96. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להימנע מהרשעתו של אריאל. כידוע, סיום הליך בלא הרשעה הוא חריג שיש לו מקום רק במקרים יוצאי דופן שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. בהלכה הפסוקה נקבעו שני תנאים מצטברים להימנעות מהרשעה או לביטולה: כאשר ההרשעה תפגע בשיקום הנאשם פגיעה חמורה וכאשר סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה בנסיבות המקרה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342-340 (1997); ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל, פסקאות 11-8 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (31.12.2007); עניין גוטסדינר, בפסקה 123 לפסק דיני; ע"פ 3554/16 יעקובוביץ נ' מדינת ישראל, פסקאות 13-12 (11.6.2017)).
97. כמו בית המשפט המחוזי, אף אנו סבורים כי עניינו של אריאל אינו מקרה יוצא דופן ואינו מקיים את התנאים המצטברים האמורים. העיקר נעוץ בכך שעבירות על חוק ההגבלים העסקיים הן עבירות בעלות חומרה רבה שפגיעתן בציבור עשויה להיות רחבה וקשה. אלו עבירות אשר יש קושי רב לגלותן ולכן נודעת חשיבות מיוחדת ליצירת הרתעה מביצוען. בהתחשב בכך לא ניתן לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה. כמו כן, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי בנוגע לכך שלא עולה מההרשעה פגיעה חמורה או בלתי מידתית בשיקומו של אריאל במידה העשויה להצדיק את ביטול ההרשעה. ניתן אף להוסיף כי מגוריו של אריאל מחוץ לישראל מקטינים את מידת הפגיעה הצפויה במשלח ידו (ולא כל שכן בהתחשב במכלול ההסדרים והסייגים הקבועים בחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 בכל הנוגע להגבלה על עיסוק בעקבות הרשעה).
98. בהמשך לכך, ולאחר ששקלנו את טענותיו, לא מצאנו מקום להתערב גם בעונש שהושת על אריאל. גם כאן, כמוסבר בעניינו של בן עזרא, הנחתה אותנו מדיניות הענישה הכללית בתחום, לצד התרשמותנו שאף לגוף הדברים אין מקום לקבל את טענתו של אריאל לפיה חלקו באירועים שעליהם נסב האישום השלישי בעל חומרה זניחה. אמנם, חלקו בפרשה היה קטן יחסית, אך גם גזר הדין בעניינו היה מקל. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית רק מקום בו העונש שגזרה חרג באופן קיצוני מהענישה הראויה (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (3.2.1998); ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ח' מלצר (4.12.2013)), ואין זה המצב בענייננו. אריאל הוא עורך דין שהיה אמור להיות מודע לחומרה המפליגה שבמעשיו. לא למותר לחזור ולהזכיר שמעורבותו בפעילות העבריינית כללה גם מסירת הודעה שמבוססת על הסדר כובל לבית המשפט העליון. אין אף מקום לקבל את טענותיו בכל הנוגע להשוואה לעניינו של עצמון. בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את עניינו של עצמון בעת גזירת הדין של אריאל ונדרש להבדלים בין המקרים. בשלב זה, ניתן להסתפק בקביעה כי מכל מקום ההשוואה אינה מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין. לבסוף, יש לדחות אף את הטענה לפיה ריצוי של עונש מאסר קצר בדרך של עבודות שירות אינו מתיישב עם חייו של אריאל מחוץ לישראל. משמעותה המעשית של טענה זו היא כי העתקת מקום מגוריו של אדם מחוץ לישראל תפטור אותו, הלכה למעשה, ממתן דין על מעשים חמורים, מצב שאין לקבל.
סוף דבר
99. הליכים תחרותיים רבים ננקטו בשוק מדי המים במהלך השנים שעליהן נסב כתב האישום בפרשה זו. אולם, כדברי הנביא, "ויקו לעשות ענבים ויעש באושים" (ישעיהו ה 2). מה בצע בפרסום מכרזים ובקיום הליכים תחרותיים, אם "המשחק מכור", פשוטו כמשמעו. הפרשה שבפנינו צריכה להדליק את כל נורות האזהרה האדומות בכל הנוגע לאופן שבו מתנהלים השחקנים בשוק. חוק ההגבלים העסקיים אינו המלצה ואינו מבטא אך התנהלות "יפה". הנורמות הקבועות בו הן סם חיים לכלכלה ומקור רווחה לאזרחי המדינה.
100. סיכומו של דבר: ערעור המדינה בע"פ 1408/18 מתקבל בחלקו בכל הנוגע להכרעת הדין, כאמור בפסקה 32, ונדחה בכל הנוגע לגזרי הדין, כאמור בפסקה 50. הערעורים בע"פ 2185/18 ובע"פ 2773/18 נדחים.
101. יצחק ג'רבי, המשיב 4 בע"פ 1408/18, יתייצב לריצוי עונש המאסר שהושת עליו ביום 3.10.2018 בבימ"ר ניצן עד השעה 10:00, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. עליו לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.
102. לאור חוות דעתו העדכנית החיובית של הממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה) שהתקבלה ביום 29.7.2018, החלק של עונש המאסר בפועל של אבי בן דרור, המשיב 1 בע"פ 1408/18, שנקבע לביצוע בדרך של עבודות שירות, ירוצה כאמור בחוות הדעת העדכנית. בן דרור יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 15.10.2018 בשעה 8:00 במשרדי הממונה במפקדת מחוז צפון. הוא מוזהר בזאת כי עליו לעמוד בדרישות ובתנאים של המאסר בדרך של עבודות שירות כמפורט בחוות דעתו של הממונה.
103. הממונה יגיש חוות דעת עדכניות בעניינם של אריאל ג'רבי, המערער בע"פ 2773/18, ודניאל בן עזרא, המערער 1 בע"פ 2185/18, עד ליום 13.9.2018. עוד יגיש הממונה חוות דעת עדכנית בעניינו של יצחק ג'רבי עד ליום 30.11.2018. לאחר קבלת חוות הדעת העדכניות יינתנו החלטות משלימות בעניינם.
104. עותק מפסק דין זה יועבר לממונה.
ש ו פ ט ת
השופט ג' קרא:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ע' גרוסקופף:
אני מסכים לחוות דעתה המפורטת והמנומקת היטב של חברתי, השופטת דפנה ברק –ארז.
מקובלת עלי גם עמדתה של חברתי לעניין מגמת ההחמרה בענישה בעבירות ההגבלים העסקיים, ואבקש להוסיף לחיזוקה את הדברים הבאים:
ההליך הפלילי ביחס לעבירות כלכליות בכלל, ועבירות הגבלים עסקיים בפרט, הוא במקרים רבים הליך מורכב וממושך, הדורש מהמדינה השקעת משאבי אכיפה משמעותיים במיוחד – וההתדיינות בפרשיה שלפנינו תעיד.
ניתן היה לסבור כי עלויות ההתדיינות העצומות הללו מיותרות, במיוחד בשים לב לכך שעונשי המאסר המוטלים הם קצרים יחסית, וכי מוטב להמירם באמצעי אכיפה חילופיים, כדוגמת עיצומים כספיים אשר הממונה על ההגבלים העסקיים מוסמך להטילם (ראו הוראות פרק ז1 לחוק ההגבלים העסקיים).
אפס, גישה זו אינה מקובלת על המחוקק הישראלי ועל הרשויות המופקדות על אכיפת דיני ההגבלים העסקיים, וטעמיהם עימם. חששם המובן הוא שגישה זו עלולה שלא להשיג את יעד ההרתעה מפני הפרת הוראות הדין, בשל כך שהסנקציות החילופיות פוגעות בעיקר בכיסן של החברות ומנהליהן, ופגיעה מסוג זה עלולה שלא להיות שקולה לרווחים הכספיים שמפיקות החברות מההתנהגות המפרה, ולתגמול הכספי שניתן למנהלים בשעתו בגין רווחים אלו. בנסיבות אלו, איום ההרשעה הפלילית, וסיכון הענישה בכליאה, נתפס בעיני המחוקק ורשויות אכיפת החוק כאמצעי הרתעה חיוני, במיוחד בשים לב לעובדה שהנאשמים בהם מדובר הם "אנשים נורמטיביים", אשר הנזק שיגרם להם מהרשעה פלילית, וממאסר מאחורי סורג ובריח, ולו לתקופה קצרה, הוא משמעותי, ולפיכך מרתיע.
עמדת המחוקק ורשויות אכיפת החוק לפיה אכיפת דיני ההגבלים מצדיקה שימוש במשפט הפלילי משקפת מדיניות ענישה לגיטימית, אשר על בתי המשפט לכבדה. משמעות הדבר היא שאין מקום לרוקן מתוכן את האפקטיביות של האכיפה הפלילית באמצעות הטלת עונשים קלים יתר על המידה, המעקרים את אפקט ההרתעה. על רקע זה יש להבין את הפסיקה המורה כי ככלל ראוי להחמיר את הענישה בעבירות מתחום דיני ההגבלים העסקיים, ולהטיל עונשי מאסר בפועל על הצדדים להסדר כובל (ראו: ע"פ 1656/16 דוידוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 106 (20.3.2017); ע"פ 5823/14 שופרסל בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקאות ק"ו-ק"ז (10.8.2015)). מכאן גם עמדתנו כי ביחס לעבירות הגבלים עסקיים "פיצול תקופת מאסר בפועל כך שחלקה ירוצה מאחורי סורג ובריח וחלקה במתכונת של עבודות שירות – אינו דרך המלך" (פסקה 48 לפסק דינה של חברתי); טעמים אלו עומדים גם מאחורי הגישה לפיה ככלל עבירות מתחום דיני ההגבלים העסקיים אינן מסוג העבירות שניתן לבטל את ההרשעה בגינן (השוו: ע"פ 248/18 גבאי נ' מדינת ישראל (2.7.2018)).
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז.
ניתן היום, י' באלול התשע"ח (21.8.2018).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט