מכאן, בהנחה שמתן הסעד עלול להשפיע גם על בעל דירה מס' 8, הרי שקיימות שתי דרכים לפתור את הסוגיה: הדרך הראשונה, להיענות לבקשת הנתבעים ולסלק את התביעה, ואילו הדרך השנייה, לקבוע (את מה שממילא קובע הדין) כי תוצאות ההליך שלפניי אינן מחייבות את בעל דירה מס' 8.
אני סבור כי הדרך הראויה הן מהותית והן דיונית הינה הדרך השנייה, ואבאר: מבחינה מהותית, דרך זו מבטיחה כי המחלוקת בין היריבים המרכזיים, אלו אשר ניהלו הליך מלא בבית המשפט, תבוא לידי הכרעה כאן ועכשיו, וזאת תוך הבהרה כי זכויות בעל דירה מס' 8 לא יפגעו גם באופן תיאורטי, כך שההכרעה בהליך זה אינה מהווה מעשה בית דין כלפיו.
מבחינה דיונית, אכן בדרך זו קיים חשש כי בעתיד יהיה צורך לנהל הליך דומה כנגד בעל דירה מס' 8, אולם מדובר בחשש ערטילאי בלבד, כאשר כאמור לא הוכח כלל כי בעל דירה מס' 8 יפגע מהסעד המבוקש, ואם אכן יפגע כי אכן זה לא יסכים עם תוצאות פסק הדין.
לעומת זאת הדרך של מחיקת התביעה לאור אי צירוף צד כדרישת הנתבעים (וברור כי אין מקום לדחות את התביעה רק בשל אי צירוף הצד ולכל היותר מדובר על מחיקה) תגרור בהכרח כמעט הליך שלם נוסף, אליו יצורף גם הנתבע 8, ומכאן ייגרם עוול דיוני לצדדים, או חלקם, ולציבור.
69. שיקול נוסף שיש להביא בהקשר זה הינו שיקול תום הלב. הנתבעים העלו את הטענה בדבר הפגיעה האפשרית בבעל דירה מס' 8 שלא צורף להליך עוד בכתב התשובה מטעמם, כאשר התובעים הבהירו את עמדתם במסגרת הליכי הסעד הזמני כי הם לא סבורים שיש לצרפו להליך והם לא מתכוונים לעשות זאת.
בנסיבות אלו, כאשר התובעים הבהירו את עמדתם בנושא אי הצירוף, הרי אילו זכויות בעל דירה מס' 8 היו חשובות לנתבעים, הם אלו שיכולים היו לבקש את צירופו מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. אולם אלו הנתבעים טרחו לעשות זאת, ובכך נפגם תום ליבם בהקשר של טענה זו.
70. למען הסר ספק אוסיף ואבהיר בהקשר זה, כי אף אם בעל דירה מס' 8 עלול להיפגע ממתן הסעד (כאשר כאמור ובכל מקרה תוצאות ההליך אינן מחייבות אותו), הרי ברור כי לנתבעים עצמם לא נגרם כל עוול מהותי או דיוני כתוצאה מאי צירוף בעל דירה מס' 8, ובכל מקרה אילו סברו אחרת יכולים היו לבקש לצרפו.
71. לאור האמור לעיל, אני קובע כי אין מקום לדחיית או מחיקת התביעה בשל אי צירוף בעל דירה מס' 8. עם זאת, אני שב ומבהיר כי תוצאות ההליך אינן מחייבות את בעל דירה מס' 8.