ערעור פלילי מס' 116/66
יצחק ו-יעקב פולק נגד היועץ המשפטי לממשלה
היועץ המשפטי לממשלה נגד יצחק פולק
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
[13.6.66, 14.6.66, 28.6.66, 29.6.66, 14.7.66]
לפני השופטים כהן, הלוי, עציוני
פסק-דין
השופט כהן:ו אלה הם שלושה ערעורים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו:נ אחד של יצחק פולק (להלן - המערער) ואחד של יעקב פולק, בנו של המערער (להלן - הבן), אשר שניהם הורשעו בעבירות שונות ומערערים גם על חיובם בדין וגם על חומרת הענשים שהוטלו עליהם; ואחד של היועץ המשפטי לממשלה, המערער על קולת העונש שהוטל על המערער. איחדנו את שלושת הערעורים ושמענום כאחד.
2. בפסק דיננו מיום 28.6.66, שעה ששמענו את הערעורים המאוחדים הללו, קיבלנו על אתר את ערעורו של הבן, ביטלנו את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בקשר אליו, וזיכינו אותו מן העבירות שבהן הואשם, וציווינו לשחררו ממאסרו, אלא אם בן קיים טעם חוקי אחר לעצרו.
והרי נימוקינו לכך:ב
השופט המלומד הסיק מן העובדות שהבן היה פעיל בעסקי אביו, המערער, הופיע רבות בטאבו, אצל הנוטריון ובמוסדות אחרים, התמצא בעניני חברות שונות ובעסקי קרקעות, וכן "מכל המסיבות", את המסקנה "שהיתה והיתה לו ידיעה בעסקי אביו.....
המשמשים נשוא האשמות הרבות בהן הואשם יחד עם אביו". סגולה מיוחדת נודעת לעיסקאות מערער, נשוא ההאשמות האמורות, שכולן נראות כלפי חוץ כשרות בתכלית:ו
כולן קיבלו גושפנקה, אם של נוטריון ואם של רשם קרקעות ואם של עורכי-דין, כפי שיתואר להלן - וכשם שהנוטריונים ורשמי הקרקעות ועורכי-הדין, ובן המתווכים למיניהם ויתר האנשים אשר היתה להם נגיעה ישירה או עקיפה בהן, לא ידעו ולא חששו שמאחורי העיסקאות "הכשרות" הללו מסתתרים מעשי תרמית, כן ייתכן גם ייתכן שגם הבן לא ידע זאת ולא העלה חשש בלבו. טענתו של מר וולינסקי, סגן פרקליט המדינה, כאילו "לא ייתכן" כי הבן לא ידע את אשר ידע אביו, באשר "לא ייתכן" שהמערער לא גילה לבנו או ליתר בני משפחתו את פרטי תחבולותיו ואת סוד הצלחתו בעסקים, אין בה לא כדי להצדיק את המסקנה שהסיק השופט המלומד מ"כל המסיבות" באמור, ולא כדי לשמש תחליף לראיות, ולו גם ראיות נסיבתיות, המצביעות בצורה חד-משמעית על כך שהבן לא היה רק מכשיר בידי המערער לשם ביצוע עיסקאותיו ("סוכן תמים"), אלא היתה לו אותה הידיעה בדבר פרטי עיסקאות אלו ומשמעותן, הנחוצה כדי שאפשר ומותר יהיה לייחס לו כוונה פלילית. מר וולינסקי הודה לפנינו, בהגינותו, כי לא באה לפני השופט המלומד ראיה כלשהי, לא עדות בעל-פה ולא מסמך בכתב, יש בה כדי להוכיח ידיעה שכזאת מצד הבן; ומאחר ואין מבססים הרשעה בפלילים על השערות בלבד, ולו גם השערות סבירות, אין מנוס מזיכויו של הבן מחוסר הוכחות.