עמנ (י-ם) 22613-12-16 זקוטשוילי נטיה נ' שר הפנים

ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") מיום 27.10.2016 בו נדחתה בקשת המערערת 1 לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים.

הרקע לערעור

1. מערערת 1 (להלן: "המערערת") הנה אזרחית גאורגיה ילידת 1975, גרושה ואם לשתי בנות בגירות הגרות בארץ מולדתה. מערערת 2, הנה אזרחית גיאורגיה ילידת 1956 ואמהּ של המערערת. מערערת 2 ואביה של המערערת עלו לישראל בשנת 1995 וקיבלו אזרחות מכוח חוק השבות, התש"י – 1950 (להלן: "חוק השבות") בשל היותם דור שלישי ליהודי. במהלך השנים עלו מספר בני משפחה נוספים של המערערות לישראל וקיבלו אזרחות. לעומתם, המערערת לא הייתה זכאית לעלות לישראל מכוח חוק השבות בהיותה דור רביעי ליהודי, אך לטענתה שמרה על קשר רציף עם בני משפחתה והגיעה לבקרם תכופות בישראל. בין יתר הביקורים שלה בישראל היא נכנסה ביום 16.11.08 באשרת תייר תקפה עד ליום 16.2.09 ויצאה את ישראל רק ביום 1.7.10, היינו כשנה וחצי לאחר המועד שבו הייתה אמורה לעזוב. באותו אופן פעלה המערערת ביום 5.9.11 שבו נכנסה לישראל באמצאות דרכון חדש באשרה מסוג ב/2 לחודש ימים בלבד ונשארה בישראל עד אשר גורשה ממנה רק ביום 21.3.13, גם כן בחלוף כשנה וחצי. כך לאחר פטירתו של אביה, ביום 25.4.13 נכנסה המערערת לישראל עם אשרת תייר לחודש ימים בלבד לצורך ההלוויה ומאז היא שוהה בה ללא אשרה כדין.

2. חלפו הימים ורק בחלוף כשנתיים, ביום 2.4.2015 הגישו המערערות בקשה להסדרת מעמדה של המערערת בישראל מטעמים הומניטאריים לאור מצבה הנפשי הקשה של מערערת 2 הנזקקת לסיועה. ביום 23.6.2015 דחתה מנהלת לשכת רשות האוכלוסין וההגירה בחולון את הבקשה מבלי להעבירה לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים (להלן: "הוועדה") בטענה שבביקוריה הקודמים, המערערת שהתה תקופות ארוכות בישראל ללא אשרה ואף גורשה בעבר על שהייה בלתי חוקית, וגם בקשה זו הוגשה לאחר שהמערערת שהתה בישראל ללא אשרת שהייה למעלה משנתיים. בנוסף, משפחתן עלתה מלכתחילה לישראל בידיעה שהמערערת אינה זכאית לעלות לישראל מכוח חוק השבות.

3. ביום 27.7.2015 הגישו המערערות ערר פנימי למשרדי המשיב על החלטת מנהלת הלשכה בחולון לדחות את בקשתן על הסף מבלי להעבירה לדיון בפני הוועדה. ביום 14.10.2015 דחתה הממונה על דסק מרכז את הערר בטענה כי נסיבות המקרה אינן מעלות טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את העלאת הבקשה לדיון בפני הוועדה. בנוסף נאמר כי העובדה שלמערערת שתי בנות בגירות המתגוררות בגיאורגיה מעידה על זיקתה למדינת מוצאה ולא לישראל.

4. ביום 15.11.2016 הגישו המערערות ערר על החלטת הממונה על דסק מרכז לבית הדין לעררים אך ביום 27.10.2016 דחה בית הדין את הערר. בהחלטתו קבע בית הדין כי לא נמצאו בנסיבות המקרה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את העברת הבקשה לבחינת הוועדה. הוסיף בית הדין וקבע כי המערערת ניצלה לרעה את כניסתה לישראל עקב פטירת אביה ונשארה בישראל ללא אשרת שהייה וכי שהתה בה תקופות שונות ללא אשרה כאשר ברור שהיא עשתה כן ביודעין ויש לזקוף זאת לחובתה. לדעת בית הדין לא קיים סיכוי שבקשת המערערת תתקבל ולכן אין מקום להעברתה לדיון לפני הוועדה. העברה גורפת של כל בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים לבחינת הוועדה תפגע אנושות במקרים החריגים באמת בכך שהדיון בעניינם יתעכב. פסק דין זה הוליד את הערעור שלפני.