"בלי דיווח אין חוק. קשה מאוד יהיה להרשיע אדם בהלבנת הון, בשל המורכבות של הפעולות שנעשות כדי להלבין הון. על כן, קודם כול, קבענו חובות דיווח לתאגידים בנקאיים" (גלוריה וייסמן, ישיבת ועדת משנה לעניין הצעת חוק איסור הלבנת הון מיום 1.11.99, עמ' 4).
עם זאת, המדובר בחקיקה אשר פוגעת בזכות הפרטיות של המוסדות הפיננסיים כלפי לקוחותיהם ומפרה את חובות האמון שמוסדות אלה חבים כלפי אותם הלקוחות (פלאטו-שנער, עמ' 255). על כן, ביקש החוק לאיסור הלבנת הון ליצור איזון בין הרצון להיאבק בפשע המאורגן, לבין החשש לפגוע בזכותם של הלקוחות לפרטיות ובזכויות נוספות (דברי הכנסת מיום 2.8.00 עמ' 181). האיזון המבוקש נוצר, בין היתר, באמצעות חובות הסודיות שנקבעו במספר הוראות בחוק איסור הלבנת הון עצמו ובצווים שנקבעו מכוחו.
- חובת הסודיות מעוגנת בהוראות הקבועות בפרק ח' לחוק איסור הלבנת הון, המסדיר את הקמת מאגר מידע של הדיווחים המתקבלים לפי חוק איסור הלבנת הון ולפי חוק המאבק בטרור, תשע"ו - 2016. הרשות הממונה על מאגר המידע, שהינה גוף בתוך משרד המשפטים, לא תוכל להעביר ממנו כל מידע, אלא בהתאם להוראות החוק ולרשויות המפורטות בו. כך, ניתן להעביר מידע, בנסיבות הקבועות בחוק, למשטרת ישראל, רשות המיסים, שרות הבטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, אמ"ן, או היחידה במלמ"ב שנקבעה על ידי שר הבטחון (סעיף 30 לחוק איסור הלבנת הון).
דברי ההסבר לסעיף האמור מסבירים בבירור, שמטרתו הינה "להגן בצורה מרבית על המידע שבמאגר", ועל כן "מוצע לאסור על העברת מידע ממאגר המידע לפי החוק המוצע לכל גורם אחר, וזאת על אף הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981, המאפשרות העברת מידע בין גורמים רשמיים; מאותה סיבה מוצע לאסור על משטרת ישראל ועל שירות הבטחון הכללי להעביר לגורם אחר מידע שקיבלו ממאגר המידע" (דברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון, ה"ח 2809, עמ' 431 (14.4.99)). מדיוני ועדת חוקה, חוק ומשפט וועדת המשנה לאיסור הלבנת הון, אשר קדמו לחקיקת חוק איסור הלבנת הון, עולה בבירור כי הכוונה היתה ליצור מאגר מידע סגור ככל האפשר של המידע שהושג מכח החוק, ולפתוח את המידע שנאסף בו במשורה, ולגורמים שהוזכרו בחוק במפורש בלבד (פ' ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 3.7.00, עמ' 32). הגורמים המנויים בחוק כלפיהם ניתן לגלות את המידע במאגר נקבעו בקפידה ולאחר בחינה קפדנית של כל גורם לגופו (פרוטוקול ועדת משנה לאיסור הלבנת הון מיום 8.5.00, עמ' 31-33).
- חובת הסודיות של מידע שדווח במסגרת חוק איסור הלבנת הון קבועה גם בסעיף 25 לחוק איסור הלבנת הון, לפיו –
"(א) על אף האמור בכל דין, אין לגלות, למעט למפקח שמונה לפי פרק ד'2, לצורך מילוי תפקידו, את זהותו של אדם שפעל כאמור בסעיף 6, אלא בהתאם לסעיף קטן (ב).
(ב) דיווח שהתקבל במשטרה לפי סעיף 6(1) או במאגר המידע לפי סעיף 7(ד), לא ייחשב כחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשנ"ב-1992 ולא יהיה קביל כראיה בכל הליך משפטי, למעט –
(1) בהליך משפטי לפי חוק זה בשל הפרת חובת דיווח לפי סעיף זה או בשל דיווח כוזב או מטעה לפי חוק זה;
(2) כחומר מודיעיני שיוצג לעיון שופט בלבד במהלך דיון בבקשה לצו שיפוטי".
דהיינו, הסעיף קובע כי ביחס לדיווחים לפי סעיף 6 – דהיינו, דיווחים למשטרה ביחס לפעולות של הלבנת הון או דיווחים של נותני שירותים פיננסיים או סוחרים באבנים יקרות בהתאם לחובותיהם בחוק - הינם סודיים, וניתן לגלותם רק למפקחים שהתמנו על מנת ליישם את הוראות החוק; כמו כן, הוראות גילוי בחוקים אחרים לא יחולו עליהם.
- יש להעיר, כי בהצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז - 2007 נעשה נסיון להרחיב את נוסחו של סעיף 25 לחוק איסור הלבנת הון כך שהוא יתיר, במקרים מסוימים, גילוי מידע מהמאגר במסגרת גילוי חומר חקירה לאחר הגשת כתב אישום, על מנת להגן על זכותו של נאשם לגילוי חומר חקירה (הצעות חוק הממשלה 319, עמ' 766). דא עקא, שנסיון הרחבה זה נדחה בדיוני הועדה לחוקה, חוק ומשפט, לאור חשש כי הדבר יוביל להקטנת הדיווחים לרשות.
כך, טען יו"ר הועדה, ח"כ דוד רותם, כי "אם מסירים פה את החסיון, אתם לא תמצאו בן אדם שיבוא לדווח... מי מוכן לקחת את הסיכון הזה? איזו הגנה אתה מוכן לתת?" (פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 31.5.10, עמ' 5). נציג השב"כ הביע אף הוא את החשש, כי תיקון החוק "יוביל לצמצום או להקטנת הדיווחים השוטפים, ולו רק בגלל חשש פקידי הבנקים, שבו לא ירגישו ביטחון מספיק כדי לבצע את הדיווחים, אנחנו בעד שלא יצומצמו הדיווחים" (שם, עמ' 16). גם טל נדב, יועמ"ש איגוד הבנקים, הסביר כי -
" עובדי הבנקים כעניין של יום ביומו, כדבר שבשגרה, נחשפים לפעולות שהם צריכים לדווח עליהן, זה חלק משגרת העבודה שלהם... הם עברו הדרכות כמה החוק זה מחייב, כמה הוא חשוב, שכולנו תומכים בו כמובן, וכמה יש עליהם חובת דיווח, ואנא, דווחו, תפקחו עיניים, תהיו עירנים, אתם רואים דברים חשודים – תדווחו. והדיווח עובר בבנק פנימה לגורם בכיר יותר, ששוקל, בודק ומעביר את הדיווח החוצה. חלק מרכזי בהדרכות של הבנקים: תהיו רגועים, החיסיון מובטח – יש חומה בצורה בין הדיווח לבין גילוי הפרטים עליכם. אם יעבור התיקון הזה, כמו שאמר אדוני, יותר לא נוכל לומר את זה לעובדים" (שם, עמ' 13)
הדברים האמורים מבהירים את החשיבות הנודעת להוראותיו של סעיף 25, ואת חוסר הנכונות לצמצם בחקיקה מאוחרת יותר את ההגנה הכלולה בו; מכאן יש ללמוד, בקל וחומר, את הקושי הכלול במתן פרשנות לחוק המקלה ממעטה הסודיות החל על הדיווחים המועברים מכח החוק לאיסור הלבנת הון.
- להשלמת התמונה, יש להפנות להוראות צו איסור הלבנת הון, הקובע בסעיף 13 את חובת הדיווח הכללית החלה על חבר בורסה, כדוגמת אי.בי.אי. סעיף 16 לאותו צו מבהיר, כי "גילוי עובדת גיבושו, קיומו, אי-קיומו או תוכנו של דיווח לפי סעיף 13, וכן עובדת קיומו של דיווח משלים כמשמעותו בסעיף 31(ג) לחוק, עובדת קיומה של בקשה לדיווח כאמור או תוכנו של אחד מאלה, וכן מתן עיון במסמכים המעידים על כל אחד מאלה אסור, זולת למי שמוסמך לכך לצורך מילוי תפקידו כחבר הבורסה, לממונה או למי שהוא הסמיכו, לרשות המוסמכת או לפי צו בית משפט".
- מכל האמור עד כה, עולה תמונה חד משמעית לפיה חוק איסור הלבנת הון הטיל במכוון, מעטה סודיות על הדיווחים שנאספו מכוחו על מנת שלא לפגוע בזכות הפרטיות של הלקוחות עליהם נמסרים הדיווחים ועל מנת שעובדי המוסדות הפיננסיים לא יחששו, כי הדיווחים שמסרו יתגלו לעיני הלקוחות. החוק אף קבע מהם הגופים אשר יוכלו לקבל מידע מהמאגר, כאשר רוב הגופים הציבוריים אינם זכאים למידע זה והוסיף וקבע כי הוראותיו גוברות על הוראות גילוי בחוקים אחרים.
מכאן המסקנה, כי המנהל המיוחד אינו זכאי לקבל דיווחים פנימיים שנמסרו על ידי עובד בחברת השקעות לפי הוראות חוק איסור הלבנת הון והצווים שהותקנו מכוחו ואלה אינם באים בגדרו של החומר אותו זכאי המנהל המיוחד לקבל בהתאם להוראות פקודת החברות. אכן, המנהל המיוחד משמש כבעל תפקיד בפירוק ו ידו הארוכה של בית המשפט, עם זאת, בנסיבות האמורות, אין בכך די, שכן החוק לא העניק גם לבית המשפט זכות עיון בדיווחים האמורים לצורך עניינה של חברה בפירוק.
- כאמור, החסיון נועד, בין היתר, להגן על דיווחים עתידיים, בכך שהוא מאפשר לעובדים של מוסדות פיננסיים להעביר דיווחים לרשות להלבנת הון ללא חשש, כי דיווחים אלה יחשפו בסופו של יום. לטעמי, נימוק זה תקף גם לענינינו.
אכן, במסגרת ההסכם שחתמו לקוחות החברות עם מגדל הסכימו הלקוחות, כי "חובת הסודיות של החברה, ככל שתהיה, לא תחול לגבי מידע שהחברה מחויבת למסור לבורסה ו/או לגורמים בחו"ל... ו/או לרשות ניירות ערך ו/או לרשויות המס ו/או לרשות המוסמכת בהתאם לחוק איסור הלבנת הון התש"ס – 2000 ו/או לכל גוף או רשות מוסמכים אחרים, בין בארץ ובין בחו"ל, בין באופן שוטף ובין על פי דרישה על פי כל דין וכל לא יחול לגבי מידע שהחברה תידרש למסור למי מהגורמים" (סעיף 29.3 להסכם, נספח 1 לתגובת המנהל המיוחד). אולם ברור, כי הכוונה בויתור סודיות זה הינה, כי ניתן יהיה למסור את המידע לרשות, כפי שמחויבת מגדל ממילא לנהוג בהתאם להוראות החוק לאיסור הלבנת הון ואין בו כדי להוות הסכמה מראש של הלקוחות למסירת המידע לכל גורם שהוא. עוד אוסיף, כי ממילא הסכמת הלקוחות בעניין זה אינה מעלה ומורידה, שכן מטרת החסיון הינה לא רק להגן על פרטיות הלקוחות אלא גם להגן על הגורמים המדווחים.
כמו כן, גם העובדה כי מעביר הדיווחים, מר יוסי בנימיני, ציין מרצונו בפני המנהל המיוחד כי העביר דיווחים בעניינם של לקוחות החברות אין בה כדי להביא להסרת החסיון, שכן אין בעצם ההצהרה כי הועברו דיווחים כדי להביע הסכמה כי תוכנם המלא של דיווחים אלה יחשף; מה עוד, שאין לדעת האם הדיווחים שהועברו מטעמו של בנימיני הינם הדיווחים היחידים. אעיר, כי ספק בעיני האם בהסכמת הגורם המדווח יש כדי לאפשר גילויים של דיווחים לפי חוק איסור הלבנת הון, אולם בהעדר הסכמה מעין זו במקרה שכאן איני רואה לקבוע מסמרות בשאלה זו.
- אין לקבל את טענת המנהל המיוחד, כי המדובר בדיווחים שאינם חלק ממאגר המידע של הרשות. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם דברי ב"כ אי.בי.אי בדיון , לפיו הדיווחים האמורים נמסרו לידי הרשות להלבנת הון ועל כן כלולים כעת במאגר הרשות. כמו כן, מדברי הכונ"ר הסתבר, כי כל דיווח פנימי מועבר באופן אוטומטי לרשות, ועל כן אין ממש בנסיון לאבחן בין דיווחים פנימיים שלא נמסרו לרשות להלבנת הון לבין דיווחים שנמסרו לה.
המנהל המיוחד מוסיף וטוען, כי גם אם מדובר במידע הכלול במאגר של הרשות, אזי ניתן לגלותו "לפי צו בית משפט", תוך שהוא מפנה להוראה זו בסעיף 31א לחוק איסור הלבנת הון וסעיף 16 לצו איסור הלבנת הון. דא עקא, שלטעמי המנהל המיוחד מבקש ליתן להוראות אלה פרשנות מרחיבה אשר אינה עולה בקנה אחד עם מטרת החוק לאיסור הלבנת הון והתכליות העומדות בבסיסו. כאמור, החוק למניעת הלבנת הון נועד להגביל, במכוון, את העיון בנתונים הכלולים במאגר לגורמים הקבועים בו, ולגורמים אלה בלבד. על כן לא נכון יהיה לפרש את החוק כמעניק סמכות רחבה לבית המשפט, להעביר את המידע האמור לכל גורם חיצוני וברור כי כוונת הביטוי "לפי צו בית משפט" הינה לצו שניתן בהתאם למגבלות הקבועות בחוק איסור הלבנת הון.
- האינטרס של המנהל המיוחד לנסות ולאתר את הכספים של נושי החברה - שאבדו , אך מובן הוא וזה תפקידו, עם זאת, נחה דעתי, כי העברת הדיווחים הינה אסורה מכוח חוק איסור הלבנת הון, וזאת על מנת להגן על משטר הדיווחים כולו, על כל החשיבות הרבה הנודעת לו. לא מצאתי טעם לעיין בדיווחים, גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי נתונה לבית המשפט הסמכות לכך, שעה שלא קיימת סמכות בחוק להורות על גילוי הדיווחים לצורך הליך הפירוק, יהא תוכנם אשר יהא.
- יוער, כי ביום 27.11.16 ביקשה הרשות להגיש תגובה לתגובת המנהל המיוחד לעמדתה. בהחלטתי מיום 28.11.16, כתבתי כי לא ברור מדוע המדינה לא הגישה את מלוא עמדתה בתגובה שהוגשה על ידה, ועליה ליתן הסבר על כך תוך שלושה ימים. ביום 1.12.16 הגישה הרשות תגובה אשר, במסווה של מענה להחלטתי מיום 28.11.16, מהווה למעשה הגשת תגובה לעמדת המנהל המיוחד ללא קבלת רשות בית משפט. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 8.12.16, המדובר בהתנהלות שאינה ראויה, ועל כן החלטה זו ניתנת בהתעלם מהאמור בתגובת המדינה מיום 1.12.16.
- סוף דבר, אין למנהל המיוחד זכות לעיין בדיווחים שהועברו על ידי פקידי מגדל לרשות להלבנת הון מכח הוראות החוק לאיסור הלבנת הון.
בנסיבות הענין לא מצאתי ליתן צו להוצאות.
ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ז, 04 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.
| שרה דברת, שופטת |