מהי אם כן התמורה לה זכאית התובעת?
משהחליטו הנתבעות, מנימוקים לגיטימיים לא לנצל את זיכיונות טיליפיה ומרין 3, וכפועל יוצא לא הפיקו נפט מזיכיונות אלו, אין התובעת זכאית לדרוש את התמורה שבהסכם, קרי, עמלה על בסיס נתונים ספקולטיביים, לוטים בערפל.
ההסכם "שותק" ואינו מתייחס לתמורה שתשולם לתובעת כעת עבור טרחתה אם לא תתבצע הפקת נפט על-ידי הנתבעות.
מה משמעות שתיקה זו?
האם משמעותה שהתובעת אינה זכאית לשכר/תמורה עבור טרחתה בהסדרת הזיכיונות?
סוגיה זו נדונה בע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זלוטולוב ז"ל פד"י מ"א(1) 282.
פסק הדין דן בהעדר התייחסות לנושא "שיערוך" בהסכם שנכרת בין הצדדים.
--- סוף עמוד 21 ---
הדברים שנאמרו על-ידי כב' השופט ברק (כתוארו אז) יפים גם לענייננו:
"השלב הראשון הוא בחינת החוזה עצמו, מתוך ניסיון למצוא תשובה לשאלת השיערוך בחוזה, כפי שהוא מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים (פרשנות במובן הצר: סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) ). כמובן, תשובה זו קלה היא, אם יש בחוזה הוראה בדבר השיערוך החלה בעניין. התשובה מסתבכת, אם אין בחוזה כל הוראה בדבר שיערוך, או שיש בו הוראה בדבר שיערוך אך תחולתה על נסיבות השונות מהנסיבות העומדות ביסוד בחינתו של השופט. במצבים אלה חייב השופט ליתן משמעות לחוזה שערכו הצדדים, תוך מתן תשובה לבעיית השיערוך. בחינה זו היא פנימית לחוזה. זו בחינה פרשנית במובנה הצר. השאלה היא, מה משמעות שתיקתו – המלאה או החלקית – של החוזה בשאלת השיערוך. לעתים משמעות השתיקה תהא הכרה בשיערוך (הסדר חיובי), ולעתים משמעות השתיקה תהא שלילת השיערוך (הסדר שלילי) – הכול על פי פירוש החוזה לאור אומד דעתם של הצדדים.
לעתים משמעות השתיקה תהא "חלל" (לאקונה) בדבר השיערוך. במקרה זה יהא מקום להשלים את החוזה, על פי הוראות הדין הכללי בעניין זה (כגון סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) ). משהושלם החלל יראו גם פרטים אלו כמוסכמים.
...
... לעיתים מוכן בית המשפט אף להרחיק לכת, תוך שינוי החיוב החוזי עצמו בדרך שיערוכו. דבר זה עשוי לקרות מקום שבית המשפט סבור, כי קיום החוזה על פי המוסכם על ידי הצדדים יהא בו קיום שלא "בדרך מקובלת ובתום לב" (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) ).
...
- פירוש החוזה על ידי בית המשפט נעשה בשני שלבים (ראה ע"א154/80 (22), בעמ' 223): בשלב הראשון – אותו כינינו כפירוש "במובן הצר" – מבקש השופט למצות את הטקסט החוזי. שלב זה נשלט על ידי סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי). השופט מפרש את החוזה "לפי אומד דעתם של הצדדים" (שם). על אומד
--- סוף עמוד 22 ---
דעתם של הצדדים לומד השופט מתוך החוזה עצמו או מתוך הנסיבות. בהקשר זה, על בית המשפט להתחשב במה שהצדדים קבעו בחוזה במפורש ובמה שמשתמע מתוך הוראותיו
...
- בשלב השני – אותו כינינו בפירוש "במובן הרחב" – משלים בית המשפט חלל, שנתגלה בשלב הראשון. חלל כזה קיים, רק אם פירוש החוזה בשלב הראשון אינו נותן תשובה חיובית או שלילית, לבעיה הטעונה הכרעה. מקום שמתגלה "לאקונה" בחוזה, רשאי בית המשפט להשלים את החסר, ובלבד שהוא יוכל לסמוך עצמו על הוראת
דין (חקוקה או הלכתית), שמכוחה ניתן לבצע השלמה זו. הוראת דין כללית שבו מצויה, למשל, בסעיף 26 לחוק החוזים, (חלק כללי), שעניינה הנוהג שבין הצדדים או הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג".
הוא הדין בענייננו.
אמנם ההסכם נוסח על-ידי התובעת ואין בו התייחסות לנושא התמורה לה היא תהא זכאית אם תחלטנה הנתבעות לא להפיק נפט מזיכיונות טיליפיה ומרין 3; ואולם, אין לבוא בטרוניה אל התובעת ולגרוע ממנה את הזכות לקבלת תמורה על טרחתה בהסדרת נושא הזיכיונות, רק משום שאין בהסכם סעיף המתייחס לאפשרות זו. יש לזכור שבעת חתימת ההסכם היו משוכנעים שני הצדדים שתהייה הפקה בפועל של נפט והתמורה תשולם על-ידי העמלה מהנפט המופק.
סבור אני, כי מדובר ב"חלל" (לאקונה) שיש למלא אותו תוכן; אם בהתאם לסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, אם בהתאם לסעיף 39 לחוק זה.
"השלמת פרטים
- פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים".
"קיום בתום לב
- בקיום של חיוב התובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב: והוא הדין לגבי השימוש הנובעת מחוזה".
--- סוף עמוד 23 ---
מהי אם כן התמורה שיש לשלם?
בהתאם להסכם הסדירה התובעת עבור הנתבעות את זיכיונות טילפיה ומרין 3. למעשה, גרמה/הביאה התובעת ל"החייאתם" של זיכיונות אלו, אשר קודם לכן הוסדרו עבור הנתבעות, בתיווכה של חברתLEVDAN.
עבור פעילות תיווך זו, שילמו הנתבעות לחברת LEVDAN 300 אלף דולר.
(ראה נספח ד' לתצהיר יוסף לוי ונספח ל"ג לתצהיר פלאטו שרון).
מכאן, שהמדד הבסיסי עבור הסדרת זיכיונות נפט בקונגו הוא הסכום של 300 אלף דולר.
היות והתובעת רק "החייתה" זכויות/זיכיונות שכבר אושרו על-ידי פעילותה ותיווכה של חברת LEVDAN, זיכיונות שעבורם כבר שילמו הנתבעות לממשלת קונגו את הסך של 1.2 מיליון דולר, השכר/התמורה ההולמת פעילות זו של התובעת, צריכה להיות מופחתת מהתמורה אותה קיבלה חברת LEVDAN.
טענת התובעת מפי פלאטו שרון כי "הוציאה כספים והוצאות לא מעטים" על מנת "להחיות" את הזיכיונות לא הוכחה. נהפוך הוא, במהלך שמיעת הראיות למדתי מפיו של פלאטו שרון, כי ההוצאות היו מזעריות וכי הנושא הוסדר, בשל מערכת יחסיו וקשריו של פלאטו שרון עם הממשל בקונגו.
בנסיבות אלו, סבור אני כי תשלום בסך 100,000 דולר (ארה"ב) יהיה הולם את הנסיבות.
(ראוי לציין לעניין זה, כי גם חברת LEVDAN, אשר הייתה המתווכת בין נפטא קונגו לממשלת קונגו, הייתה אמורה לקבל סכום נוסף של 350 אלף דולר וכן 12.5% זכויות נישאות משדה הנפט טיליפיה, אם הייתה מתבצעת הפקת נפט משדה זה, (בנוסף לדמי התיווך ששולמו), כפי שהתובעת אמורה הייתה לקבל אחוזים מסוימים מהפקת הנפט. משלא הופק הנפט, לא קיבלה חברת LEVDAN את התמורה הנוספת, והסתפקה בדמי התיווך ששולמו).
--- סוף עמוד 24 ---
- סוף דבר
אני מחייב את הנתבעות נפטא קונגו בע"מ ונפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ, ביחד ולחוד ולשלם לתובעת Henwood Finance Inc. את הסך של 100,000 דולר (ארה"ב), כשסכום זה נושא ריבית לפי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 ותקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), התשס"ג-2003.
כמו כן ובנוסף, תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובעת את הוצאותיה, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך של 50,000 ₪ וכן את אגרת בית המשפט.
ניתן היום, ד' אדר ב', 10 במרץ 2011, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
יהודה פרגו