ציון העיד על עצמו כבעל 20 שנים של ניסיון בתפקידים בכירים בשוק היי טק העולמי (סעיף 2 לתצהירו), ובמעמדו זה, סביר להניח שידע שדן ורון מנהלי התוכן בדופל חבים בחובת אמונים כלפי דופל וארז. למצער, עליו היה עליו לדעת. יתר על כן, ארז הפנה את ציון אל דן ורון כדי שאלה יספקו לו מידע אודות הטכנולוגיה אותה הם מתכוונים לפתח באמצעות דופל. משכך, עצם ההצעה לרון ודן לפתח מוצר חדש בתחום האבטחה שלא במסגרת דופל והפעולות בהן נקט יחד עם רון ודן לקידום רעיון זה או כפי שהעיד (ש' 14 ע' 389 לתמליל הדיון מיום 5.6.2016): "שיתפתי את רון ודן בקונספט בתחום ה – Web Application Security" , הם בבחינת הגורם לכך שרון ודן הפרו את התחייבויותיהם לדופל, מבלי שהיה לכך צידוק. לציין, כי בהמשך חקירתו אישר ציון כי ידע שרון חשוב למיזם של דופל (שם, ש' 1 ע' 391). עוד עולה מחקירתו של ציון שהוא החל לפעול לקידום המיזם של ארמרון יחד עם רון ודן, מבלי ליידע את ארז אשר הפנה אליו את רון ואת דן במטרה לגייסו כמנכ"ל דופל (שם, ש' 19 ע' 393).
נוכח אלה, נראה כי ציון עוול כלפי דופל וארז בגרם הפרת חוזה כמשמעותה בסעיף 62 לפקודת הנזיקין.
13. טענת הנתבעים כאילו ארז גרם לסגירת דופל בהתנגדותו להרחבת היקף פעילותו של רון בדופל על חשבון עבודתו באינטגריטי, אינה מתיישבת עם טענתם לפיה קרן גלילות לא הסכימה להשקיע בדופל. יתר על כן, טענה זו אינה יכולה לסייע לנתבעים, משום שאין חולק שבלעדי דן ורון, לא ניתן היה לפתח טכנולוגיה במסגרת דופל, באשר ארז ובן לא היו אנשי תוכן. לכך יש להוסיף, כי נוכח מסקנותיי לגבי התנהלותם של רון ודן, נראה כי חלקו של ארז בסגירת דופל אם בכלל היה קטן, בהתחשב בכך שביום 22.2.2015 ועוד קודם להגעתו של ציון, הגיע להבנות עם רון באשר להיקף עבודתו ומעורבותו בדופל (נספח 6). מכל מקום, אין בטענה זו של הנתבעים כדי לשנות מההכרעה בתובענה כאן המתבססת על נפקות ההצעה של ציון וההיענות של דן, בן, ורון לפיתוח מוצר אבטחה במסגרת ארמרון במקום לפעול לפתח במסגרת דופל את המוצר האמור או את הרעיונות שעמדו בבסיס ייסוד דופל. מטעם זה, איני רואה להידרש לטענות הנתבעים 1, 3 – 4, באשר ליחסים בין ארז לבין רון ובאשר להסכמתו או אי הסכמתו של ארז לוותר על העסקת רון לטובת דופל (סעיפים 53 – 76 לסיכומים).
14. מאחר שדופל חדלה מפעילותה ונראה כי לא ניתן להחיות את פעילותה, מקום שהשותפים החליטו לפרק אותה, ראה עדותו של בן, ש' 8 ע' 432 לתמליל הדיון מיום 5.6.2016, יש להחיל על ארז, כבעל המניות הנפגע, את הוראות סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1971, הקובע:
"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".
הנזק
15. לטענת התובעים, הנזק הכספי העיקרי נגרם להם מהפסקת ההתקשרות בין אינטגריטי לבין אמן, "בעקבות התביעה שהוגשה". כך לטענת התובעים חלה ירידה במכירות מ 518,000 ₪ בשנת 2014 ל – 10,000 ₪ ברבעון הראשון של שנת 2016.
טענת התובעים, כאילו זכאים הם לפיצוי בגין הפסקת ההתקשרות בין אינטגריטי לבין אמן להפצת ה – Smart Browser מאחר ובן הודיע על הפסקת ההתקשרות עקב הגשת התביעה כאן, אינה נראית לי, לפי שמדובר בעסקה אחרת שאינה נוגעת לאופן התנהלותם של הנתבעים כפי שפורט לעיל. בעניין זה יש להוסיף, כי על פי הוראות סעיף 4.1 להסכם שנכרת בין אינטגריטי לבין אמן, נקבע כי כל צד רשאי להודיע לצד השני, 90 יום מראש, על סיום ההתקשרות. זכות זו שניתנה לכל צד לא הותנתה בתנאים וכל צד להסכם היה חשוף להפסקת ההתקשרות ללא כל סיבה. על כן, אין לראות בהפסקת ההתקשרות בין אינטגריטי לבין אמן כנזק שנגרם לתובעים עקב ההפרה שהפרו בן, דן ורון, את חובת האמונים ואת הוראות תקנון דופל.
16. לטענת התובעים, נגרם להם נזק כספי הכרוך בנטישתו של רון את אינטגריטי והחלפתו בעובד אחר שעלות הכשרתו 230,000 ₪.
באשר להיקף הנזק הנטען, יש לציין כי ביום 22.2.2015 נכרת בין אינטגריטי לבין רון מסמך הבנות, לפיו ניתנה לרון אפשרות לעבוד באינטגריטי בהיקף של 50% במשך שנה ולאחר מכן לעזוב את אינטגריטי ולעבור לדופל. ממילא, ובהתאם למסמך ההבנות האמור היה על אינטגריטי למצוא לרון מחליף. מכל מקום, חובת האמונים והחובות מכוח תקנון דופל, היו כלפי דופל ובעלי המניות בדופל ולא כלפי אינטגריטי. על כן, ככל שרון מצא להפסיק את התקשרותו עם אינטגריטי, אין בכך נפקות לעניין הנזק שנגרם לדופל ולארז עקב הפרת חובת האמונים והוראות תקנון דופל.
17. לציין, כי התובעים לא טענו שהשקיעו כספים בקידום הרעיונות הטכנולוגיים אותם ביקשו לקדם באמצעות דופל, ובשלב בו הפסיקה דופל את פעילותה, לא ניתן להצביע על מוצר אותו ניתן היה לפתח במסגרת דופל. בהתחשב באלה ובטענות התובעים לעניין הנזק, לא ניתן להצביע על נזק כספי ממשי שנגרם לדופל מהפרת חובת האמונים והפרת הוראות סעיף 21 לתקנון דופל על ידי דן, רון ובן.
בהקשר זה ולמעלה מן הצורך, יוער, כי טענת הנתבעים כאילו בשלב בו החליטו ציון, דן ורון לפתח את מוצר ארמרון, היה ברור שקרן גלילות לא תשקיע בדופל, אינה נראית לי, למרות עדויותיהם של קובי ואריק, מנהלי קרן גלילות. העובדה שאינה במחלוקת לפיה ציון הופנה על ידי קובי אל ארז כדי לבחון את אפשרות העסקתו כמנכ"ל דופל בסמוך לאחר שדרור החליט שלא לקבל עליו את תפקיד המנכ"ל, מלמדת שבנסיבות המתאימות אפשר שקרן גלילות או קרן אחרת היו משקיעות בדופל. בעניין זה, אני מתקשה לקבל את גרסתו של קובי, כאילו הפנייתו של ציון נעשתה אך כמחווה של רצון טוב או צורך לשמור על קשרים טובים הגם שגם רכיבים אילו חשובים הם לא רק במסגרת התנהלותה של קרן השקעות (ע' 171 – 179 לתמליל הדיון מיום 2.6.2016). יקשה עלי לקבל כי גורם בקרן הון סיכון תיצור קישור כאמור אם לא סברה שיכול והשידוך יוליד הזדמנות גם לה.
18. טענת התובעים לפיה יש מקום לקבוע את הפיצוי על דרך האומדנה, אינה יכולה לסייע להם, מקום שהתובע לא הוכיח קיומו של נזק. בית המשפט מוסמך לקבוע פיצוי על דרך האומדנה, רק במקום שהוכח קיומו של נזק ולא ניתן להוכיח את היקף הנזק, ראה 8588/06 8643/06 דוד דלג'ו ואח' נ' אכ"א לפיתוח בע"מ ואח' (פורסם בתקדין), הנזכר בסיכומי התובעים, שם נקבע כי הנזק הוכח ורק כימות הנזק נעשה על דרך האומדנה, מה שאין כן כאן.
19. לטענת התובעים בנסיבות שנוצרו לאחר הגשת התביעה (הפסקת פעילותה של דופל וגיוס השקעה לארמרון), אין כבר רלבנטיות לשני הסעדים הראשונים שהתבקשו (אי תחרות והפסקת השימוש ברעיונות המיזם) והסעד הראוי המגיע להם הוא הקצאה של 25% מהון המניות המונפק של ארמרון.
דומני, שאין באמור בפסק הדין בע"א 2686/99 וולף אייזמן נ' קדמת עדן בע"מ ואח' (פורסם בתקדין), עליו נסמכים התובעים, כדי לסייע להם. כפי שנקבע שם, דוקטרינת הביצוע בקירוב, כמו גם עקרון תום הלב, מאפשרים לבית המשפט לערוך שינויים מסוימים בדרכי ביצועו של החוזה על מנת לקיימו. בענייננו, דופל כבר אינה פעילה והקצאת המניות המבוקשת מתייחסת לחברה אחרת (ארמרון) בה מעורבים גורמים נוספים שאינם צד לתביעה כאן.
20. למרות כל אלה ומשארז היה הגורם שקישר בן ציון לבן רון ודן, מצאתי כי הוגן וראוי לחייב את הנתבעים להקצות לארז 5% ממניות ארמרון, אותם הסכימו להקצות לו כאמור בסעיף 15 לתצהירו של ציון (שכר מוצא). לציין, כי במסגרת ההליך כאן חזרו בהם הנתבעים מהסכמתם נוכח הגשת התביעה, אולם נוכח האמור עד כאן, אין בכך כדי למנוע את מתן הסעד האמור כשעורו במועד שבו הוצע. יובהר כי במקרה של גיוס הון, רשאים בעלי המניות בארמרון לדלל את חלקו של ארז בתנאים ובאופן בו ידוללו שאר בעלי המניות.
21. מהאמור עד כאן, נראה כי לא היה מקום לכלול את נתבעת 5 כנתבעת וצריך שהתביעה נגדה תדחה.
סוף דבר
נוכח האמור לעיל, אני קובע כי רון, דן ובן הפרו את חובת האמונים הקבועה בסעיף 254 לחוק החברות, כלפי דופל וארז, ואף הפרו את הוראות סעיף 21 לתקנון דופל. כן, אני קובע כי ציון עוול כלפי דופל וארז בגרם הפרת חוזה כמשמעותו בסעיף 62 לפקודת הנזיקין.
כאמור, התובעים לא הצליחו להוכיח שעקב ההפרות האמורות נגרם להם נזק כספי, ועל כן, לא ניתן לפסוק פיצויים לטובתם.
נתבעים 1, 3 ו - 4 יקצו לארז 5% ממניות ארמרון באופן ובתנאים שנקבעו בסעיף 20 שלעיל.
התביעה נגד נתבעת 5, נדחית.
בהתחשב בהיקף הדיונים בתובענה ובדחיית התביעה נגד נתבעת 5, הנני מחייב את נתבע 2, לשלם לתובעים את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 35,800 ₪. נתבעים 1, 3 ו – 4 ישלמו לתובעים הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד בסך 71,600 ₪.
מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים
ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ח, 08 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.
מגן אלטוביה