לא זו אף זו, התובעות לא ידעו להסביר מדוע הן לא פעלו בעצמן על מנת למצוא פתרון שיאפשר להן לבצע את העסקה. כך, למשל, מדוע לא הקימו חברת בת אמריקאית, אשר תיטול על עצמה את העמידה בדרישות הנחוצות על מנת להתקשר עם משלחת הרכש, או, לחילופין, מדוע לא ניסו להתקשר עם חברה אמריקאית היכולה למכור למשלחת הרכש, על מנת שהמכירה תבוצע באמצעותה. ודוק, עדי התובעות לא סברו שדרכים כאלה לא היו בנמצא, נהפוך הוא: הם אישרו כי ניתן היה בקלות יחסית למצוא פתרון מסוג זה, וטענו כי נמנעו מלנקוט בו מאחר שסברו כי הנתבעת תמצא פתרון (ראו, למשל, עדותו של מר שוקי כץ, בעל השליטה בתובעות 1- 2, פרוטוקול 15.12.2015, עמוד 49 שורות 5 – 19). ואולם, אם שאננות התובעות, ואולי גם רצונן להימנע מעלויות הפתרון החלופי, הם שהביאו לכך שלא נמצא פתרון הולם, כיצד זה ניתן לתלות באי שיתוף פעולה מצד הנתבעת את האשם בכך שגם העסקה השנייה התבצעה עם NAR, ומבלי שהתובעות יוכלו ליטול בה חלק?!
הערה: התובעות ביקשו להסתמך, לעניין העסקה השנייה, גם על הוראת סעיף 3 לחוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב – 2012, אשר נכנס לתוקף ב- 27.4.2012, ומורה כי
--- סוף עמוד 15 ---
"הצדדים לחוזה סוכנות חייבים לפעול זה כלפי זה בנאמנות". מבחינה משפטית-פורמאלית, ההסכם בו עסקינן הוא הסכם הפצה (בלעדית) אשר הוראות חוק חוזה סוכנות אינן חלות עליו (התובעות לא עסקו באיתור לקוחות בעבור הנתבעת על מנת שתתקשר עימן בחוזה, כהגדרת "סוכן מסחרי" בסעיף 1 לחוק). מבחינה מהותית, גם אם אניח כי חובת שיתוף הפעולה בה חייבת הנתבעת היא מדרגה גבוהה יחסית, עדיין לא יהיה בה די על מנת להטיל על הנתבעת חובה לבצע פעולה החורגת מההתחייבויות הקבועות בהסכם, ואשר יש בה כדי להטיל עליה נטלים כבדים, כדוגמת הכפפתה לביקורת ספרים מטעם משרד ההגנה האמריקאי. כך בוודאי כאשר קיימות דרכי פעולה חלופיות, פשוטות למדי, בהן יכלו התובעות עצמן לפעול.
26. טענה אחרת שהושמעה על ידי התובעות הייתה שהנתבעת לא הבהירה להם באופן חד משמעי שלא תוכל לבצע את העסקה במישרין מול משלחת הרכש. גם בטענה זו אין ממש. האפשרות שהעסקה תבוצע ישירות מול הנתבעת היוותה חריג הן להתנהלותה הרגילה של הנתבעת והן למערכת החוזית שבינה לבין אנדומדיק. הנתבעת אכן הסכימה לבחון בשלב מסוים אפשרות שהעסקה השנייה תבוצע במישרין על ידה מול משלחת הרכש, ואולם משהתברר לה מה יהיה כרוך בכך מבחינתה הבהירו נציגיה למר חזקיה (הגורם שייצג את התובעות מבחינתן) כי אין הן יכולות לפעול בדרך זו (וראו הודעות הדוא"ל הנזכרות בפסקה 14 לעיל). משלב זה ואילך, היה צריך להיות ברור לתובעות כי עליהן למצוא פתרון אחר, ואין לקבל את הטענה כי הנתבעת אחראית בצורה כלשהי לחוסר המעש של התובעות.