פירוט סך תביעותיו של התובע: בגין אי תשלום 17 משכורות והתנאים הסוציאליים הנלווים להן – 289,000 ₪. בגין העברת סך של 30,000 יורו מהחשבון של החברה הצרפתית לחברה בישראל ומשם לכיסו של הנתבע, על הנתבע לשלם את מחצית הסכום לתובע – 15,000 יורו. בגין פרטים אשר הופיעו בדפי החשבון של בנק החברה: הוצאות התובע 34,350 ₪, אש"ל 3,850 ₪, מסנן אוויר – 600 ₪, ביטוח - 6,770 ₪, רו"ח – 16,500 ₪, רשות התאגידים – 1,500 ₪, שכירות משרד – 7,500 – ₪, טלפון 2,500 ₪. בגין הסך 198,570 ₪ אשר היה צריך להימצא בחשבון החברה בסוף שנת 2014, מחצית הסכום קרי 99,285 ₪. כאמור, בשנת 2015 הועבר מחברת קומברס לחברה סך של 276,000 ₪. סכום זה צריך להתחלק בין התובע לנתבע. תשלומים ששילם הנתבע לעורכי דינו בהליך הפירוק 40,000 ₪ אותם צריך לחלק בין התובע לנתבע. 40,000 ₪ שהנתבע טען כי הפקיד את הסך על מנת שלא להכניס את החברה לגירעון. בגין זכויות סוציאליות (דמי הבראה, חופשה, הודעה מוקדמת) וכן בגין כספי קופת גמל - סך של 81,132 ₪. כן התובע טען לעוגמת נפש בסך של 50,000 ₪.
משיקולי אגרה, התובע העמיד את תביעתו על סך של 500,000 ₪.
טענות הנתבע
הנתבע העלה בתחילת כתב ההגנה עילות סף אשר לטענתו מצדיקות את סילוק התביעה: מעשה בית דין, היעדר יריבות והיעדר סמכות עניינית. ראשית, לטענת הנתבע, בהתאם לתקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי"), התובע היה צריך להעלות את מלוא טענותיו בהליך המרצת הפתיחה. לטענת הנתבע, התובע לא תבע רק סעד הצהרתי בהליך המרצת הפתיחה אלא גם סעד אופרטיבי. שנית, לטענת הנתבע, טענותיו של התובע כלפי הנתבע הן למעשה טענות כנגד החברה ולא נגד הנתבע באופן אישי, כך שדין התביעה להידחות מהטעם של היעדר יריבות. לטענת הנתבע, אין מדובר בשותפות אלא בחברה מהטעם שהצדדים בחרו להתאגד בה בדרך זו. לטענת הנתבע, התובע סותר את עצמו כאשר הוא מבקש סעד של שכר מהחברה בעודו טוען שהחברה היא שותפות. שלישית, על תביעת התובע לקבלת שכר עבודה טען הנתבע כי תביעה שכזו היא בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.
בנוסף לעילות הסף, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות אף לגופה, שכן לטענת הנתבע, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבע מעל בכספי החברה. התובע, לגרסתו של הנתבע, הוא איש טכני וחסר ידע בניהול חברות ובחשבונאות. הנתבע לא היה מעורב בניהול החברה כך שאינו יכול להעיד על הניהול הנכון או השגוי של הנתבע בחברה. לטענת הנתבע, התובע התמקד בפעולות ספציפיות בדפי החשבון של החברה, ולא התבסס על הדוחות הכספיים של החברה, תוך היעדר בחינה של כלל הפעולות שבוצעו בחשבון החברה. כך, התובע לא לקח בחשבון כי לחברה יש הוצאות יומיומיות ותשלומי חובה. זאת ועוד, לטענת הנתבע התובע סימן סכומים שיצאו מכרטיס האשראי התובע עצמו. לטענת הנתבע, ביקורת כספים היא עניין שבמומחיות והיה התובע להציג חוות דעת מומחה. לטענת הנתבע, התובע לא סתר את האמור בדוחות הכספיים שאושרו על ידי רואה החשבון של החברה. הנתבע צירף תצהיר מאת מר ג'אק פטריק שקרון ("מר שוקרון"), אשר שימש כרואה החשבון של החברה בישראל, ובו טען כי הנתבע דאג לשוויון בין בעלי המניות בחברה. יצויין כי תצהירו של מר שוקרון נמחק, בהסכמת הנתבע, עקב אי התייצבות של מר שוקרון לחקירה נגדית על תצהירו. הנתבע טען כי העברת המניות אל התובע בחברה הצרפתית נעשתה תחת איום של התובע כי אם לא יקבל התובע חצי מהון מניות החברה הצרפתית יפסיק התובע לעבוד עבור החברה. לטענת הנתבע, התובע נטש את עבודתו בחברה הצרפתית למרות שהוא היה מנהל רשמי בה. הנתבע אף טען כי הנתבע לא היה הגורם היעיל לשגשוגה של החברה. לטענתו, התובע אחראי על רווח שלא יותר מ-100,000 ₪ סכום עסקאות: למעשה ל-פחות מ-3% ממחזור העסקות הכללי של החברה בשנת 2013. התובע, לטענת הנתבע, לא ביצע עבודה כלשהי עבור החברה הצרפתית בשנים 2012-2013, זאת בניגוד להתחייבויותיו. הפסקת עבודתו של התובע הובילה, לגרסת הנתבע, לירידה חדה ברווחי החברה. כך, לגרסת הנתבע, רווחי החברה בשנת 2014 היו נמוכים בכ-35% משנת 2013.
הנתבע פירט בתצהירו מעשים רבים של התובע אשר פגעו בטובת החברה הצרפתית. כך, לגרסת הנתבע בחודש פברואר 2015 נפתחה חקירת מס הכנסה בצרפת לגבי החברה הצרפתית. התובע לא התייצב במשרד החברה לעריכת הביקורת זאת למרות שהתובע שימש כדירקטור ומנהל בפועל של החברה הצרפתית. כתוצאה מכך, לטענת הנתבע, הוטל עיצום כספי על החברה הצרפתית. בחודש אפריל חזר התובע, לגרסת הנתבע, לשמש כמנהל החברה הצרפתית. לגרסתו של הנתבע, הנהלת החשבונות של החברה הצרפתית נמסרה לידי רו"ח מיכאל שמלה והדבר לא נעשה בהסכמת הנתבע. בהמשך, ביום 21.5.2015, חברת BMC, אחת מהלקוחות הגדולות של החברה הצרפתית, הודיעה כי התובע חסם את הגישה של עובדי החברה הצרפתית למערכת שלהם. הדבר סתר את ההתחייבות של החברה הצרפתית. לטענת הנתבע, העברת 30,000 יורו נעשתה מהחברה הצרפתית לחשבון החברה בישראל על מנת למנוע מצב של חדלות פירעון של החברה בישראל. הנתבע טען כי תשלום משכורות היו תחת פיקוחו של רואה החשבון בחברה והתובע קיבל משכורות כל עוד עבד בחברה, כאשר התובע התפטר – אין הוא עוד זכאי לשכר עבודה. לטענת הנתבע, החברה המשיכה לשלם את משכורתו של התובע בגובה של 17,000 ₪ מידי חודש זאת על אף שהתובע לא ביצע את עבודתו כבר מחודש מרץ 2014. בנוסף לכך, התובע מעולם לא היה המעסיק של התובע אלא החברה. לעניין תשלום לעורך דין שייצג את החברה בפירוק, טען הנתבע כי ההליך התבצע בשם החברה כך שטבעי שהוצאות יצאו מתוך החברה. לעניין סך של 4,095 ₪ טען הנתבע כי הם לא הוצאו בעבור ייצוג הנתבע בהליך המרצת הפתיחה זאת בהינתן שפסק הדין ניתן בהיעדר הגנה והנתבע לא היה מיוצג בו כלל.