8.17. אדן נוסף עליו מעמיד התובע את תביעתו הינה הטענה כי יש לראות בשיחותיו של הרצל להוריו משום פרסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. הלכה היא, כי על מנת להוכיח לשון הרע במקרה כגון זה שלפנינו, יש להוכיח שני יסודות מצטברים: האחד, ייעוד הפרסום לאדם אחר זולת הנפגע; השני, הוכחה כי הביטוי הנאמר אכן הגיע בפועל לידי אדם אחר. ודוק, הפרסום ייחשב כלשון הרע כמשמעות המונח בחוק, רק אם ייתפס ככזה על ידי האדם הסביר ולא על ידי התובע גרידא (ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד ל"ט(4) 734 (1986)). כפי שקבעתי לעיל, התובע הוכיח כי נציג הבנק שוחח עם אמו וגילה לה אודות חובו של בנה. ואולם בנסיבות המקרה דנן, ספק בעיני אם מבחינה אובייקטיבית עלה תוכנם של הדברים שאמר הנציג כדי לשון הרע (השוו: ת"א 4166/04 פביאן נ' בנק הבינלאומי (פורסם בנבו, 12.02.2006)). עם זאת, משמצאתי כי נפגעה פרטיותו של התובע ולא עומדת לבנק הגנה כלשהי, זכאי התובע לפיצוי. כאמור, עותר התובע לחייב את הבנק בפיצוי בלא הוכחת נזק, לפי סעיף 29א(ב) לחוק.
8.18. גובה הפיצוי – בכגון דא, רשאי בית המשפט לשקול מתן הפיצוי בהעדר הוכחת נזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. ודוק, אין להתעלם מהכלל הבסיסי כי הפיצוי לא בא בכדי להעשיר את הנפגע. בעניין זה, מצווה בית המשפט לנהוג זהירות וריסון, וזאת במיוחד באותם מקומות בהם הפיצוי נקבע בדרך של אומדנא בלתי מדויקת (ראו למשל: תל"א (מחוזי תל אביב-יפו) 14968-09 זריני סורוש נ' עו"ד אורי אשר (פורסם בנבו, 13.01.2010)). במקרה הנוכחי, בשים לב למכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט, סבורני כי לא עלה בידי התובע לשכנע כי גובה הפיצוי אשר עתר לו משקף את הנזק הממשי אשר נגרם לו עקב מסירת המידע לאמו.
8.19. לשיטתו של התובע, כבר בשנת 2013 ידע כי הוריו מפקידים כסף בחשבונו מבלי שהוא ביקש מהם. למרות האמור, לא העלה טרוניות בפני הבנק על כך (עמ' 2 שורות 26-29). יתירה מזאת, מר הרצל מור העיד כי התובע שיבח אותו על התנהלותו (עמ' 9 שורות 31-34). לו סבר התובע כי הופרה חובת הסודיות, היה עליו לומר זאת באותה העת ולא להמתין כארבע שנים עד להגשת התביעה הנדונה. הסברו של התובע ולפיו בזמנו לא ידע שאסור לבנק לעשות כן, אינו מניח את דעתי, בין היתר לנוכח העובדה שהתובע לא ציין, כיצד פתאום לאחר 4 שנים הבין שהופרה חובת הסודיות.
8.20. מצאתי ליתן לשיהוי זה ולחלוף הזמן עד להגשת התביעה ביטוי בעת פסיקת גובה הפיצוי, שכן שיהוי זה יכול ופגע בהגנת הנתבע. כן יש לקחת בחשבון, כי אמו של התובע, לגרסתה, הייתה מודעת למצבו הפיננסי הרגיש של בנה למן הרגע בו הפסיק לקבל משכורת ועוד בטרם הרצל שוחח עמה (עמ' 10 לפרו' מיום 01.10.2017, ש' 23-25).