50. ביום 21.11.2012 פורסמו דוחות הרבעון השלישי לשנת 2012 של חברת האם. דוחות אלה לא כללו הערת עסק חי, אף שהתקיים דיון בנושא.
2013: המשך התדרדרות קבוצת בטר פלייס עד הגיעה לפירוק
51. בחודשים ינואר ופברואר 2013 הוצג בפני הנהלת חברת האם מידע בדבר מצבו הפיננסי העגום של מיזם בטר פלייס: בינואר 2013 נמסר כי ללא גיוסים נוספים קופת המזומנים של המיזם תתרוקן בסוף מאי 2013. בפברואר 2013 נמסר להנהלת חברת האם כי ללא גיוסים נוספים החברה לא תשרוד עד לחודש יוני 2013; כי רבים מבעלי המניות של חברת האם כפי הנראה כבר אינם מאמינים בה ומחקו בספרים את השקעתם בה באופן מלא או חלקי; כי חברת האם לא הגיעה למרבית היעדים שהוצבו לה; וכי היא נמצאת בפוזיציה גרועה מאד המקשה על גיוס כספים נוספים.
52. בתחילת שנת 2013 התבקשה חברת הייעוץ הכלכלי "גיזה זינגר אבן" לבצע הערכת שווי למיזם בטר פלייס. התוצאה: שווי מוערך של 216 מיליון דולר (לעומת שווי של 2.2 מיליארד דולר שיוחס למיזם בסבב C, שהתנהל כזכור בנובמבר 2011). השווי של פעילות הקבוצה בישראל נקבע להיות שלילי.
53. בחודש מרץ 2013 פורסמו הדוחות הכספיים של חברת האם לשנת 2012. דוחות אלה כללו לראשונה הערת עסק חי. על פי כתב התביעה, גם לאחר מועד זה המשיכו החברות ליצור התחייבויות, אשר על פי הנטען היה ברור באותה עת כי לא ניתן יהיה לקיימן (סעיף 127 לכתב התביעה).
54. ביום 26.5.2013 פנו התובעות 4-1 (החברות הישראליות) לבית המשפט בבקשה לפירוק החברות בהתאם לסעיף 257(4) לפקודת החברות, מאחר שהגיעו לחדלות פירעון. ביום 6.6.2013 הגישו המפרקים בקשת פירוק בקשר לתובעות 6-5: חברת האם והחברה השוויצרית. המועדים שבהם ניתן צו פירוק לגבי כל אחת מן החברות פורטו בפרק ב.1 להלן.
ד. ההליכים בתיק זה
55. התביעה שלפניי עוסקת בהתנהלותם של הדירקטורים, נושאי המשרה ורואי החשבון של קבוצת בטר פלייס. טענת המפרקים היא שהנתבעים התרשלו בניהול ענייניה של הקבוצה, ועל כן הם נושאים באחריות כלפי החברות לנזקים שנגרמו להן.
56. ביום 22.10.2017 קיימתי דיון קדם משפט ראשון בתיק, וזאת בטרם הוגשו בו כתבי הגנה (המועדים להגשת כתבי הגנה נדחו לעת ההיא, בשל הליכי המצאה מחוץ לתחום שנדרשו נגד חלק מהנתבעים – הליכי המצאה שטרם נשלמו עד לעת הזו).
בפתח הדיון הצגתי לפני באי כוח התובעות את השאלה כיצד מתיישבת התביעה עם כלל "שיקול הדעת העסקי", אשר במועד הדיון (להבדיל ממועד הגשת התביעה) הפך באופן סופי ומחייב לחלק מהמשפט הישראלי, בעקבות ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ (ניתן ביום 28.12.2016. להלן: "עניין ורדניקוב". בקשה לדיון נוסף בעניין ורדניקוב נדחתה ביום 30.8.2017. ראו דנ"א 1380/17. לדיון בהלכה שנקבעה בעניין ורדניקוב ראו פרק ה.2 להלן). בא כוח התובעות לא היה ערוך להשיב על שאלה זו בעל פה במהלך הדיון, ולפיכך נקבע ההסדר הדיוני הבא: הנתבעים 20-1 יגישו בקשה לסילוק על הסף המבוססת על הטענה שעומדת להם הגנת כלל שיקול הדעת העסקי על פי הדין הישראלי; רואי החשבון יהיו רשאים להגיש בקשה לסילוק על הסף מטעמם בעילות אחרות; התובעות יגיבו לבקשה לסילוק על הסף, ולנתבעים תינתן זכות תשובה לתגובה. לאחר מכן תינתן החלטה ביחס לשתי בקשות הסילוק, וזאת בטרם יוגשו כתבי הגנה בתיק (להגיון שבבסיס הסדר דיוני זה ראו פרק ה.3 להלן).