נמצא כי לכל הדעות חייבת האישה במלוא דמי שימוש החל מההרחקה הראשונה בתאריך כ"א באייר תשע"ז (17.5.17) ועד למכירת הדירה לאישה בתאריך י"ד באדר תשע"ח (1.3.18) במשך תשעה חודשים וחצי בקירוב בהכפלת סך 1,500 ש"ח. סך הכול: 14,196 ש"ח.
הוצאות משפט
לכאורה הרחקת התובע נעשתה בכוונה ובמזיד משיקולים אינטרסנטיים של נוחות, בנסיבות אלה יש לחייב את הנתבעת גם בנזק העקיף – הוצאות המשפט שלהן נזקק התובע כדי לזכות במגיע לו, בדמי השימוש, וזאת גם על פי ההלכה – מדין 'גרמי' וכמו שהארכנו בפסקי דין רבים.
לכן לכאורה על הנתבעת לשלם הוצאות משפט – שכר טרחת עורך דין. על פי האסמכתא שהוגשה עבודת עורך הדין עלתה סך 7,000 ש"ח. סכום זה עליה לשלם לתובע בנוסף לדמי השימוש.
אכן הלכה למעשה אין אנו יודעים בביטחון מלא שטענותיה שהיה שיכור, קילל והיה אלים אינן נכונות, ולכן מספק זה אין להשית עליה הוצאות, שכן לגביהן הרי היא 'מוחזקת'.
נפסק
הנתבעת חייבת לשלם לתובע סך 14,196 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך עשרים ואחד יום.
ניתן ביום כ"ד בתשרי התשע"ט (3.10.2018).
הרב שניאור פרדס – אב"ד