דיון והכרעה;
- במסגרת דיוני הוכחות אשר התקיימו בפני במועדים - 15/5/18, 24/5/18, 12/6/18 , העידו ביום 15/5/18 מטעם הבנק - מר עמוס לוטם המשמש כבקר ציות מרחבי מרכז בבנק ואשר תפקידו הינו לסייע בניהול סיכון הציות של המרחב והינו יועץ למנהל במרחב בנושא ציות; ומר משה שאולזון- מנהל סניף הבנק בו נוהלו חשבונות התובעים; ואילו מטעם התובעים העידו - מר מיכל אלון (שהעיד ביום 24/5/18) - המשמש כסמנכ"ל בתובעות, אשר החל עבודתו בתובעות בשנת 2012 ואשר - כפועל יוצא מתוכנית אופציות של החברה, הינו בעלים של מניות חברת פרגון אי אקס בשיעור 0.5%; מר חיים טולדנו (שהעיד ביום 24/5/18) ; ומר יואב שיניצקי (שהעיד ביום 12/16/18) המשמש כסמנכ"ל שיווק של התובעות ומתעסק בשיווק לקוחות התובעות.
- בסיום דיוני ההוכחות נקבעו מועדים להגשת סיכומי הבנק, סיכומי התובעים וסיכומי תשובה מטעם הבנק. לאחר עיון בסיכומים אשר הוגשו, כמו גם בכל הראיות כפי שהוצגו במסגרת ההליך המשפטי, ניתן פסק דין זה.
חובת התאגיד הבנקאי למתן שירות - בהתאם לסעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח);
- במרכז הדיון לפנינו, הודעת סגירה אשר ניתנה על ידי הבנק לחשבונות התובעים, הודעה אשר המשמעות הנובעת ממנה היא סירוב ליתן שירות לתובעים על ידי הבנק. כיוון שכך, הרי שנקודת המוצא לבירור המחלוקת בתיק זה מצויה בהוראת סעיף 2 (א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א -1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), הקובע כי תאגיד בנקאי לא יסרב, סירוב בלתי סביר, לתת שירותים מהסוגים הבאים:
")1) קבלת פיקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ ;
(2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי, וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה :
(א) החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח ;
(ב) הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון;
(3) מכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ ; "
עוד נקבע בהוראת סעיף 2(ב) כי: "התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו."
- הוראת סעיף 2 לחוק הבנקאות, המחילה הסדר מיוחד בגדרו חובה סטטוטורית על התאגיד הבנקאי לספק שירותים, נובעת בין היתר מכך, שהזכות לספק שירותים אלו יוחדה לתאגידים בנקאים ומשכך, אין באפשרות הציבור לקבלם אלא מתאגיד בנקאי כדין. זאת ועוד, החובה למתן שירות נובעת מפער הכוחות המובנה שבין הבנק לבין הלקוח ומכך שתלותו של הלקוח במוסד הבנקאי נוגעת לקבלת שירותים חיוניים לציבור [ראו הצעת חוק הבנקאות שירות ללקוח (תיקון 12) קידום התחרות), התשס"ז- 2007, ה"ח 76,77].
אציין כי מכלל הלאו המופיע בסעיף זה, ניתן לשמוע את ההן קרי, תאגיד בנקאי רשאי לסרב ליתן את השירותים המנויים בסעיף ובלבד שמדובר בסירוב סביר.
- ברשות ערעור אזרחי 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בערעור מיסים [פורסם בנבו] (1.11.15) (להלן: "פסק הדין בעניין עמותת איעמאר") נדרש בית המשפט העליון, לראשונה, לשאלה מתי ייחשב סירוב בנק לנהל חשבון בנק לסירוב סביר וקבע כי נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק. עוד נקבע כי אמנם אין די בחשש ערטילאי להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, ואולם נטל ההוכחה הנדרש מהבנק הינו נמוך ממאזן ההסתברויות ותואם לנטל הנדרש מרשות מנהלית בעת קבלת החלטה המצויה במסגרת שיקול דעתה. ובלשונו של בית המשפט העליון מפי כבוד השופט סולברג:
"בית משפט זה טרם עסק במישרין בשאלה מתי יחשב סירוב כסירוב סביר, ואולם השאלה נדונה בספרות ונתעוררה במספר פרשות שנדונו בבתי המשפט המחוזיים (ביחס לאיסור הנקוב בחוק הבנקאות). ממקורות אלו עולה כי ההלכה שנתגבשה מסתייעת בעקרונות המשפט המנהלי, ומעניקה לבנק מתחם סבירות כדי להפעיל את שיקול דעתו בעניין. באשר לקשת המקרים האופיינים לקבלת החלטה סבירה בדבר סגירת חשבון, הוזכרו מקרים של התנהגות בלתי הוגנת או רשלנית מצד הלקוח בניהול חשבונו, באופן הגורם נזק לבנק או לציבור - בין אם מדובר בפעילות בלתי חוקית הקשורה להלבנת הון, מימון טרור, פעילות ספקולטיבית וכיוצא באלה. מקרים נוספים קשורים להתנהגותו הספציפית של בעל החשבון ויחסו לפקידי הבנק, כגון התנהגות לא הוגנת, שימוש באלימות פיזית או מילולית מצדו כלפי פקידי הבנק, או אפילו איום בנקיטת אלימות פיזית או מילולית (ראו ר' בן אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי) 433 (1996); המרצת פתיחה (מרכז) 11043-12-08 קפלן שיווק בשר בערעור מיסים נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (23.4.2009); תיק אזרחי (חיפה) 19332-12-11 שלש נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 (18.2.2014); תיק אזרחי (תל אביב-יפו) 11134-11-12, לד אביבים בערעור מיסים נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 4-5 (8.5.2013); המרצת פתיחה (נצרת) 29308-03-15 בוסתן החרמון למסחר בערעור מיסים נ' בנק הפועלים סניף 744, [פורסם בנבו] פסקה 10 (13.4.2014), ועוד). בכל המקרים האמורים, נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק. אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה כללית וסתמית, כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי. יחד עם זאת, שותף אני לעמדה לפיה הבנק איננו צריך לנהל חקירה ולא לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, וכי אין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמה ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות, אלא ברמה פחותה ממנה (התואמת במידת מה את ההלכה בדבר שימוש הרשות המנהלית בראיות מנהליות לשם קבלת החלטה במסגרת מתחם שיקול דעתה)." (ההדגשות שלי ל.ב.)