הארנונה ביחס לשנת 2009
71) גם לגישת העירייה, ספק רב אם החברה והנתבע 2 החזיקו בפועל בנכס בשנת 2009. בסעיף 27 בכתב סיכומי העירייה, נכתב: "ביחס לשנת 2009, אומנם מחומר הראיות עולה שאכן הנתבע 2 עזב את הנכס בשלהי שנת 2008 ואף החברה, ככל שהייתה פעילה כלל, הפסיקה את פעילותה בסוף אותה השנה". אך לדידה, "אין חולק כי הנתבע 2 לא מסר לתובעת הודעה בכתב על שינוי המחזיקים כאמור, ולפיכך בהתאם להוראות סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות הנתבע 2 חב אף בחוב הארנונה הנתבע ביחס לשנת 2009".
72) לא אחת נטען על-ידי הנתבע 2 ולא נסתר על-ידי התובעת, כי האחרונה ביצעה חקירה כדי לבדוק מי החזיק בנכס בשנת 2009. ממצאים אלה הם מיום 5.12.2013. ברם, ממצאים אלה לא הוגשו לתיק בית המשפט באמצעות עורכם, אלא רק העתק של הדו"ח. בכל מקרה, בשעה שגם התובעת, כפי שעולה מדברי באת-כוחה בדיון המוזכר וגם מכתב סיכומיה, אינה סבורה שהנתבעים 1 ו-2 החזיקו בנכס בשנת 2009, נראה כי אין כל מקום לחייב אותם בארנונה (ראו והשוו: עדות העדה: שורה 4, עמוד 10).
73) אכן, לפי פקודת העיריות, חלה חובה על מחזיק למסור לרשות המקומית הודעה בכתב בעת הוא חדל מלהיות מחזיק, אחרת - ימשיך להיות מחוייב בארנונה שלא שולמה.
74) סעיף 325 בפקודת העיריות, שכותרתו "הארנונה בחדילת בעלות או החזקה", מורה כי "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים;...". לפי סעיף 326 בפקודה המוזכרת, שכותרתו "הארנונה ברכישת בעלות או החזקה", אם "נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, ... ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו;...".
75) אין מחלוקת כי אף אחד מהנתבעים לא מסר הודעה כלשהי לעירייה לעניין שנת 2009. יתירה מכך, הנתבע 4 שידע למסור הודעה בדבר שינוי מחזיקים ביום 22.1.2008 (שורה 32, עמוד 37) לא פעל להגיש כל הודעה ביחס לשנת 2009. כאמור, לפי הודעת העירייה בדיון מיום 4.2.2014, ולפיו, "למעשה מאשרים את טענת נציג הנתבעת שהחל מיום 1.1.09 הוא באופן אישי לא החזיק בנכס, אלא 2 אחרים תחת השם חביות ירושלים" (שורות 17-15, עמוד 2).
76) לפי התמונה המצטיירת בהליך ממכלול החומר הקיים בתיק, ניתן לראות כי בשנת 2009 הנכס הוחזק בפועל על-ידי הנתבעים 3 ו-4 בלבד. טענת הנתבע 2 לפיה הוא עזב את העסק בסוף שנת 2008 (עמוד 20), היא עקבית. הנתבעים 3 ו-4 לא סתרו זאת כדבעי. הנתבע 3 העיד כי בשלב מסוים הנתבע 2 "נעלם" אך לא זוכר מתי (שורות 8-7, עמוד 30), ובהמשך כאשר נשאל: "האם הנתבע 2 היה בשנת 2009", הוא השיב: "מאז שהוא נעלם הוא לא היה שם" (שורות 27-26, עמוד 31). הנתבע 4 העיד שזה היה "לקראת מרץ 2009" (שורות 11-10, עמוד 40).
77) עיקר טענותיהם בנדון, התמקדו הנתבעים 3 ו-4 בכך שהם היו משקיעים בלבד ולא שותפים לשכירות או בבעלות החברה. הנתבע 3 לא שלל בעדותו כי עוד בשנת 2008 היו לו מפתחות של העסק ואישר כי היו כאלה גם לנתבע 4 (שורות 6-3, עמוד 30). ביחס לתלונה שהוגשה למשטרה על-ידי הנתבע 4 בשנת 2009 בגין החלפת מנעול לכאורה (סעיף 8 בתצהירו של הנתבע 3) , מעיון באישור המשטרה שצורף, עולה כי התלונה עניינה היזק לרכוש ושם נרשם "נזק לנגרייה מהצפת מים".
78) כפי שניתן להתרשם, נראה כי הנתבעים 3 ו-4 המשיכו להשתמש בשם החברה מבלי שזוּ תהיה פעילה (ראו עדות הנתבע 3: שורות 35-23 ושורות 11-1, עמודים 31-30), כאשר בפועל, שמה נותר רשום אצל התובעת כמחזיקה. כאשר נשאל הנתבע 3: "בשנת 2009 מי ניהל את המפעל ואת העסק, מי ייצר חביות, מי היה בעל הבית?", הוא השיב: "בשבילי בעצם לא השתנה שום דבר, כי אני רק חיכיתי שיהיה התקדמות" (שורות 10-9, עמוד 30). עוד לפי עדות הנתבע 3 במשפט, הוא והנתבע 4 שילמו דמי השכירות עבור הנכס לבעל הנכס (שורות 22-21, עמוד 30). מצד אחד - הנתבע 4 הסביר זאת בהיותם ערבים לכאורה להסכם השכירות (שורה 5, עמוד 37). מצד שני - הנתבע 3 הסביר: "אני דאגתי שהציוד שלי לא יזרקו החוצה, בגלל זה הייתי צריך לשלם על המקום" (שורות 32-30, עמוד 31). חיזוק לעדות זוּ נמצא בעדות הנתבע 4 לפיה: "...המפעל והנכס שימש בעיקר לשמירת הציוד שלא היה לנו לאן לפנות..." (שורות 34-33, עמוד 36), ובהמשך הוא העיד: "המפעל הזה שימש כמחסן לשמירת חפצים של החברה" (שורה 34, עמוד 37).
79) יוצא אם כן, כי ביחס לשנת 2009, הנתבעים 3 ו-4, הם היו בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס. עולה מחומר הראיות כי הם שילמו דמי שכירות לבעל הנכס לא מכוח הערבות שלהם לכאורה לשכירות, כי אם בשל היותם שוכרים בפועל של הנכס.
80) לטעמי, בנסיבות אלו אף שנראה כי הנתבעים 1 ו-2, ובעיקר, הנתבע 2 לא פעל כמצוות הוראות 325 ו-326 בפקודת העיריות, אלא שבשעה שהעירייה כבר ידעה ביום 5.12.2013 (לפי הודעת באת-כוחה כאמור) מי המחזיק בפועל בנכס, היא אינה יכולה להיבנות עוד על הוראות הסעיפים 325 ו-326 המוזכרים, שכן היא כבר מודעת לזהות המחזיקים כאמור.
81) לפיכך, נקבע בזאת כי הנתבעים 3 ו-4 יישאו בחוב הארנונה שרובץ על הנכס ביחס לשנת 2009. סכום החוב, בדומה לזה משנת 2008, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.2013 ועד יום מתן פסק הדין. הואיל ולא ברורה החלוקה היחסית בין הנתבעים 3 ו-4 בזכויותיהם בעסק, שניהם יישאו בחוב האמור ביחד ולחוד.
סיכום
82) התביעה, אם כן, מתקבלת באופן הבא:
א) בחוב הארנונה משנת 2008 יישא הנתבע 2 בשיעור 30%, והנתבעים 3 ו-4 (ביחד ולחוד) בשיעור 70%. לגובה החוב (סך 22,954 ₪) יצורפו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, מיום 1.4.2013 ועד היום. מחלקו של הנתבע 2 ינוכה הסכום ששולם כשהוא צמוד ובצירוף ריבית כמפורט לעיל.
ב) בחוב הארנונה משנת 2009 יישאו הנתבעים 3 ו-4 (ביחד ולחוד). לגובה החוב (סך 24,003 ₪) יצורפו הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק המוזכר לעיל, מיום 1.4.2013 ועד היום.
ג) מובהר כי אין באמור כדי לפגוע או לגרוע מפסק הדין נגד החברה מיום 4.3.2015.
83) במישור היחסים בין התובעת לבין הנתבע 2 - נוכח תוצאת ההליך ולפיה למעשה התביעה כנגדו ברובה הגדול נדחתה וכי הנתבע 2 כבר שילם את חלקו היחסי בחוב לשנת 2008, ומנגד בהתחשב בעובדה לפיה לא פעל הנתבע 2 להגיש הודעת שינוי מחזיקים כמתחייב בדין - כל צד יישא בהוצאותיו.
84) במישור היחסים בין התובעת לבין הנתבעים 3 ו-4, יישאו הנתבעים האמורים, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט בסך כולל 3,000 ₪ וכן בשכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין בסך כולל 9,000 ₪.
85) הסכומים האמורים ישולמו לתובעת, תוך 30 יום, שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.
זכות ערעור כקבוע בדין.
המזכירות - להודיע לצדדים ולשלוח להם את פסק הדין באמצעות דואר רשום.
ניתן היום, ז' אב תשע"ח, 19 יולי 2018, בהעדר הצדדים.
מוחמד חאג' יחיא