על היקף ההגנה שניתנה למידע המצוי במאגר ניתן ללמוד גם מהחסיון הסטטוטורי הקבוע בסעיף 25 לחוק איסור הלבנת הון לגורמים המדווחים לרשות במסגרת דיווח של גופים פיננסיים או על דיווח שהתקבל במשטרה. הסודיות נועדה להגן על העובדים ולמנוע את חשיפת העובדה שהם מצאו לנכון להעביר מידע על לקוחותיהם וזאת כדי להבטיח שיתוף פעולה מצד הסקטור הפיננסי ולקיים משטר דיווחים מתמשך ואמין. הסודיות החלה על הדיווחים מתבססת גם על הוראות סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, אשר יחד עם הצווים שהותקנו מכוחו קובע עבירה פלילית על מתן זכות עיון בדיווח ומסמכים שקדמו לדיווח, כאשר איסור זה משתלב עם האמור בסעיף 16 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של חבר בורסה למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשע"א – 2010 (להלן – "צו איסור הלבנת הון").
מהאמור ניתן לראות, כי העיקרון הבסיסי בחוק הינו הגנה על זהות הגורמים המדווחים לרשות ושמירה על סודיות המידע אשר נאגר בו, תוך הקפדה, כי העברת המידע תעשה רק בהתאם למטרות בחוק. העברת מידע למנהל המיוחד אינה עומדת בדרישות החוק שכן יש בה כדי לפגוע בזהות הגורמים המדווחים ובכך למנוע דיווחים עתידיים. לא ניתן להכשיר את העברת המידע על ידי קבלת אישור הלקוחות שכן מטרת החוק אינה הגנה על פרטיות הלקוחות אלא על זהות הגורמים המדווחים, על מנת שאלה לא יחששו להעביר דיווחים בעתיד. גם המלצות ה – FATF המהוות סטנדרט בינלאומי מחייב בתחום איסור הלבנת הון ומימון טרור מחייבות הענקת הגנה לגורמים עליהם מוטלת חובת הדיווח, מתוך הכרה כי הגנה זו הינה חיונית ליצירת משטר דיווחים יעיל ואמין.
- הרשות מוסיפה, כי החוק לאיסור הלבנת הון לא נועד למטרות לשמם מבקש המנהל המיוחד את הדיווחים אלא רק ליצירת משטר דיווח והרתעה מפני מלביני הון ופשיעה כלכלית. לעמדתה, אין רבותא בעובדה שהמנהל המיוחד הינו שליח בית המשפט שכן דיווחים אלה לא ניתן למסור גם לבית המשפט בהליך פירוק. העובדה, כי המדווח מסר למנהל המיוחד, כי נמסרו על ידו דיווחים אין בה כדי להסיר את החסיון, שכן יש הבדל בין אמירה בלבד לבין מסירת הדיווחים עצמם, מה עוד שיתכן, כי קיימים מדווחים נוספים.
הרשות סבורה כי ההחלטה הקודמת ניתנה על סמך מידע חלקי וכעת בפני בית המשפט תמונה רחבה ומשמעותית מזו שעמדה בפניו בעבר. על אף רצון המנהל המיוחד להשיא את קופת החברה לטובת הנושים, הרי שהוראותיו הספציפיות של חוק איסור הלבנת הון גוברות על הוראות סעיף 288 לפקודת החברות, ואינן מאפשרות גם לבית המשפט עצמו לעיין בחומר.