(א) שותף אני לפרשנות המערך ההסכמי שנחתם בין הצדדים כפי שתיאר אותו חברי השופט דנציגר. אוסיף רק, כי תימוכין נוספים (מעבר לאמור בסעיף 13 לחוות דעת חברי) לפרשנות הקובעת כי סעיף 4.3 להסכם דר בכפיפה אחת עם סעיף 2.4 לנספח התמחור (כהגדרתם בחוות דעת חברי), מצויים בהגדרת הפיצוי המוסכם בסעיף 2.4 לנספח התמחור. סעיף זה קובע כי אם בסיום ההסכם יתגלה כי מספר המכוניות שקיבלו שירות PDI ירד מ-5,000 מכוניות בממוצע ("on average") לשנה, על החברה לשלם למערערת את ההפרש ממה ששולם בפועל לבין התשלום המגיע עבור 5,000 מכוניות לשנה. היינו, שלפי סעיף 4.3 להסכם, בכל שנה נתונה אכן ניתנה לחברה הרשות לסטות ("deviate") ממספר המכוניות הצפוי שנקבע לפי סעיף 4.2 להסכם, אלא שבסיום ההסכם ייערך חשבון לפי סעיף 2.4 לנספח התמחור אם בממוצע כלל שנתי מספר המכוניות שטופלו לא ירד מ-5,000.
(ב) באשר לאפשרות לפסוק את שני סוגי הפיצויים המוסכמים, האחד לפי סעיף 2.4 לנספח התמחור והשני לפי סעיף 10 לנספח האמור. סעיף 2.4 לנספח קובע פיצוי למערערת, שיהיה שווה לתשלום עבור שירות PDI בגין 5,000 כלי רכב לשנה בממוצע. לצדו, סעיף 10 לנספח קובע כי בנוסף ("...In addition") לפיצוי שנקבע במסגרת סעיף 2.4, ישולם למערערת פיצוי מוסכם במקרה שבו יפקע ההסכם קודם למועד שנקבע, בתנאים מסוימים. כמפורט בפסקה 24 לחוות דעתו של חברי, המדובר בענייננו בשני סוגים של פיצויים אשר נועדו לכסות סוגים שונים של הפסד. היינו, את העלויות הקבועות של המערערת במיזם מזה, ואת העלויות המשתנות מזה. במקרה שכזה, אין מניעה לתבוע שני סוגים של פיצויים מוסכמים, אשר כל אחד מהם נועד כאמור לפצות על סוג נזק אחר (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד 703 (2011); ראו גם: ע"א 628/87 חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מו(1) 115, 124-123 (1991)).
העובדה שמבחינה עובדתית מצא בית המשפט המחוזי כי התמורה שנקבעה במסגרת סעיף 2.4 נוספה לנספח התמורה במקביל להפחתת סכום הפיצוי המוסכם שנקבע במסגרת סעיף 10, גם היא תומכת בכך שאומד דעתם של הצדדים היה לאפשר תשלום "כפול", הן של הפיצוי שהוגדר במסגרת סעיף 2.4, והן של הפיצוי המוסכם לפי סעיף 10 שאף הופחת בהתאמה. כך, הזיקה שנוצרה בין שני סוגי הפיצויים מצביעה על אפשרות מסתברת כי שני סוגי הפיצויים יתבקשו בעת ובעונה אחת, תוך מתן מענה לאפשרות שצירופם עשוי להביא לתוצאה בלתי מידתית. על כן סכום הפיצוי הופחת במידת מה. חלוק אני אפוא עם חברי השופט עמית (פסקה 6 לחוות דעתו) כי בכך יש לתמוך בעמדה כי אין מקום לפסיקת שני סוגי הפיצויים.
(ג) באשר לאפשרות להורות על ביטול סעיף הפיצוי המוסכם לאור הליך חדלות הפירעון. כפי שציין חברי השופט דנציגר, במסגרת הליך פירוק חברה, באישור בית המשפט רשאי מפרק לוותר על "נכס מכביד" לפי סעיפים 365-360 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. סמכות דומה קיימת לפי סעיף 350ח לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), לפיו בית המשפט יכול לבטל או להורות על קיום חוזה קיים שהחברה שבהליך ההבראה צד לו. ברם, כל אימת שלא בחר בעל התפקיד (יהיה זה מפרק בהליך פירוק או נאמן בהליך הבראה) לוותר על החוזה או לבטלו, החוזה יהיה תקף על מלוא החיובים וההתניות שבו. העובדה שהחברה מצויה בהליך פירוק או הקפאת הליכים, אינה מקנה לה זכויות יתר. לשון אחר, הליך חדלות הפירעון מקנה לבית המשפט הסמכות לוותר, לבטל או להורות על קיום חוזה קיים שהחברה שבהליך צד לו, אך הסעיפים דלעיל אינם מקנים לבית המשפט הסמכות ליצור לחברה זכויות חוזיות יש מאין (וראו: פר"ק (מחוזי י-ם) 39470-04-13 אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' רו"ח תמיר סער, נאמן [פורסם בנבו] (1.2.2017); פר"ק (מחוזי י-ם) 59344-01-12 נידר חברה לבנין ופיתוח בע"מ (בהסדר נושים) נ' רשות מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (12.5.2015)). לפיכך, אין מקום לבטל את סעיף הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם שבין הצדדים רק בשל כניסתה של החברה להליך חדלות פירעון.
(ד) לסיום, במקרה זה, אין המדובר בהפרת הסכם בשל "עילת חדלות פירעון" שמשמעה לפי סעיף 350ח(א) לחוק החברות "הוראה בחוזה המקנה זכות ביטול או הקובעת כי החוזה יהיה בטל, בשל הליכי חדלות פירעון של החברה או קשיים כלכליים שלה", אלא בתביעת המערערת לפיצויים מוסכמים בשל הפרת ההסכם על ידי החברה. אפילו לוּ אכן דובר בהפרה בשל "עילת חדלות פירעון", הפרה מעין זו אמנם קונה לה מעמד מיוחד אוטומטי לפי הסעיף האמור בהליך הבראת חברה, אך לא בהליך פירוק אלא בתוואי שפירט חברי בחוות דעתו (סעיף 29).
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.
ניתן היום, כ"ה בכסלו התשע"ח (13.12.2017).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט