פסק דין
לפני ערעורה של "י.דורון ושות' חברת עורכי דין" (להלן גם : "המערערת" או "המעסיק"), כנגד החלטת הממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: "הממונה") (החלטה מיום 1.10.17); אשר לא התירה את פיטוריה של הגב' הילה ליבסקינד- המשיבה 2 (להלן גם: "העובדת") , במהלך התקופה בה שהתה העובדת בחופשת לידה.
העובדות המוסכמות (ר' פרוטוקול מיום 6.2.18, עמ' 1 ש' 5-10):
1. העובדת ילדה בפועל ביום 2.10.17.
2. העובדת יצאה לחופשת לידה ביום 1.10.17.
3. המעסיק ידע על ההיריון ביום 27.3.17 (לטענתו- לאחר שהתכוון לפתוח כנגד העובדת בהליכי פיטורים).
טענות הצדדים בתמצית:
לטענת המערערת, השארת החלטת הממונה על כנה, לפיה אין לה סמכות להתיר פיטורים בתקופת "חופשת הלידה", יוצרת מצב אבסורדי שבו, בחסות החוק, קיימת לעובדת האפשרות "למשוך" את ההליך, להקדים את מועד יציאתה לחופשת לידה, ובכך, למנוע את פיטוריה. המערערת טוענת, כי החלטת הממונה ניתנה בלא שמוצה ההליך, ותוך פגיעה חמורה בזכות הטיעון של המערערת, שכן לא ניתנה לה השהות ללמוד את טיעוני העובדת, להשיב לתגובתה, למסור את גרסתה (בע"פ או בכתב) ולהביא ראיותיה, זאת בשל העובדה כי העובדת הודיעה על יציאתה לחופשת לידה, בטרם מסרו הצדדים את גרסתם.
עוד נטען על ידי המעסיק, כי לאור חומר הראיות שהוצג בפני הממונה באשר למעשיה ומחדליה של העובדת, היה על הממונה לקבוע כי מדובר ב"נסיבות חריגות", כאמור בסעיף 9ב(2) לחוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים" או "החוק"), ולפיכך אין מקום להמשך קיום יחסי העבודה בין הצדדים.
בנוסף טוענת המערערת, כי החלטת הממונה הינה קצרה, נעדרת תשתית עובדתית ובלתי מנומקת.
לאור האמור, מבקשת המערערת כי ביה"ד יבטל את החלטת הממונה, ויצהיר כי המקרה דנן נכנס בגדר החריגים הקבועים בסעיף 9ב(2) לחוק. לחלופין, מבקשת המערערת לבטל את החלטת הממונה, לאפשר למערערת את זכות הטיעון, ולהכריע בשאלת הנסיבות החריגות כאמור בסעיף 9ב(2) לחוק.
המדינה טוענת, כי בנסיבות העניין, החלה העובדת את חופשת הלידה שלה במהלך ההליך בפני הממונה; ומשכך, קמה לה הגנה מוחלטת מפיטורים ואין סמכות לממונה להתיר את פיטוריה בחופשת הלידה. במסגרת הראיות שהובאו בפניה, החליטה הממונה כי המקרה האמור אינו עונה על הוראות החוק למתן היתר לפיטורים, ועל כן לא ניתן להתיר את הפיטורים.
לפי טיעוני המדינה, החלטת הממונה ניתנה בהתאם לסמכותה, היא לא חרגה ממתחם הסבירות ולא נפל בה כל פגם, ודאי לא כזה היורד לשורשו של עניין.