- לאחר שהמשא ומתן לא צלח, זימנה החברה את התובע לשימוע, שהתקיים ביום 10.12.12. בהמשך לכך, התקיימה ביום 30.12.12 ישיבת דירקטוריון שבה הוחלט על הפסקת קבלת שירותים מהתובע. לאור החלטה זו, ביום 10.1.13 מסרה החברה דיווח מיידי לבורסה על ההחלטה להפסיק את העסקתו של התובע, וביום 13.1.13 נשלחה לתובע הודעת פיטורים (נספח 3 לכתב התביעה).
- ביום 15.7.13, דהיינו כשישה חודשים לאחר פיטוריו, פנה התובע לחברה במכתב דרישה (נספח 5 לכתב התביעה) שבו טען שהוא שימש כעובד החברה במשך 16 שנים ברציפות, וכי החברה נותרה חייבת לו הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, ופיצויים על פיטורים שלא כדין. בסך הכל העמיד התובע את דרישתו מהחברה "לצרכי פשרה" על סך 2,570,900 ₪. לאחר שמגעים בין הצדדים להביא לפתרון המחלוקת מחוץ לכותלי בית הדין לא צלחו, הוגשה ביום 25.12.13 התביעה שבפנינו.
בכתב התביעה, שהוגש הן כנגד החברה עצמה והן כנגד דירקטורים שלה בטענה להרמת מסך, וכומת לסך 2,200,000 ₪ "לצרכי אגרה בלבד", טען התובע שעל אף ששולמו לו על פי הסדר הנושים השני "דמי ניהול" להבדיל מ"שכר עבודה", הרי שבפועל התקיימו יחסי עבודה בינו ובין החברה. עוד טען כי אחת ההסכמות בהסדר הנושים השני היתה כי במקרה שעבודתו תופסק טרם סיום תקופה של חמש שנים, הוא יהא זכאי לתשלום שכרו ושאר הזכויות לפי החוזה עד לתום התקופה המוסכמת של חמש השנים. לטענתו, הנתבעים תכננו בקפידה ומראש את מהלכיהם, בניסיון לעקוף את הוראות הסדר הנושים בדבר זכותו של התובע למחוק את החוב כנגד המניות, ובד בבד לא לשלם לתובע את שכרו בגין התקופה שנותרה עד לתום חמש השנים, וגם לא לשלם לו את פיצויי הפיטורים המגיעים לו במקרה של פיטורים. התובע הדגיש שהוא לא הפר את התחייבויותיו כלפי החברה.
במענה לכתב התביעה הגישה החברה גם כן לבית דין זה "כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד", שבהם טענה כי הנתבע הפר את התחייבויותיה כלפיו לפי הסדרי הנושים, ועליו לשלם לה סך של 4.3 מיליון ₪ (שהופחת בהמשך, לבקשת החברה שנימקה זאת בסיכויי גביה נמוכים, לסך של 2 מיליון ₪ "לצרכי אגרה"). ביום 22.12.14 קבע כב' השופט תומר סילורה, שבפניו התקיימו ההליכים המקדמיים בתיק זה, כי עילות התביעה שכנגד, שעניינן אכיפה של הסדר הנושים, אינן באות בגדר סמכותו של בית דין זה, ובהתאם הועברה התביעה שכנגד בלבד למחלקה הכלכלית הפועלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (תא 49473-02-15 טי.אר.די אינסטרום נ' דוידוביץ', כב' השופטת רות רונן).