חברת נפטא-קונגו
בראזאוויל
הנדון: ccp מארין 3 וטילאפיה
אדוני המנכ"ל,
כפי שבקשת ממני, ברצוני להדגיש בפניך מספר נקודות של החוק.
כי בהמשך לצו הנישאות מס. 99 – 2 מיום 15 ביוני 1999 הנושא הסכמה לחוזה חלוקת התפוקה האמורה MARINE 3 והצו הנשיאותי מס. 99 – 3 מיום 15 ביוני 1999 הנושא הסכמה לחוזה חלוקה התפוקה של האמור לגבי TILAPIA.
אני מאשר לך ששני החוזים שצויינו לעיל הינם ההסכמים היחידים בתוקף הקושרים את החברה שלכם נפטא קונגו ואת רפובליקת קונגו, בנושא MARINE 3 ו- TILAPIA".
ביום 5/7/99 אישרה נפטא קונגו את האמור ואת מילוי התחייבויותיה של התובעת על פי ההסכם מיום 18/3/1999:
"תל-אביב 05-07-99
לכב'
נפטא קונגו
א.נ.,
הנדון: זיכיונות הנפט מרין 3 וטילפיה.
בהמשך להסכם בינינו מיום 18.3.1999, הרינו לבקשכם לאשר כי נתקיימו כל התנאים כמפורט בסעיפים 1 ו-2 להסכם הנ"ל.
בכבוד רב
המנכ"ל
הרינו לאשר את האמור:
נפטא קונגו בע"מ".
בסעיף 3 ל"הסכם" נאמר:
--- סוף עמוד 13 ---
"3 במידה ויתקיימו סעיפים 1,2 לעיל, נהיה זכאים לתמורה כדלקמן:
3.1 עבור זכיון טלפיה
א- החל מתפוקה של 3 מליון חביות נפט ועד ל- 7 מיליון חביות נפט בזכיון הנפט של טלפיה, לאחר הורדה 15% מהתפוקה עבור ס"ך תגמולים למדינה, (כמפורט בסעיף 10.1 בחוזה חלוקת התפוקה מיום 22.1.97 Redevance miniere ) , ולאחר הורדת הוצאות ההפקה מהתפוקה, וזה עד למקסימום של 35% מהתפוקה (הוצאות ההפקה הם הוצאות ההפקה מהתפוקה, כמשמעותם בחוזה חלוקת התפוקה שחתמה חברתכם עם ממשלת קונגו מיום 22.1.97), נהיה זכאים ל 8%% מכמות הנפט הנשארת לאחר שתי הורדות הנ"ל.
ב – עבור ההפקה מ 7 מיליון חביות נפט עד סוף ההפקה, לאחר הורדה 15% מהתפוקה עבור ס"ך תגמולים למדינה, (כמפורט בסעיף 10.1
בחוזה חלוקת התפוקה מיום 22.1.97 Redevance miniere) ולאחר הורדת הוצאות ההפקה מהתפוקה, וזה עד למקסימום של 35% מהתפוקה, הוצאות ההפקה הם הוצאות ההפקה כמשמעותם בחוזה חלוקת התפוקה שחתמה חברתכם עם ממשלת קונגו מיום 22.1.97) נהיה זכאים ל 10% מכמות הנפט הנשארת לאחר שתי הורדות הנ"ל.
ג. במידה שיוטלו על ידי המדינה תשלומי חובה אחרים בנוסף לתגמולים כאמור בחוזה חלוקת התפוקה שחתמה חברתכם עם ממשלת קונגו מיום 22.1.97, הם ינוכו מהכנסותינו, והתשלומים המגיעים לנו כאמור לעיל יקטנו בהתאם.
3.2 עבור זכיון מריו 3 – עם הפקת נפט בזכיון, נהיה זכאים ל 10% מחלקכם ברווחים וזאת לאחר כיסוי השקעותיכם בזכיון".
(ההדגשות שלי – י.פ.)
סעיפים 1,2 ל"הסכם" התמלאו במלואם.
כפועל יוצא זכאית הייתה התובעת לתמורה המפורטת בסעיף 3 דלעיל.
--- סוף עמוד 14 ---
דא עקא, שהנתבעים לא ממשו את הזיכיונות אותם הם קיבלו מממשלת קונגו.
כפועל יוצא לא שילמו הנתבעות – "נפטא" - לתובעת, את התמורה המפורטת בסעיפים אלו, אשר הייתה אמורה להיות בהתאם לתפוקת הנפט.
- הזיכיונות - הגורמים לאי ניצולם
בתצהירו מסביר יוסף לוי, כי תחום חיפושי הנפט הינו תחום בו רמת הסיכון גבוהה. ההשקעות הן גבוהות ביותר וגלום סיכון לא קטן, של אי הצלחה ואיבוד מלוא כספי ההשקעה.
נפטא קונגו אמורה הייתה לבצע בזיכיון טילפיה, קידוח אלכסוני מהיבשה לכיוון הים.
בשלב ראשון, אושר תקציב בסך 3.55 מיליון דולר, לביצוע קידוח בודד בזיכיון טילפיה. לזיכיון מרין 3 הוקצבו 455,000 דולר.
ביום 20.6.2000 חתמה נפטא קונגו על הסכם עם חברה RONFOR מרומניה, להבאת מכונת קידוח יבשתית לקונגו, לביצוע הקידוח.
השותפים לקידוח (קרי "נפטא" ו"ישראמקו") אישרו תקציב מוגדל של כ- 3.8 מליון דולר לקידוח בזיכיון "טילפיה".
בחודשים ספטמבר – נובמבר 2000 בוצע הקידוח בזיכיון "טיליפיה".
מומחים מישראל ומארה"ב פיקחו על ביצוע הקידוח.
עם הגעת הקידוח למטרתו הסופית, בוצעו בקידוח מבחני הפקה אשר העלו כי אין במקום נפט בכמות בעלת כדאיות כלכלית ומסחרית, כפי שהעריכה הנתבעת.
בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, הסביר יוסף לוי, כי התברר שהאזור חסום במערכת שברים, שלא מאפשרת לנפט להגיע אליו; וכי על מנת להמשיך בתוכנית החיפושים בזיכיון טילפיה ובזיכיון "מרין 3" היה צריך לבצע סקר סייסמי. חברת הנפט האמריקאיתMERPHY אליה פנו בנדון, לאחר שבדקה את החומר הגיאולוגי ואת תוצאות הקידוח שבוצע בזיכיון טיליפיה, לא גילה עניין בפרוייקט. הוא הדין באשר לחברות נוספות אליהן נעשתה פנייה בנדון.
--- סוף עמוד 15 ---
במצב עובדתי זה, החליטו השותפים לזיכיון, ביניהם נפטא ישראל ונפטא קונגו, שלא להמשיך בזיכיונות טיליפה ומרין 3, הגם שעד מועד זה, הייתה כבר השקעה לא מעטה בזיכיונות אלו. הוחלט גם לא לבצע את הקידוח האלכסוני מהיבשה לכיוון הים שעלותו הייתה גבוהה מאוד והתוצאה הייתה לוט בערפל.
לא שוכנעתי, כי הייתה רשלנות כלשהי של הנתבעים במימוש הזיכיונות. הנתבעים השקיעו כסף רב במימוש הזיכיונות. ברי לי, שאם הייתה כדאיות כלכלית בהמשך ניצול הזיכיונות, הנתבעים היו עושים זאת.
התובעת לא הייתה זכאית לאכוף על הנתבעים להמשיך ולנצל את הזיכיונות בהעדר כדאיות כלכלית. בוודאי כאשר הדבר היה כרוך בהשקעות כספיות נוספות ויקרות שתוצאתן הייתה לוט בערפל.
בחודש אוקטובר 2000 מכרה נפטא ישראל את זכויותיה בזיכיונות בסכום של כ- 12 מליון ₪. 50% מהזיכיון במרין 3 נמכר בסכום של כ- 163,000 דולר לחברת LEVDAN המתווכת בעיסקה בין נפטאובין ממשלת קונגו. שאר הזכויות בזכיון מרין 3 וטיליפיה נמכרו לחברת חנ"ל, שהינה חברה בבעלות מלאה של נפטא ישראל .
(ראה נספח לד' לתצהיר פלאטו שרון).
הנתבעים עשו כן, ומבלי ליידע כלל את התובעת בדבר.
- התמורה
לטענת התובעת התמורה שבהסכם לא היתה מבוססת על הצלחה בהפקת נפט מסחרי. ברור היה לצדדים, כי נפט כבר התגלה בזיכיון "טילפיה" וכי כל שהנתבעים צריכים לעשות, הוא להפיקו ולשלם לתובעת את העמלה שנקבעה בהסכם, בהתאם לכמות הנפט המופקת. מכאן, סבורה התובעת, כי משהחליטו הנתבעים לא להפיק את הנפט ולסגת מן הזיכיונות, עליהם לשלם לתובעת את התשלום הכספי על פי ההסכם שווה ערך לנפט אותו הן אמורות היו להפיק.
--- סוף עמוד 16 ---
התובעת תומכת עמדה זו, במסמך ת/1 בכתב יד ובחתימת ידו של יוסף לוי, ובו דוגמאות כיצד תחושב העמלה על פי ההסכם.
מנגד, טוענים הנתבעים, כי לשון ההסכם, שנוסח על ידי התובעת, מעידה על אומד דעת וכוונת הצדדים, כי התמורה מותנית בהצלחת מימוש הזיכיונות והפקת נפט.
על מנת להכריע במחלוקת בין הצדדים יש לחזור אל הרקע לרכישת הזיכיונות על ידי נפטא.
בתצהירו מספר יוסף לוי:
"17. בחודש יולי 1996 נסעו לקונגו ד"ר יעקב גלבוע וד"ר יהושע פולקמן, גיאופיזיקאי ששירותיו נשכרו על ידי נפטא, במטרה לבצע בדיקות גיאולוגיות וגיאופיזיות ראשוניות לזיכיונות הנפט שהוצעו על ידי ממשלת קונגו. בעקבות הבדיקות האמורות הוחלט להתמקד בשני זיכיונות: האחד, זכיון 'טיליפיה' והאחר, זכיון 'מרין 3'.
שני זיכיונות אלו היו שייכים בעבר לחברת הנפט הצרפתית ELF והוחזרו על ידה לממשלת קונגו".
בפני הנתבעים עמד דו"ח של "ELF", ממנו עולה כי נמצא במקום נפט בהיקף של לפחות 2,000 חביות ליממה.
בעדותו אישר את הדברים יוסף לוי:
"ביהמ"ש: כשאתה אומר "אין שדה כלכלי" למה כוונתך?
ת. אני מציג בפני ביהמ"ש תרשים (מסומן כ-נ/1), אשר נעשה על-ידי "אלף". ממנו עולה, כי בוצעו שלושה קידוחים. בקידוחים 1 ו-2 היו יבשים ובקידוח 3 במבחן הפקה הופקו בתקופה של 24 שעות 2,000 חביות ליממה. אנחנו בדקנו את המיפוי של אלף. קיבלנו דו"חות של חב' הידרו קונגו. זה האזור של הנפט בטילפיה (מסומן 4ב-נ/2), היה עוד גיאולוג צרפתי בשם ד"ר הנרי, שביצע הערכה לגבי פוטנציאל הנפט באזור, והגיע למסקנה האזור הוא הרבה יותר גדול מ"אלף" ומהידרו קונגו (מסומן ב נ/2 בתוך המסגרת הכתובה). מה שאנחנו החלטנו, פשוט לקחת את כל שלושת המיפויים ולהגיע לנקודה שלגביה אין כל חילוקי דעות שהנפט נמצא במטרה הזו (המסומנת ב-נ/2 5), כי גם שם היה קידוח, לדעת אלף, לדעת הידרו קונגו, לדעת
--- סוף עמוד 17 ---
הנרי, שם נמצא הנפט, היו חילוקי דעות, הצגנו את זה לממשלה, הצגנו את זה למשרד הנפט של קונגו, אישר את הקידוח, ואל הקידוח הזה החלטנו ללכת. ביצענו את הקידוח מהיבשה לכיוון המטרה, אלכסונית".
עובדות אלו, הניעו את נפטא לרכוש את הזיכיונות ולשלם תמורתם לממשלת קונגו – כתשלום ראשון – סך של 1.2 מליון דולר.
ברי לי, כי עובדות אלו הוצגו בפני פלאטו שרון על ידי יוסף לוי עת התבקשה עזרתו להחזרת הזיכיונות להן התכחשה ממשלת קונגו החדשה.
אלמלא הממצאים של חברת ELF ואלמלא האמונה של נפטא בדבר הפוטנציאל הגלום בזיכיונות אלו, לא הייתה נפטא משלמת סכום נכבד עבור הזיכיונות, בנוסף לתשלום השוטף בעת הפקת הנפט, וטורחת להשיב לידיה זיכיונות אלו.
בסעיף 30 לתצהירו כותב יוסף לוי:
"... ניהלתי משא ומתן עם פלאטו בנוגע לעמלתו תמורת שרותיו. הצגנו בפני פלאטו את זיכיונות מרין 3 וטילפיה ופרטתי בפניו את פוטנציאל הנפט בזכיון טיפליה... .
על רקע האמור וכאשר ברי לשני הצדדים שבטילפיה יש נפט של לפחות 2000 חביות ביום, יש להבין ולהסביר את התמורה שנקבעה בהסכם ואת החלוקה שנעשתה, לעניין התמורה, בין טילפיה בה יש כבר ממצא של נפט, ובין מרין 3 בה לא היו עדיין נתונים על המצאות נפט והיה צורך לבצע קידוחים על מנת לחפשו".
על רקע האמור, יש להבין את הסכמתו של פלאטו שרון לקבל את התמורה בדרך של עמלה מהנפט שיופק, במקום לקבל תמורה מיידית עבור טיפולו בהסדרת המחלוקת עם ממשלת קונגו והחזרת הזיכיונות.
מהאמור עולה, כי התובעת לא התנתה את התמורה בהצלחת הפקת נפט, אלא הייתה נכונה לקבל את התמורה על דרך קבלת אחוז מסויים מהתפוקה בפועל. התובעת העריכה שבאופן תשלום זה תקבל תמורה גבוהה יותר.
אני דוחה את הנטען על ידי יוסף לוי, כי הוא הבהיר היטב לפלאטו שרון, כי פוטנציאל הזיכיונות הוא על הנייר בלבד וכי רק לאחר ביצוע קידוח בזיכיון טילפיה ניתן יהיה לדעת אם קיים נפט בשטח הזיכיון ומה גודלו של שטח הנפט.
--- סוף עמוד 18 ---
בעדותו השיב פלאטו שרון:
"ש. מה יוסי לוי אמר לך ולדוד שילטון לפני שנחתם ההסכם לגבי האפשרויות ש/ל הקידוח?
ת. הוא אמר שיש שני עסקים ביד שלהם. זה טיליפיה ומרין 3. מרין 3 הוא אמר לנו שפה צריך לחפש, ללכת לחפש אם יש. אין להו נוכחה שיש, זה קוראים 'לחפש מה יש'. בטיליפיה הוא אמר שיש נפט, אנחנו יודעים שיש נפט. הרישיון שקיבלנו ממשלת קונגו זה לקחת את הסחורה, לא לחפש, לחפש יודעים שיש. יש שתי קטגוריות עבודה: לחפש ולקחת. בטיליפיה זה רק לקחת.
ש. האם ניתן לכם מסמכים בכתב? חומר?
ת. כן, יש לי דברים.
ש. איפה?
ת. הוא נתן לי קודם כל מסמך ביד שלו איפה פחות או יותר הוא נתן לי הוכחה כמה אני צריך לקבל. מסמך זה חתום בידי יוסי לוי.
עו"ד הולנדר: שאלת אם הוא הציג מסמך, אז הנה, הוא הציג לך את המסמך.
ש. למה חברת "אלף עזבה את הקידוח הזה?
ת. בגלל שזה יותר מדי קטן בשבילם, מאתיים-שלוש מאות אלף דולר לא שווה להם, יש להם מקומות שהם לוקחים היום 5 מיליון דולר? הם ראו שזה לא משהו גדול, אפילו יוסי לוי אמר לי את זה.
ש. אתם בדקתם אחרי שיוסי לוי אמר לכם שזה מה שיש פה בקידוח, עשיתם בדיקות שזה נכון?
ת. לא. בשביל לבדוק את זה צריך מיליון דולר. לא היה צריך לבדוק בגלל שהיה לנו ביד את כל ההוכחות שיש נפט. אני הסברתי לבך שבטילפיה היה ברור שיש נפט, גם יוסי לוי אמר לי שיש נפט. אני לא ביקשתי אפילו הוצאות שלי לתת לי חזרה בגלל שכל הזמן הייתי בטוח, ויוסי לוי אמר לי שיש נפט.
ברי לי, כי בעת ששוחחו הצדדים בנושא התמורה הראויה, לא העלו כלל הצדדים על דעתם אפשרות כי הפקת הנפט מזיכיון טיליפיה, לא תהיה כדאית ומסחרית עבור הנתבעות. כאמור, באותה עת, עמד לנגד עיני הנתבעות הדו"ח של חברת ELF, ממנו עלו נתונים מעודדים. על כן גם, היו נכונות הנתבעות להשקעות גבוהות כדי להפיק את הנפט. על כן גם, לא היה מקום להתנות את התמורה בתוצאות, באשר אלו כבר היו קיימות. אי הוודאות היחידה הייתה באשר לזיכיון מרין 3, אשר בו טרם בוצע קידוח חיפוש ולא ניתן היה לדעת –
--- סוף עמוד 19 ---
בעת חתימת ההסכם – אם יימצא נפט בזיכיון זה. על כן גם נעשתה הבחנה בהסכם – בעניין התמורה – בין זיכיון טיליפיה לבין זיכיון מרין 3.
בזיכיון טילפיה בו יש ממצא קיים של נפט, בשיעור מינימאלי של 2,000 חביות ליום, מדובר בתמורה בחלוקה לשתי קטגוריות של הפקת נפט:
א. החל מתפוקה של 3 מיליון חביות נפט ועד ל- 7 מיליון חביות נפט... לאחר הורדת הוצאות ההפקה מהתפוקה.... 8% מכמות הנפט הנשארת".
ב. עבור הפקה – מ- 7 מיליון חביות נפט עד סוף ההפקה... ולאחר הורדת הוצאות ההפקה מהתפוקה... 10% מכות הנפט הנשארת ואילו;
בזיכיון מרין 3 – בו קיומו של נפט עדיין לוט בערפל, נאמר:
"עם הפקת נפט בזיכיון... 10% לאחר ניסוי השקעותיכם בזיכיון" (ההדגשה שלי – י.פ.
ללמדך, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על זכאות התובעת לקבל תמורה על פועלה. כמות הנפט המופקת הייתה אמורה להשפיע רק על שיעור התמורה ולא על הזכאות לתמורה.
גם אם הייתי מגיע למסקנה אחרת, קרי כי התשלום על פי ההסכם היה תלוי הפקת נפט, לא היה בכך כדי לסייע לנתבעות.
בזיכיון טילפיה נמצא נפט. דו"ח "ELF" מדבר בעד עצמו.
בחודש אוקטובר 2000 נמכרו הזיכיונות על-ידי "נפטא" לחברת "חנ"ל" ולחברת LEVDAN תמורה לסכום העולה על 11 מיליון ₪, כשעיקר הזיכיונות נמכרו לחברת חנ"ל, חברה שהיא בבעלות מלאה של נפטא ישראל.
ללמדך, כי לזיכיונות היה ערך כלכלי.
זאת ועוד;
בדו"ח אותו הציגה נפטא קונגו לממשלת קונגו בחודש מאי 2001 (נספח ל"ה לתצהיר שילטון) היא מפרטת את הפוטנציאל הגלום בזיכיונות אלו.
כשנשאל על כך יוסף לוי הוא השיב:
--- סוף עמוד 20 ---
"ת. הדו"ח הזה נכתב במטרה מסוימת, לא לשלול המשך חיפושים באזור, כאשר צריך להבין שבאותה תקופה כבר השקענו 5 מיליון דולר. ניסינו, ויש תכתובות על זה גם עם הממשלה, הממשלה נתנה לנו אישור ללכת ולמצוא חברות זרות נוספות שיבואו אתנו בעיקר למרין 3, ואם נכתב טילפיה אז זו הייתה טעות והכוונה הייתה למרין 3. בכל הדו"ח הזה כתוב מרין 3."
תשובה רחוקה מלשכנע.
עם זאת, היות והתובעת לא הייתה רשאית לאכוף על הנתבעות המשך השקעות יקרות בחיפוש והפקת נפט, (מבלי שהן השתתפו בהשקעות אלו), רשאיות היו הנתבעות לא לנצל את הזיכיונות אותן קיבלו ממשלת קונגו, עת הגיעו למסקנה כי מבחינה כלכלית מסחרית, השקעות אלו אינן כדאיות להן.
מנגד, העדר כדאיות כלכלית – מסחרית לנפטא ישראל ונפטא קונגו בהפקת כמות הנפט שנמצאה, אין בה כדי לפטור אותן מתשלום תמורה לתובעת עבור טרחתה ופעילותה אצל ממשלת קונגו להסדרת הזיכיונות.