6. ענין בוכמן:
(א) העבירות בהן הואשם והורשע המערער בענין זה הן שלוש, כולן לפי סעיף 302 לפקודת החוק הפלילי, 1936. "שטרי הערך" אשר בהשגת חתימתם בטענות שווא ובכוונה לרמות הואשם המערער, הם, בשניים מן הפריטים, "טופס חוזה מכר בלנקו", ובפריט אחד, שטר מכר שנרשם בספרי האחוזה. לענין הטופס השיג המערער, לפי כתב-האישום, חתימה אחת על פני הטופס וחתימה אחת על גביו, ושתיהן בטענת שווא כי החתימות דרושות לו לשם עריכת החשבונות ביניהם בקשר לחלקה פלונית (להלן - חלקה 711) אשר המערער רכש מבוכמן; ולענין שטר המכר, הרי השיג המערער את חתימתו של בוכמן עליו בטענת שווא כי הוא נוגע לאותה חלקה 711 שרכש ממנו או "להשלמתה" של אותה החלקה, בו בזמן שהיה בו כדי להעביר למערער את הבעלות על חלקה אחרת שבוכמן לא מכרה לו כלל (להלן - חלקה 714).
(ב) גם כאן עיקר המחלוקת נסוב על שאלת המהימנות של העדים. בוכמן העיד, ועדותו נסתייעה בעדות אחרת, שאמנם חתם על טופס בלנקו משני צדדיו, והוא חתם על-פי דרישה שהובאה לו מטעם המערער בטענה כי החתימות דרושות לו לשם סידור החשבונות ביניהם; ואילו על המסמך המוגמר רואים אנחנו מצד אחד טופס משוכפל של חוזה מכר, בו מולאו בכתב-יד בדיו פרטים הנוגעים למכירת חלקה 714 שלפי עדותו של בוכמן לא מכרה למערער כלל, ומן הצד השני קבלה על סך עשרת אלפים לירות לגמר החשבון עבור החלקה 714 - סכום אשר, לפי עדותו, בוכמן לא קיבל מהמערער.
מר כספי עשה הון רב מן העובדה שבנוהג שבעולם אין אדם חותם על טופס משוכפל של חוזה מכר מבלי שהפרטים הדרושים נתמלאו בו, ולא כל שכן אין אדם חותם על החלק ומוסר חתימתו לזולתו שיוכל לעשות בה ככל העולה על דעתו. ואמנם נוהג שבעולם הוא, ואיש מן הישוב לא ינהג כך בדרך כלל. אבל אין בכל אלה כדי למנוע בעד בית-המשפט מלהאמין, במקרה מיוחד, שדבר כזה אמנם נעשה.
(ג) השופט המלומד האמין לבוכמן לא רק שהחתימו אותו על הנייר ההוא משני צדדיו בטענת שווא כאמור, אלא גם שהוא מעולם לא הסכים למכור למערער את החלקה 714 ושהוחתם על-ידי המערער על שטר המכר ההוא בהאמינו לתומו כי השטר נוגע להשלמת החלקה 711 שמבר למערער.
(ד) עוד קיבל השופט את עדותו של בוכמן, שבהאמינו לתומו שהחלקה 714 עודנה ברשותו, התחייב בחוזה בכתב למכור אותה לאחד קרול, ואף קיבל על עצמו לשלם פיצויים בסכום של עשרת אלפים לירות אם לא ירצה או לא יוכל להעבירה לו.
כשנתברר לו לבוכמן, לאחר חתימת חוזה זה, שהחלקה 714 אינה רשומה עוד על שמו, באשר העביר אותה למערער או לפקודתו יחד עם החלקה 711, התחיל להציק למערער ולהרים קול צעקה על אשר רימו וגזלו אותו; ובסופה של מריבה רבה הסכים המערער לפצות את בוכמן ולשלם לו סך עשרים וחמישה אלף לירות טבין ותקילין כדי שלא יהיו לו עוד טענות ומענות נגדו; ומן הכסף הזה שילם בוכמן לקרול את הפיצויים המגיעים לו.