עילת עשיית עושר ולא במשפט - התובעת הוכיחה כי על פני כ- 3 חודשים התקיים עסק תחת סימן ושם מסחרי שלה והמותג שלה שלא כדין. על אף שניתנה לחברת קיורטוש הזדמנות להוכיח את התעשרות הזכיין, באמצעות מחזוריו, היא ויתרה על כך ולא הציגה ראיות לתמיכה בנזק זה (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 09.01.15, דברי עו"ד ניב כהן), למעט תשלום תמלוגים על פי חוזה הזיכיון. התמלוגים מחייבים הוכחת המחזור של הנתבע (סעיף 4 לחוזה). המחזור של הנתבע לא הוכח. בנוסף היה על הזכיין לשלם גם דמי זיכיון בסך של 200,000 ₪. מחצית שולמו ונותר חוב של 100,000 ₪. התשלום של דמי הזיכיון הוא תשלום חד פעמי שמשולם ואין מחזירים אותו (סעיף 3 לחוזה). תקופת החוזה היא לשנה עם אופציות (סעיף 9 לחוזה). אני מקבלת את התביעה בראש נזק זה על החלק היחסי של 4 חודשים כנתבע בסך של 30,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
תשלומי דמי התמלוגים- דמי התמלוגים והזכות להם נקבעו בחוזה שבין חברת המאפה ההונגרי והזכיין. חברת קיורטוש אינה צד לחוזה. נטען שבפועל נירה רגב ובנה השקיעו זמן ומאמץ לסייע לזכיין להתאים את עסקו להיות זכיין של קיורטוש. לא ניתן להתעלם מכך שנירה רגב היא בעלת מחצית המניות של חברת המאפה ההונגרי שעמה הזכיין חתם על החוזה. הזכיין היה אמור לקבל מהם הנחיה והדרכה (סעיף 5 לחוזה). למעשה התביעה היא לדמי הזיכיון . התביעה בראש נזק זה הייתה צריכה להיות מוגשת על ידי חברת המאפה ההונגרי ו/או בעל מניות כבקשה לאישור תביעה נגזרת כחוב חוזי. לא ניתן לעקוף זאת באמצעות תביעת חברת קיורטוש שאינה צד לחוזה .
תביעת הזכיין ת.א. 4401-01-13 12. התביעה הוגשה ע"י הזכיין כנגד חברות המאפה ההונגרי וחברת קיורטוש ובעלי המניות. קרי, יהודה נעים ונירה רגב. בעת הגשת התביעה טרם ניתנה ההחלטה ע"י כב' השופטת דניה קרת-מאיר אך התביעה הוגשה אחרי הגשת התביעה והסעד הזמני ע"י חברת קיורטוש נגד הזכיין [50398-10-12 ביהמ"ש המחוזי ב"ש (להלן: "צו המניעה")]. התביעה היא כספית וחוזית על סך של 447,193 ₪. התשתית העובדתית מצביעה על כשל בהתנהלות הנתבעים בחלקם כאשר בתביעה זו אני מתייחסת רק לתביעת הזכיין.
התביעה נסמכת על חוזה שנחתם בין חברת המאפה ההונגרי לזכיין ובו היו התחייבויות משפטיות/קנייניות שלא תאמו את המציאות. הזכיין מפנה למסמך הבנות שנתחם בין שני בעלי המניות המקוריים של החברה, יהודה נעים ודורון רגב ז"ל. המסמך קדם את חתימת החוזה עם הזכיין. מסמך ההבנות הוא מיום 15.06.10, לפני החתימה על החוזה עם הזכיין וכשנתיים אחרי שדורון רגב המנוח העביר בשנת 2008 את זכות הקניין שלו בסימן ובשם המסחרי לחברת קיורטוש. לפי מסמך ההבנות דורון ז"ל העביר את "הזכות להשתמש בשם המסחרי ובשאר הזכויות הקנייניות השייכות לדורון" (סעיף 2 למסמך ההבנות, נספח 2 לכתב התביעה). בחוזה הזכות שודרגה . ב "והואיל השני " של החברה הוצהר כי: "החברה רשאית להעניק זכות שימוש בסימן ושם המסחרי , שנרשמו כדין אצל רשם סימני החברות ....". לא הונחה תשתית ראייתית כי ה"זכות" לכאורה שדורון רגב ז"ל העביר לחברה כללה גם את הזכות לתת הרשאה לאחרים. אין חולק שאף אחת מההרשאות הללו לא נרשמה.
טענות ההגנה של הנתבעים
13. מלכתחילה יוצגו הנתבעים 1-2 ע"י עו"ד אופיר בוכניק והוא גם הגיש בשמם את כתב ההגנה. בק"מ מיום 12.05.15 הודיע עו"ד בוכוניק שהוא מייצג רק את הנתבע מס' 2 (עמ' 8 לפרוטוקול). בדיון ביום 16.2.16 הוא הודיע שהנתבעת מס' 1 חתמה על יפוי כוח (עמ' 20 לפרוטוקול מול שורות 11-12). ביום 27.11.16 הודיע עו"ד בוכניק שאינו מייצג את הנתבעת מס' 1 ועו"ד האזרחי שהחליף בייצוג הנתבעות 3-4 (עוה"ד לימור בן-נון נחמני ובינימין פוטוק) קיבל על עצמו את הייצוג (עמ' 22 לפרוטוקול).
בכתב ההגנה המשותף, טען הנתבע מספר 2 כי לאחר פטירת דורון רגב ז"ל וירושת מניותיו ע"י נירה רגב, הנתבעת מספר 3, היא החלה להתנער מכל הסיכומים בין בעלי המניות. בנוסף, ובהתעלם מהנתבע מספר 2, היא החלה לפעול בניגוד להתחייבות חברת המאפה ההונגרי וחוזים חתומים על אף השוויון בחברה בין בעלי המניות. נטען כי ככל שיש לזכיין תביעה נגד חברת המאפה ההונגרי, ולא נגד בעלי מניותיה, אין בסיס ראייתי לתביעה אישית נגד הנתבע מספר 2. הוא ניסה למנוע את התנהלות בעלת המניות השנייה והפגיעה בחברה ומניעת הפרת החוזים שלה. לא זו אף זו הוא אף חרג מהוראות חוזה הזיכיון כדי לסייע לזכיין לא לקרוס כלכלית בגלל עזיבת שותף שלו. הוכחש כי צו המניעה שעתרה לו חברת קיורטוש נגד הזכיין היה בידיעת הנתבעים או בהסכמתם .
חבות יהודה נעים
יהודה נעים הוא בעל המניות ודירקטור בחברת המאפה ההונגרי. הוא חתם יחד עם דורון רגב ז"ל על מסמך ההבנות. הוכח כי חתימה זו הייתה חסרת כל נפקות מבחינת הזכויות המשפטיות שבה. בבחינת הבאת "נדוניה ריקה" לחברה. יהודה נעים לא בדק את הזכויות שהובאו לכאורה על ידי דורון רגב ז"ל. מכאן קצרה הדרך להתקשרות בחוזה זיכיון שכלל מצג על זכויות שלא היו לחברה. העובדה שחברת קיורטוש לא עמדה מאחורי חברת המאפה ההונגרי וכך גם בעלת המניות נירה רגב, אינה משחררת את יהודה נעים משותפותו בחבות של הצגה לזכיין של זכויות שלא היו לחברה. הנזק של הזכיין הוא פועל יוצא ישיר של העדר הזכויות. לכן יהודה נעים אחראי, כאורגן בחברה, הן כדירקטור והן כבעל מניות, אך לא לבד, להפרת החוזה.
חבות חברת המאפה ההונגרי
החברה כאישיות משפטית עצמאית הפרה את החוזה עם הזכיין. היא לא קיימה את הבטחותיה, קיומה של זכות לתת הרשאה לשימוש בסימן ובשם המסחרי ותנאים שהובטחו כדי לאפשר לזכיין לקיים את העסקה . הייצוג של החברה בתביעה זו לא היה עצמאי מחמת ניגוד עניינים ובהיותה חברה במצב של קיפאון שרוקנה מנכסיה. בנסיבות אלה, הייצוג לא כלל משלוח הודעת צד שלישי.
טענות ההגנה של הנתבעים 3-4
14. לטענת הנתבעות 3-4 "תביעתו של התובע אינה תביעה שלו" אלא של הנתבע מספר 2 (סעיף א' פתח דבר לכתב ההגנה) . כחלק ממסע נקם. זאת ועוד, הוא המושך בחוטים. אף נטען כי הנתבע מספר 2 שותף של התובע בעסקו והודה שהלווה 250,000 ₪ לזכיין "בעקבות מעשיה ומחדליה של נירה רגב " . זה מופיע בבקשת יהודה נעים לתביעה נגזרת (וגם בכתב ההגנה בתיק זה -מ.ו.) נטען כי יהודה נעים נצפה בעסק שהחל לפעול תחת הסימן המסחרי שבבעלות הנתבעת מספר 4 ונהג שם מנהג בעלים. בהמשך לקו טיעון זה הופנה ביהמ"ש לת.א. 57493-01-13 ביהמ"ש דימונה. שם הוגשה תביעה נגד חברת קיורטוש, ניר רגב, חברת שער החיים בע"מ וחברת א.ש.א. דברים טובים (עוסק מורשה) ע"י חתנו של יהודה נעים בהתייחס להשקעתו מטעם הנתבעת מס' 1 בסניף קיורטוש בראשל"צ. (תביעה נדחתה בהסכמה - מ.ו. – מתוך הנט). נטען כי המטרה היא הטרדת הנתבעות. נטען כי יש לחייב את התובע ו/או הנתבע מס' 2 בהוצאות לדוגמה. לגופם של דברים, בכתב ההגנה הועלה מלוא תוכן מכתבה של עו"ד בן-נון נחמני ליהודה נעים וחברת המאפה ההונגרי מיום 06.08.12.
הנתבעת מס' 3 הודתה שעם פטירת בעלה היא נכנסה לנעליו והחלה לנהל את החברות. על אף שהתביעה הוגשה ע"י הזכיין, הועלו הדברים נשוא המכתב בכתב ההגנה וגם לגבי התנהלות הנתבע מס' 2. נטען כי התנהלות הנתבע מס' 2, בעת ניסיונה של נירה רגב לנהל את הנתבעת מס' 1, הכשיל אותה. בכתב ההגנה מפורטים מעשי נתבע מס' 1. מאחר והתביעה אינה תביעת הנתבע מס' 1 נגד הנתבעת מס' 3 וההיפך, אדלג על ריבוי הפרטים ואסתפק בכך שלאחר ניסיון בחודש יולי 2012 למצוא דרך משותפת לפעול החליטה נירה רגב כי עדיף להיפרד. מכאן היא עברה להליכים העומדים ל זכותה של הנתבעת מס' 4 , בעלת הזכות הקניינית.
בכתב ההגנה המונה 99 סעיפים ו- 26 דפים, הודו הנתבעות 3-4 בעובדות העיקריות נשוא כתב התביעה בין בהיבט המחלוקת בין בעלי המניות ובין בהיבט הצעדים שנקטה חברת קיורטוש, הנתבעת מספר 4.
15. בהקשר לזכויות הנתבעת מס' 4, הועלו טענות הגנה הבאות: רשות השימוש בסימן המסחרי לא הוסדרה כדין ונטען שזה היה המצב לכל הזכיינים שעמם התקשרה חברת המאפה ההונגרי. נתון זה הוכרע בהחלטה שניתנה לאחר הגשת כתב ההגנה. כן נטען כי תוצאת העדר זכות קניינית גוררת ביטול כל זכות חוזית (סעיף 21 לכתב ההגנה) . עמדה משפטית שהיא רחבה מדי ובהחלטה הפנה ביהמ"ש לפסיקה (עניין -דוידוביץ). בהתייחס לזכיין נטען שהוא התעלם מהחלופה הנכונה שהוצעה לו להתקשר כזכיין עם חברת קיורטוש, והועלו השערות לטעמיו . בדיעבד הם לא הוכחו (סעיף 23 לכתב ההגנה).
הנתבעות 3-4 חלקו על הטענה שבמכוון ,כדי להכשיל את התובע ,שלא הסכים להתנהלות נירה רגב הוא נדרש להסדרים כלכליים לא סבירים במפעל. בית המשפט הופנה לסעיף 5.8 לחוזה הזכיינות . נטען כי התנהלותו של הזכיין הייתה פועל יוצא של הערכת הכוחות בחברת המאפה ההונגרי. נטען כי הזכיין הפר את חוזה הזכיינות בהתייחס לרכישת העוגות . בסעיף 4.5 לחוזה הזכיינות נקבע שהזכיין ירכוש את כל העוגות שימכרו בעסק מהחברה. קרי, המאפה ההונגרי. נטען כי במקום זאת הזכיין רכש את המאפים מהנתבע מס' 2. הנתבעות 3-4 הפנו את ביהמ"ש להסדר שלטענתם הוא ההסדר החוזי הנכון - משמעות ההתחייבות של החברה כלפי הזכיין היא שהחברה אחראית להסדרת הספקים כעולה מסעיפים 5.7 ו- 5.8 לחוזה הזכיינות (מכתבו של עו"ד איתיאל גבעון ממשרדה של עו"ד בן-נון נחמני -נספח 6 לכתב ההגנה).
נטען כי הזכיין חלק על התחייבותו החוזית ורכש את המוצרים מנתבע מס' 2 (סעיף 28 לכתב ההגנה). בסוגיה זו העלו הנתבעות 3-4 טענות של חברת שער החיים ושל הנתבעת מס' 1. כן נטען כי בהתנהלותו של הזכיין בהתייחס להסדר רכישת המוצרים הוא הפר את הסימן המסחרי (סעיף 32 לכתב ההגנה). טענה זו מפי הנתבעת מס' 4 סותרת את עמדתה בביהמ"ש המחוזי שאין לזכיין רשות להשתמש בסימן המסחרי כי הרשות לא הועברה כדין לחברת המאפה ההונגרי. הטיעון בכתב ההגנה, שהוא מאוחר לטיעון בצו המניעה, ולפני מתן ההחלטה בבקשה לתביעה נגזרת מעיד כי טענות ההגנה של הנתבעות 3-4 נתקלו בקושי לאור ההתנהלות בפועל של הנתבעת מס' 3 בשתי החברות. הגדרה יותר ברורה מופיעה בתביעת חברת קיורטוש ביחס לזכויותיה הקנייניות.
16. נטען לאי הקטנת נזק - נטען כי הנתבעות 3 ו-4 כחברת קיורטוש נתנו לזכיין הזדמנות להתקשר עם חברת קיורטוש ולקבל ממנה הרשאה כדין להשתמש בסימן המסחרי אך הוא לא ניצל הזדמנות זו. נטען כי בלית ברירה פנתה הנתבעת מס' 4 לביהמ"ש המחוזי ועתרה לצו מניעה זמני. הבקשה נעתרה אך הזכיין התעלם גם מהצו השיפוטי. נטען כי הצעה זו גם עלתה בדיון בבקשה לתביעה ייצוגית שם הזכיין לא היה צד והוא דחה את ההצעה (סעיף 34 לכתב ההגנה).
נטען כי יש לדחות את טענת ההגנה של הזכיין שהתקשרות עם חברת קיורטוש הייתה גורמת לו להפר את החוזה עם חברת המאפה ההונגרי. הנתבעות חלקו על הטענה בתביעה לחוסר המענה של חברת קיורטוש בטענה כי מי שהיה צריך לפנות לביהמ"ש היה הזכיין. כן נטען שהיה על הזכיין לדעת שהזכות הקניינית היא של הנתבעת מס' 4 וכי לבעל הזכות גם עומדת הזכות לבטל את ההרשאה. נטען כי הזכיין המפנה למסמך ההבנות היה צריך לדעת שהרשות להשתמש בסימן המסחרי לא ניתנה כדין. כטענה חלופית נטען כי ממילא לא מדובר בזכות נצחית (סעיף 42 לכתב ההגנה). נטען אפוא שמדובר ב"רדיפה ונקם" של יהודה נעים ולא תביעה שיש בה ממש מטעם הזכיין. כן נטען (בכובע של מי? -מ.ו.) כי הזכיין עדיין חייב 100,000 ₪ יתרת החוב בגין הזיכיון ותמלוגים חודשיים.
17. נטען "לגופה של תביעה" כי יש לדחות את טענת הזכיין כי הוא נדרש לספק בטוחה עבור מוצרי המאפה שלא כדין. כמו כן, נטען כי היה על הזכיין להסדיר את רשות השימוש בדין ותחת זאת הוא הפר את הסימן המסחרי. הוא ידע או היה צריך לדעת כי הרשות השימוש וממילא הרשות לתת שימוש לא הוסדרה כדין ולחלופין ככל שהיא הייתה מוסדרת כדין היא הייתה כפופה לזכות הקניינית המתירה את ביטולה.
בפרק ח' לסעיפי ההגנה סעיף 46 עד סעיף 68 יש חזרה מסודרת של העקרונות לעיל. פרק ט' הוקדש לשאלת הסמכות המקומית (סעיפים 69 – 76)-במקור התביעה הוגשה ליהמ"ש השלום בדימונה. ביהמ"ש העליון ,כב' הנשיא גרוניס הכריע בכך וכל התביעות רוכזו בבאר שבע. בפרק י' הוגשה בקשה לאשר הגנה נגזרת בהתייחס לחברת המאפה ההונגרי. סוגיה זו הוסדרה כאמור לעיל. לגבי הייצוג (סעיפים 77 – 99 לכתב ההגנה) .
חבות נירה רגב
18. נירה רגב נכנסה לנעלי בעלה המנוח כיורשת שלו. לא ברור באיזה שלב היא החלה להיעזר בעזרה משפטית של עו"ד. בחודש יולי 2012 היא מונתה כדירקטורית בחברה. על פי גרסתה, לפני פטירת בעלה ואחרי שהיא החלה להיכנס לפרטים היא הבינה שיש הרבה מה לתקן אך היא לא הצליחה לשכנע את בעל המניות השני (עמ' 290 – 291 לפרוטוקול). מבחינת התשתית הראייתית הרלוונטית לתיק זה הסכסוך בין בעלי המניות גלש גם לזכיין. חלק מהסכסוך קיבל גם ביטוי בהחלטה לגבי הבקשה של יהודה נעים לאישור להגשת התביעה הייצוגית. חבות נירה רגב היא כאורגן בחברה, בין כדירקטורית ובין כבעלת מניות. בעל מניות הוא גם אורגן החברה בחברת מעטים .בעניינו מדובר בחברה בה שני בעלי מניות בלבד. בחינת התנהלות בעל מניות כלפי צד ג' אינה מהווה הרמת מסך [ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיורטי בע"מ, פ"ד מח (5),661 (1994); רע"א 2091/07 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומולים למוסיקה בישראל בע"מ נ' קפוצ'ין עסקי מזון (8.6.09)]. החבות של אורגן בחברה כלפי צד ג' נבחנת לפי דיני הנזיקין הכלליים.