19) הנתבעים ידעו על קיומו של חוב הארנונה וכל טענה לפיה לא ידעו, אינה מתיישבת עם חומר הראיות בתיק.
20) התובעת טוענת גם כי יש לחייב את הנתבעים כולם ביחד ולחוד, גם מכוח דיני הרמת מסך וייחוס חוב החברה לבעל הזכויות שבה וכמי שעשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות שלה. הנתבעים כולם, בחסות מסך ההתאגדות, פטרו את עצמם מתשלום הארנונה והעדיפו נושים אחרים על-פני התובעת. הם ניהלו את החברה במימון דק תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. בכל מקרה, הנתבעים 4-2 לא עשו הפרדה בינם לבין החברה ולא הוכח כי היא פעלה כלל.
21) הנתבעים 3 ו-4 לא רשמו את עצמם כבעלי מניות או כמנהלים בחברה, זאת באופן מכוון על מנת שלא לשלם את חוב הארנונה, כאשר רשמו את החברה שלא הוכחה בה פעילות, כמחזיקה לצורך רישומי הארנונה.
22) החברה היא חברת מעטים שיש לראות בה מעין שותפות או עסק משפחתי. בכל מקרה, לפי סעיף 8(ג) בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992(להלן: "חוק ההסדרים"), שהחיל את הוראת סעיף 119א בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה"), בהתקיים הנסיבות המנויות בו, ניתן לחייב באופן אישי את בעלי השליטה בחברה בחוב הארנונה.
תמצית טענות הנתבעים 1 ו-2
23) לטענות הנתבעים 1 ו-2, ובעיקר טענות הנתבע 2, בין השאר, במקרה לפנינו חלה התיישנות ושיהוי בגביית החוב על-ידי התובעת. התובעת התנהלה בצורה רשלנית כאשר הגישה את התביעה לאחר חלוף מעל חמש שנים מיום היווצרות החוב ולא פעלה לגבייתו עוד בשנת 2008. מחדלה של התובעת גרם להימשכות ההליך לשנים רבות, מה שגרם לנתבע 2 עינוי דין, סבל וגם הגדלת חוב הארנונה בשל תוספות ריבית והצמדה.
24) הנתבע 2 טוען כי מעולם לא קיבל מהתובעת הודעה על חוב ארנונה בשל העובדה לפיה הוא לא החזיק בנכס כלל, ההודעות התקבלו לידי הנתבעים 3 ו-4 לכתובת הנכס כאשר הם החזיקו בו בפועל. ההתראה הראשונה נשלחה לנתבע 2 ביום 30.7.2012, קרי: חמש שנים לאחר היווצרות החוב. כתובתו הפרטית של הנתבע 2 הייתה ידועה לעירייה והיא יכלה לשלוח אליו את דרישת החוב. משלא עשתה כן, יש לתובעת אשם תורם משמעותי לקיום החוב וגובהו.
25) עם קבלת כתב התביעה, נודע לנתבע 2 לראשונה בדבר קיום חוב הארנונה והוא שילם את חלקו היחסי הנומינלי לשנת 2008. בכל מקרה, לא ניתנה לנתבע 2 הזדמנות למיצוי זכותו להליכי השגה וערר.
26) מדו"ח החקירה שהזמינה העירייה עקב טענות הנתבע 2 (דו"ח שהתקבל ביום 5.12.2013), עולה כי שלושת הנתבעים 4-2 החזיקו בנכס במשותף בשנת 2008 ואילו בשנת 2009 רק הנתבעים 3 ו-4 החזיקו בו. עקב זאת, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בשנת 2014 ובו נכללו גם הנתבעים 3 ו-4.