"עם זאת בהקשר הפלילי קיומן של הכרעות סותרות בנוגע לאנשים שונים עלול להעלות קושי מיוחד.....הדיבור ב"שני קולות" עלול ליצור אי-התאמה בין שתי הכרעות דין הנוגעות לאותה פרשה עצמה שלא ניתן ליישבה על פי דרישות השכל הישר ומושכלות חיים בסיסיים. קיומה של אי-התאמה כאמור עלול להביא לתוצאות בלתי צודקות ולעורר תחושת אי-אמון במערכת המשפט והצדק..... כך למשל תוצאה שיפוטית שלפיה האחד מורשע בשותפות לדבר עבירה עם אחר והשני מזוכה מאותה עבירה, עלולה להיות דיבור ב"שתי לשונות" שהוא בלתי רצוי... בעבירת הקשר, אשר מטיבה מחייבת היא קיום התקשרות בין שני אנשים או יותר, קשה להלום מצב שבו אדם אחד יורשע בקשר פלילי ואילו שאר
--- סוף עמוד 61 ---
הנאשמים בקשר יזוכו, והוא ייוותר יחיד בהרשעתו בעבירה המחייבת מעצם טיבה מעורבות פלילית של כמה אנשים"
עם זאת נקבע כי מצב דברים כזה יכול להיות אפשרי, למשל במקרה של הסדר טיעון (שם בעמ' 546), ובמקרה שלפניי כיון שהצד השני לקשר, חברת סימנס העולמית, הגיעה להסדר עם התביעה ללא העמדה לדין, אף כי לקחה אחריות למעשיה.
הקשיים עליהם עמדתי מביאים לשאלה, האם למרות אותם קשיים יש לאשר את הסדר הטיעון. בית המשפט העליון קבע כי גם אם נפלו קשיים בהסדר הטיעון, אם אלו אינם יורדים לשורשו של עניין, על בית המשפט לאשר את ההסדר. עמד על כך בית המשפט העליון בעניין התנועה לאיכות השלטון בפרשת פינטו (החל בפסקה 73 לפסק דינו של כב' השופט א' שהם):
"73. במקרים רבים, ההחלטה שלא להעמיד אדם לדין בגין ביצוע עבירות מסויימות, מתקבלת במסגרת הסדר טיעון עם חשוד או נאשם .... כאשר עומדת על הפרק האפשרות להגיע להסדר טיעון, נדרשים גורמי התביעה לפעול בדרך המיטבית לקידום תכליותיו של המשפט הפלילי ולעמידה על ערכיו, וזאת על פי שיקול דעתם הענייני והמקצועי. זאת, תוך התחשבות בנסיבות המקרה הקונקרטי ובשים לב להשלכות רחבות יותר אשר עשויות להיות להחלטה....
74. תהליך קבלת ההחלטות בדרך לחתימה על הסדר טיעון מצריך מלאכת איזון בין שיקולים מורכבים, ובית המשפט לא ייטה להתערב במלאכה זו של גורמי התביעה. פעמים רבות חזרה והובהרה ההלכה, לפיה ההתערבות בשיקול דעתה של התביעה לעניין הגעה להסדר טיעון, שמורה למקרים נדירים בלבד. .... בית משפט זה יתערב בשיקול-דעתן של רשויות החקירה והתביעה בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין, ובכלל זאת בהחלטה לערוך הסדר טיעון עם נאשם, בצורה מצומצמת. הגם שאין עניינים אלו חסינים מפני ביקורת שיפוטית, מקובל לומר כי התערבות בהם תישמר למקרים נדירים שבהם מוכח כי ההחלטה הנבחנת לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי".
(הדגשה שלי – מ' א' ג')
והוסיף כב' השופט א' שהם (בפסקה 91):
"91. נוכח הקשיים שתוארו, דעתנו אינה נוחה מן ההסכם שהושג, וכאמור קיים ספק אם תוצאתו של ההסכם היא התוצאה האופטימלית, מבחינת האינטרס הציבורי. למרות ביקורת זאת על ההסכם, עדיין יש להכריע בשאלה האם מדובר בהסכם הנגוע בחוסר סבירות קיצונית, או שמא מדובר, חלילה, בהסכם שהושג מתוך הפעלת שיקולים זרים ובלתי ענייניים. על שאלה זו יש להשיב בשלילה. בסופו של יום, נראה כי המשיבים פעלו במסגרת שיקול דעתם הענייני והמקצועי, על מנת להשיג תכליות ראויות, וטענתה של התנועה לאיכות השלטון, כי המשיבים שקלו שיקולים שאינם ענייניים, לא נשענה על בסיס עובדתי מספק, ויש לדחותה כבר עתה. בחירתם של המשיבים ללכת בדרך שבה בחרו, מתוך מספר דרכי פעולה שהיו פתוחות בפניהם, הינה בחירה סבירה בנסיבות העניין. יש להזכיר, בהקשר זה, את תנאי חוסר הוודאות שאפפו את נסיבות קבלת ההחלטה, ולפיכך אין ניתן לומר כי דרך הפעולה שנבחרה היא כה בלתי סבירה, עד כי יש לראות אותה כבטלה. למרות הקשיים שפורטו לעיל, והתחושה כי ניתן היה להגיע להסכם טוב יותר, המשרת בצורה מיטבית את האינטרס הציבורי, יש להביט, בשורה התחתונה, במה שיש בהסכם. בכלל זאת, יש ליתן משקל לעובדה
--- סוף עמוד 62 ---
כי ההסכם משרת את העניין הציבורי אשר מוצא את ביטויו, הן בהעמדתו לדין של הרב פינטו והן במיצוי הבדיקה בעניינו של ארביב, וברי כי החלטותיהם של המשיבים אינן לוקות בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי, באופן אשר מקים עילה להתערבותנו."
כב' המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין, ציין בפסקה ב' לפסק דינו:
"ב. אודה ולא אבוש כי הטיפול בתיק לא היה חויה מרנינה, שכן יצאנו כולנו בתחושה שהסדר הטיעון שנעשה עם הרב פינטו צריך היה, באינטרס הציבורי, להיות "חזק" יותר. ער אני לכך שלא הרי מי שצריך לקבלת את ההחלטה כהרי מי שעוסק בביקורת שיפוטית לאחר מעשה; ודברים שרואים משם אין רואים בהכרח מכאן. אך תפקידה של הביקורת השיפוטית, גם במקום שבסופו של דבר אינו כולל התערבות, להצביע על מה שנראה כהסדר טיעון חלש, בנסיבות שבהן היו לגורמי האכיפה מנופים טובים להשיג יותר. דברים אלה נכתבים במבט צופה פני עתיד, ולהפקת לקחים. לא כל תיק, כמובן, זוכה לתשומת לב ציבורית רבה כמו פרשה זו, בשל הנפשות הפועלות בה; אבל כריתת הסדר טיעון היא לחם חוק יומיומי של רשויות האכיפה לדרגותיהן, והאינטרס הציבורי המובהק שהן משרתות מכתיב בדיקה בשבע עיניים, תוך שהשאלה שמציבים לעצמם כורתי ההסכם מצד המדינה היא האם מה שלפניהם הוא כל מה שניתן להשיג.... חרף כל אלה, מכל הטעמים שהעלו חבריי סבורני כי לא נוכל להתערב, ותהי נא איפוא תרומתנו לציבור בהערות אלה"
כך גם במקרה שלפניי. בהחלטת התביעה לשנות את סעיפי העבירה לא נפל חוסר סבירות קיצוני והיא פעלה על מנת להשיג מטרות ראויות. כפי שציין כב' השופט א' שהם, בעניין התנועה לאיכות השלטון בפרשת פינטו, יש להסתכל ולהתמקד במה שיש בהסכם, ובמטרות שהושגו במסגרתו. ראשית, יש בו הרשעה של הנאשמת, שגם אם תאפשר לה בשלב זה השתתפות במכרזים, לא מן הנמנע שיהיו לכך השלכות אחרות (וגם לעניין מכרזים יכול מציע לקבוע שהשתתפות במכרז אסורה לכל מי שעבר עבירה מסוג פשע). אולם, בנוסף ובעיקר, במסגרת הסדר הטיעון נלקח בחשבון שיקומה של החברה, ואף הוארכה כהונתו של הבקר, כדי לבחון את שיקומה. תכנית ציות כזו ניתן היה להשיג רק באמצעות הסדר טיעון, ובכך אני רואה חשיבות יתרה.
עם זאת, אמרתי את הדברים שאמרתי, הן במבט צופה פני עתיד, כדבריו של כב' המשנה לנשיאה לעיל, וכן בעקבות מאמרו של מן, סדר דין פלילי מנהלי, שהבהיר (בעמ' 29 למאמר לפני הפרסום), כעניין תיאורי, שכסניגור, שהשתתף בעריכת הסדרי טיעון רבים, ידוע לו כי רשויות התביעה מתייחסות ברצינות להערות בתי המשפט באישור הסדרי טיעון ולוקחות זאת בחשבון לגבי הסדרים עתידיים.
על כן, למרות הקשיים בהסדר הטיעון, ולאור היתרונות שהושגו במסגרתו, מצאתי לנכון לכבד את הסדר הטיעון ותהיה תרומתו של גזר הדין צופה פני עתיד. השיקול המרכזי שעמד לנגד עיני, ובשלו החלטתי לאשר את הסדר הטיעון הוא השינוי המהותי שעברה הנאשמת, ומקפידה עליו במהלך שמונה השנים האחרונות. ואולם, יובהר כי אני סבורה שככלל יהיה מקום להתחשב
--- סוף עמוד 63 ---
בתכניות ציות כגון אלו שהכניסה הנאשמת, רק אם אלו נעשו ביזמת החברה קודם לחקירתה או העמדתה לדין.
9. לפני סיכום- ענישה ושיקום של תאגידים
כפי שעולה מגזר הדין בהקשר של סימנס ישראל, החקיקה כיום בהיבטים רבים, אינה מתאימה לענישת תאגידים. ראשית, בתאגידים, עקרון ההלימה מתאים פחות, וודאי כאשר העונש היחיד הינו קנס ויש לעמוד על עקרון השיקום. בנוסף, אין מגוון עונשים לגבי תאגיד מה שמקשה על ענישה ראוייה. עוד עולה מהמחקרים כי שיקום של תאגידים הינו יעיל במניעת עבירות, אולם, ההסדר החקיקתי הקיים, הן בחוק העונשין, הן בחסד"פ, אינו מאפשר העמדת תאגיד במבחן והטלת תכניות ציות פיקוח ובקרה.
נראה כי ראוי לשקול, כפי שנעשה בהנחיות הענישה האמריקניות, לייחד פרק בחוק העונשין לענישת תאגיד, וכן להתייחס לטיבם וטבעם של תאגידים גם בפרק על הבניית שיקול הדעת בענישה, ובחסד"פ. ככל שיוסדר גם עניין הסדרי הטיעון בחקיקה, יש לייחד להסדרי טיעון עם תאגידים גם כן פרק נפרד שיעסוק בתכניות ציות, מינוי בקרים ושאלות הנוגעות לתאגידים כנאשמים. אני סבורה כי העשרת ארגז הכלים של התביעה ובתי המשפט בענישת תאגידים יביא לשיקומם, מה שיתרום לחברה בכללותה.
10. סוף דבר
אני מאשרת את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וגוזרת על הנאשמת תשלום קנס של 63 מיליוני שקלים שתשלם הנאשמת תוך 45 ימים מהיום.
בנוסף אני מורה על חילוט סכום של כ-410,000 יורו, שנמצא ביחידת החילוט, מכוח סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. סכום זה יהווה חלק מהקנס.
לבקשת הצדדים אני מורה לבקר, עו"ד אורי סלונים, להמשיך בפעילותו, כפי שביצע אותה עד היום, וזאת עד ליום 27.9.2019.
ובכך בא אקורד הסיום בפרשת סימנס-חברת החשמל, לידי סיום.
ניתן במעמד הצדדים היום, ב' כסלו תשע"ח, 20 נובמבר 2017.
מיכל אגמון גונן