7. התובע טוען, כי התקשר עם הבעלים הקודם של המכונית והציג לו שאלות לגבי התקלה. לטענת התובע, זה האחרון סיפר לו, כי בעת מכירת המכונית לנתבעת הייתה תקלה של הפסקת פעולת המנוע תוך כדי נהיגה. תקלה אותה ניסה לתקן במוסך החברה, אך גם במוסך החברה, לא מצאו את הסיבה לתקלה ולא הצליחו לתקנה.
8. בלית ברירה השבית התובע את המכונית ולא השתמש בה, עד שמצא סוחר רכב שהסכים לקנותה, לאחר שהתובע גילה לו את התקלה, בסכום של 6,000 ₪. זאת בעוד ששווי המכונית עפ"י המחירון היה גבוה בשיעור ניכר מסכום זה. התובע ציין, כי הציע לנתבעת לבטל את העסקה ולהחזיר לו את כספו, אך הנתבעת דחתה את ההצעה.
9. ביום 28.5.14 שלח התובע לנתבעת מכתב ובו דרש ממנה לפצותו על נזקיו. זמן קצר לאחר מכן, נפגשו הצדדים, בנוכחות בנו של התובע וב"כ התובע, בניסיון להגיע לפשרה, אך ללא הצלחה. לאחר שמנהל הנתבעת הציע לתובע הצעה מבישה ומבזה לפיצוי.
10. במהלך הפגישה הכחיש מנהל הנתבעת, כי הבעלים הקודם של המכונית הודיע לנתבעת על הליקוי הבטיחותי במכונית וכי הנתבעת ידעה על הליקוי עת שמכרה לתובע את המכונית, אולם בשיחה טלפונית עם הבעלים הקודם, שנערכה במעמד הפגישה, חזר זה על טענתו.
11. לאחר מספר ימים התקשר מנהל הנתבעת לתובע וביקשו לבוא למשרדו ולהציע לו הצעה משופרת לפיצוי, אך גם בפגישה זו הציע הצעה מגוחכת והמהווה לעג לרש.
12. התובע המשיך וטען, כי הנתבעת, עת שמכרה לו את המכונית, הסתירה ממנו פגם יסודי ומהותי במכונית, פגם שהיה ידוע לה ושהיווה ליקוי בטיחותי מסכן חיים, ניהלה עמו מו"מ שלא בתום לב תוך כדי הטעייה והצגת מצג שווא כאילו המכונית תקינה, וגרמה לו לנזקים ולבזבוז זמנו ולעגמת נפש מרובה.
ג. טענות הנתבעת
1. התובע לא השכיל לגבש דעה אחידה לגבי סכומי התביעה והעמידם, מעת לעת, על סכומים שונים הן בעת הגשת התביעה במסגרת תביעה קטנה, והן בעת הגשת תביעה לפי סדר דין מהיר.
2. התובע לא תמך תביעתו באסמכתאות כדבעי.
3. התובע טרח לציין, כי "לא ניתנה לתובע קבלה בדבר מסירת מכונית ה"קאיה", ומאידך, התובע לא טרח ליתן כל הסבר הגיוני לעובדה כי מחירון הרכב נכון למועד רכישתו, עמד על סך של 19,909 ש"ח וכי בפועל שילם סכום נמוך בשיעור ניכר ממחיר המחירון.
4. לטענת הנתבעת, רכב הקאיה שערכו 4,000 ₪, הועבר כדמי תיווך ששילם התובע בגין העסקה. התברר, כי תומר קנפו המתווך בעסקה, נטל מידי התובע את רכב הקאיה על חשבון דמי התיווך.