הסעד
49. החוק קובע כי על מעסיק לשלם את דמי הביטוח הלאומי בעד עובדו (סעיף 342(ב)), באחוזים מ"הכנסתו החודשית" (סעיף 337), ולנכות משכרו של העובד חלק מאותם דמי ביטוח כמפורט בלוח י' (סעיף 342(ג)). סעיף 362(א) לחוק, שכותרתו "החזרת תשלומי יתר", קובע כדלקמן:
"שולמו למוסד דמי ביטוח לאומי לפי חוק זה או כספים לפי חוק אחר ביתר (להלן - תשלום יתר), יחולו הוראות אלה:
(1) תשלום היתר יוחזר בתוך 12 חודשים מיום שהומצאו למוסד כל הנתונים הנדרשים לצורך ביצוע ההחזר, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני היום שבו הוחזר תשלום היתר לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני היום שבו שולם תשלום היתר;
(2) לא הוחזר תשלום היתר לאחר שחלפו 12 חודשים מהיום שבו הומצאו למוסד כל הנתונים כאמור בפסקה (1), יוחזר תשלום היתר בצירוף תוספת הצמדה כאמור בפסקה (1), ובעד החודש ה - 13 ואילך - גם בתוספת ריבית בשיעור של 1% לשנה".
הכלל הקבוע בחוק הוא לפיכך החזר של דמי ביטוח ששולמו ביתר, ללא הסתייגות כלשהי. ראוי לציין כי מעבר לטענות שפורטו לעיל בנוגע לתחולה בזמן שיש ליתן להלכת לפיד, המוסד לא העלה כל טענה נוספת כנגד חובתו להשיב את דמי הביטוח, לרבות טענת התיישנות (והשוו לעב"ל (ארצי) 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי - לבנה חג'ג' (1.4.15)) או טענה בדבר היותה של ההשבה בלתי צודקת בנסיבות העניין (והשוו לעניין עיריית ירושלים). ממילא, אין צורך כי נדון בטענות אלו, ובשאלה האם הן עשויות להיות רלוונטיות לסוגיה שלפנינו, מיוזמתנו.
החוק אינו קובע באופן מפורש למי יש להחזיר את דמי הביטוח ששולמו ביתר, אך בהתאם לפסיקה היריבות בכל הנוגע לתשלום דמי הביטוח היא בין המוסד למעסיק, ולא בינו לבין העובד (עניין דיאמנט). בהתאם, החזר דמי ביטוח ששולמו ביתר אמור להתבצע לידי מי ששילם אותם, היינו לידי המעסיק. אין בכך כדי לפגוע בחובת המעסיק להשיב את דמי הביטוח שהוחזרו, באופן יחסי, גם לעובד אשר נשא בפועל בחלקם בדרך של ניכוי משכרו (סעיף 342(ג) לחוק). ואכן, החברה בענייננו הצהירה לא רק כי תחזיר לעובדיה את דמי הביטוח ביתר שנוכו מהם, אלא את כל דמי הביטוח שיוחזרו לה.
50. תוצאת יישומו של סעיף 362 לחוק לאור קביעותינו לעיל, היא כי החברה זכאית להשבת דמי הביטוח ששילמה בעד עובדיה בגין התקופה שבין חודש אפריל 2005 ועד חודש דצמבר 2006 (כולל), בשל מימושי אופציות שהוקצו מכוח סעיף 102 לפקודת מס הכנסה כנוסחו עובר לתיקון 132. בהתאם להסכמתה, מדמי הביטוח הללו יקוזזו סכומי יתר ששילם המוסד לעובדיה, ככל שיוכח על ידו ששילם, בגין גמלאות מחליפות שכר, כתוצאה מראיית מימושי האופציות כהכנסה פירותית.
משאין בפנינו נתונים כספיים מדויקים (מלבד סכום גלובלי עליו הצהירה החברה בגין מכלול התקופה מתחילת שנת 2003 ועד תום שנת 2006), וכיוון שפסק דינו של בית הדין האזורי עוכב (החלטת השופט (כתוארו אז) אילן איטח מיום 18.1.15), על הצדדים לפעול כעת יחד לצורך יישום פסק הדין. לצורך כך על החברה להעביר למוסד רשימה שמית של העובדים הרלוונטיים (בגינם שולמו דמי ביטוח בגין מימושי אופציות בתקופה שנקבעה על ידינו) בצירוף מספרי תעודות זהות, כך שהמוסד יוכל לבחון לגבי כל עובד אם שולמו לו גמלאות מחליפות שכר בתקופה הרלוונטית ובאיזה שיעור, או אם קיימת לגבי אותו עובד זכות קיזוז אחרת (סעיף 362(ב) לחוק). ככל שלא יעלה בידי הצדדים להגיע להסכמה על הסכום אותו על המוסד להשיב, יפנו לבית הדין האזורי על מנת שיינתן על ידו פסק דין כספי משלים לאחר בירור הנתונים ובהתאם לקביעותינו לעיל. ככל שיפנו כאמור, בית הדין האזורי ישקול אם להורות לחברה לפרט בפניו כיצד דאגה להחזר דמי הביטוח לידי העובדים בהתאם להצהרתה כי תעשה כן.