יש לציין, כי במכתב גם אמירות נוספות, המתייחסות למצבו הנפשי של מר קזריאן, אלא שבעניינן של אמירות אלה כאמור לעיל, חזר בו מר קזריאן מתביעתו.
9. על פי הנטען בתצהירו של מר קזריאן, בראשית חודש נובמבר 2013 הוא מצא מתחת לדלת ביתו בקיבוץ עותק מן המכתב, וזאת לאחר שבמשך שנים ניסה לשים את ידיו עליו.
על אף אמירה זו, נטען לאורך התצהיר ללא מועדים ברורים, כי למר קזריאן היתה ידיעה על דבר קיומו של המכתב עוד קודם למציאתו תחת דלת ביתו, ומר קזריאן אף הצהיר כי המכתב הוקרא לו בשלמותו על ידי מר דודו סיינר (ראה סעיפים 48 – 64 לתצהירו).
רק בחקירתו הנגדית אישר קזריאן, כי ידע אודות תוכנו המלא של המכתב כבר למחרת משלוח הדוא"ל, כאשר תוכנו הוקרא לו על-ידי מר דוד סיינר (שהוא עצמו מכותב למכתב) (ראו עמ' 11 לפרוט' ש' 11 – 17).
10. לטענת קזריאן, כשהונח על סף ביתו עותק של המכתב, אזי הוא הגיש תביעה זו ובה הוא עותר לתשלום פיצויים בסך של 50,000 ₪, וכן סעד של התנצלות בפניו ובפני פורום קהילת הקיבוץ.
11. הנתבעים אינם חולקים על עצם כתיבת הדוא"ל על-ידי טוביאס, צירוף המכתב אליו, ושליחתו למספר חברי קיבוץ.
המחלוקת
12. הנתבעים, בכתב הגנתם, העלו טענת הגנה, ולפיה, תוכן הדברים המפורטים במכתב הם אמת, ולכן עומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – "החוק").
יש לציין בהקשר זה כי הנתבעים העלו אף הגנת תום לב (סעיף 15 לחוק), אלא שהגנה זו גם היא נשענת על הטענה בדבר אמיתות התרחשות האירוע, שבו תקף לכאורה מר קזריאן את מר טוביאס.
13. בהתאם לאמור לעיל, המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא עובדתית - באם התרחש האירוע הנטען במכתב, ולפיו מר קזריאן תקף את מר טוביאס במשרדו.
14. מחלוקת נוספת שקיימת בין הצדדים, מתייחסת להיקף האנשים אשר נחשפו לדוא"ל ולמכתב. בהקשר זה טוען מר קזריאן, כי בהיות הקיבוץ קהילה סגורה, נפוץ המכתב בין החברים כולם, ועובדה היא שעל דבר קיומו הוא קיבל מידע מחברי קיבוץ שאינם מכותבים לדוא"ל.
מנגד טוענים טוביאס והקיבוץ, כי הדוא"ל הופץ לחוג מצומצם של המכותבים לדוא"ל.
במחלוקת זו, יהיה מקום להכריע רק ככל שאקבל את גרסתו של מר קזריאן, כי לא היו דברים מעולם, וכי הדברים שנרשמו במכתב אינם אמת.
15. ככל שהגרסה תידחה, אזי אין רלוונטיות למספר האנשים שנחשפו למכתב, היות ואין עסקינן בתביעה של הפרת הפרטיות, אלא בתביעת לשון הרע שבה נטען "אמת דיברתי".