6. להשלמה אוסיף כי בהחלטה מציינת כב' השופטת דניה קרת-מאיר , כי בהעדר רישום של ההרשאה לשימוש בסימן המסחרי, להרשאה לא היה תוקף לפי פקודת סימני המסחר אבל "בשלילת תוקפה של הרשות לפי הפקודה אין כדי לגרוע מטענותיו החוזיות של בעל הרשות כלפי בעל הסימן" על פי דעת הרוב בעניין דוידוביץ [ע"א 364/74 דוידוביץ נ' מירומית מפעלי מתכת אשקלון בע"מ פ"ד כט 703 (1) (1975) (להלן: "עניין -דוידוביץ")] (עמ' 20 להחלטה). קרי, שלבעל הרשות, לכאורה, עומדות עילות תביעה כספיות כנגד בעל הזכות וגם חלות ההלכות לגבי מתן הודעה על הפסקת חוזה שלא נקצב מועד לסיומו. בין היתר, מתן הודעה תוך זמן סביר. מוסיפה כב' השופטת קרת-מאירי "טענתן של המשיבות לפיה ברצות המשיבה 2, כבעלים הרשום של סימן המסחר, לבטל "מעכשיו לעשיו", כלשונה, כל הרשאה לשימוש בו, אינה עולה בקנה אחד עם הדין ועם ההלכות האמורות. יש כאמור צורך לבחון את נסיבות המקרה ואת תנאי ההתקשרות". (עמ' 23 להחלטה – לפי הגרסה בנט). ההלכות שצוטטו בפסק הדין הם: ע"א 442/85 זהר נ' מעבדות טרבנול, פ"ד מד(3) 661; ע"א 47/88 הרשטיק נ' יכין חק"ל בע"מ, פ"ד מז(2) 429 (1999).
תביעת חברת קיורטוש - ת.א. 22955-03-13 7. עילת התביעה היא הפרת סימן המסחר הרשום ו/או המוכר היטב של התובעת ע"י הנתבע. נטען כי הזכיין עשה שימוש בסימן המסחר מבלי שקיבל על כך רשות כדין תוך הטעיית ציבור הלקוחות והסבת נזקים לתובעת, תוך עשיית עושר ולא במשפט בלי לשלם לתובעת דבר. הוסף כי השימוש המשיך גם לאחר מתן צו משפטי. נטען לניהול עסק בניגוד לכל דיון ובניגוד לסעיף 46(א) לפקודת סימני המסחר.
הנתבע טען כי הוא קיבל רשות להשתמש בסימן המסחר בחוזה הזכיינות שעליו הוא חתם מול חברת המאפה ההונגרי. הנתון האמור רשום בחוזה הזכיינות. מה שאינו נכון הוא שלחברת המאפה ההונגרי הייתה הרשאה לתת לזכיין (ראה החלטה). אך אין מחלוקת שהזכיין נסמך על החוזה ועל בעלי המניות של חברת המאפה ההונגרי, ובכללם דורון רגב ז"ל, נותן ההרשאה בשם חברת קיורטוש. לא ניתן להתעלם שאילו הזכיין הסתייע בייעוץ מקצועי היה בידיו לבדוק מראש את זכות חברת המאפה ההונגרי להעניק רשות שימוש בסימן מסחר הרשום של חברת קיורטוש. בהתייחס להתעלמות מדרישת בעלת סימן המסחר, באמצעות נירה רגב, הסביר הזכיין כי הוא נקלע למחלוקת בין בעלי המניות שכל אחד משך לכיוון אחר – כשהוא נקלע ביניהם והוא לא רצה להפר את החוזה עליו הוא היה חתום. כמו כן, הוא ניסה להציל את השקעתו. הבחירה שלו הייתה להאמין ליהודה נעים שהוא גם קרוב ובעל מניות מקורי. התנהלות נירה רגב נראתה כניסיון לרוקן את חברת המאפה ההונגרי מנכסיה. זו הייתה גם תשובתו למכתב מיום 04.10.12 ששלחה לו עו"ד בן-נון נחמני בהמשך למכתבה לחברה מיום 06.08.12. בהתייחס לאי כיבוד הצו המשפטי של כב' השופטת ברקאי, ניתנה אותה הנמקה. הנתבע סבר כי מדובר במריבה בין בעלי מניות וניסה כמיטב יכולתו לשרוד עד שהוא וויתר [פרוטוקול מיום 03.12.12 ת.א. 50398-10-12 (מחוזי באר-שבע)].