרחיק את עדותה ממתחם ידיעתה והשפעתה של ר"ש.
- היבט נוסף שמעורר חשד לגבי כנות תלונתה ומהימנותה של ר', עלה בעימות מיום 10.3.2010 במהלכו הטיחה ר' באורי: "אתה ביצעת את זממך בעוד נשים [...] התלונות עוד יגיעו אליך". גם אם ייתכן הסבר ענייני לאמירה זו – ר' לא הצליחה לספק אותו, ובנסיבות העניין אמירה זו נושאת מטען בעייתי. בחקירתה הנגדית נשאלה ר' לפשר דבריה אלה, והכחישה כי באותו שלב ידעה על קיומן של מתלוננות נוספות: "לא ידעתי על שום דבר שעומד להגיע, אבל בהחלט הייתי מאד מאד נסערת [...] לא התכוונתי למשהו ספציפי, לא ידעתי על משהו ספציפי [...] אני חושבת שהתכוונתי לעצמי [...] לתביעה". דומה כי "פליטת הפה" במסגרת העימות והניסיון המאולץ לתרץ זאת בבית המשפט, מעידים כי תוכה של ר' אינו כברה.
- התייחסתי כאן רק לעיקרי הדברים, אבל עיון בפרוטוקול מגלה כי עדותה של ר' היתה מתחמקת ומעוררת תהיות גם לגבי מאורעות אחרים. בקצרה ייאמר כי ר' לא הצליחה לומר אם שוחחה עם א"ש לפני הגשת התלונה במשטרה; טענה שהיא כלל לא זכרה שביטלה את חתונתה בעקבות האירוע; ולא זכרה שנערכה מסיבה לרגל חתונתה ולכן ציינה בתצהירה רק "טקס צנוע, ברבנות, עם מיעוט משתתפים". השוואה בין גרסתה של ר' לבין עדותו של בן-זוגה דאז, דורון, מעלה סתירות נוספות כגון אם לידת בִיתם "לוותה בקשיים רבים" או היתה "תקינה ומדהימה"; ואם הגירושין שלהם היו "מאד מאד מכוערים" או "באווירה מצויינת". בהקשר זה ראוי לציין כי ההלכה המכירה בהיתכנותן של סתירות בעדותם של נפגעי עבירות מין קשורה בעיקר לתיאור האירוע עצמו, נוכח הבלבול הטבעי והחוויה הקשה. כבר הזכרתי כי "השוני בגישת בית המשפט מקורו בצורך לברר אם יכולתו של המתלונן לתת עדות מוגבלת בשל החוויה הטראומטית שעבר והחותם שהותירה עליו, ולא על מנת ליצור חוסר איזון בין הצדדים ולהעמיד את הנאשם בעמדת נחיתות מובנית" (ע"פ 7880/13, פסקה 36). על כן, קשה יותר למצוא הסבר לסתירות בגרסתה של ר', ככל שהן אינן קשורות לאירוע האונס הנטען אלא לאירועים מאוחרים בהרבה.