החלטה
לפניי בקשת חברת Orchidee Europe BVBA, שתכונה להלן - התאגיד הבלגי או המבקשת, לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של הודעת צד ג' כנגדה, שניתן לנתבעים במעמד צד אחד בהחלטתי מיום 26.06.2018.
במוקד העניין ניצבת טענת המבקשת בדבר קיום תניית שיפוט בלעדית, לפיה הסמכות הייחודית לדון בסכסוך מושא תביעה זו הוא לבית המשפט בבלגיה. כן נטען להליכים תלויים ועומדים בין חלק מהנתבעים וצדדים נוספים בפני בית המשפט המסחרי באנטוורפן בבלגיה, בשלהם מבוקש, לחילופין, לעכב את בירור ההליך דנן.
כידוע מאחר והבקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום נדונה מעצם טיבה במעמד צד אחד, הדיון בבקשה לביטול היתר המצאה אינו אלא דיון בבקשה המקורית, כלומר הנטל הוא על המבקשים להוכיח זכאותם לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט (רע"א 6767/15 דיפוכם (1989) בע"מ נ' wacker chcmic (פורסם במאגרים) (2015)).
רקע
1. התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית בסך 900,000 ₪, שעילתה הפרת הסכם שכירות. בתמצית, על-פי הנטען בתביעה, בין הנתבעת 1 (להלן – קידרון) לבין חברה בשם אספן גרופ בע"מ נחתם הסכם שכירות מיום 03.02.1997, שהוארך בהמשך ותוקפו עד יום 30.04.2022 (להלן – הסכם השכירות). בשנת 2016 רכשה התובעת את המקרקעין מחברת אספן, כאשר במסגרת ההסכם הוסב לה במלואו הסכם השכירות בין האחרונה לקידרון. לטענת התובעת, קידרון חדלה מלשלם את דמי השכירות והחל מיום 07.07.2017 ועד ליום הגשת התביעה, לא שילמה דבר. עוד נטען כי בחודש אוקטובר 2017 נטשה קידרון את המקרקעין תוך שהותירה אחריה נזקים רבים. ביום 25.12.2017 הודיעה קידרון חד צדדית על סיום תקופת השכירות וזאת מבלי שדמי השכירות שולמו. בגין כל אלה נתבע הסעד הכספי בתביעה.
2. התביעה הוגשה כנגד קידרון; כנגוד הנתבעת 2, חברה המחזיקה במניות קידרון; הנתבעת 3, אף היא חברה המחזיקה במניות קידרון; נתבע 4, המחזיק אף הוא במניות קידרון; וכנגד הנתבע 5, המשמש דירקטור של קידרון. יצויין כי העילה האישית נגד הגורמים שפורטו לעיל נוסחה בכתב התביעה באופן לאקוני וכוללני ביותר(סעיף 36 לכתב התביעה. ראו לעניין זה אף החלטתי מיום 16.4.18, בה נדחתה בקשת התובעת במעמד צד אחד למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הנתבע 5).
3. הנתבעים 1,2,4 ו-5 (לצורך הבקשה דנן ייקראו - הנתבעים), הגישו כתב הגנה במאוחד. לצד זאת, הגישו בקשה להיתר להם משלוח הודעה לצד ג' נגד המבקשת.
4. לפי העולה מטענות הצדדים, ביום 06.09.2016 התקשרה קידרון עם התאגיד הבלגי בהסכם מכר (להלן – הסכם המכר), במסגרתו העבירה קידרון את פעילותה לתאגיד הבלגי. המבקשת הוקמה על ידי קידרון לצורך העברת נכסיה ובהמשך מניותיה הועברו לחברת בלגית בשם Artichem NV (להלן – Artichem) . בין הצדדים מערכת הסכמית מורכבת שהסכם המכר הינו אחד מהם. ההסכם שהתווה את ההתקשרות בין הצדדים נחתם ביום 10.06.2016 במסגרתו הוסכם כי Artichem תרכוש את פעילות קידרון הפועלת באמצעות חברות קשורות רבות בתחום הפיתוח וההפצה של ציוד לכיבוי אש (להלן – הסכם המאסטר). בנוסף לקידרון וחברת Artichem חתומים על הסכם המאסטר גם המבקשת שבאותה העת הייתה בבעלות קבוצת קידרון, נתבעת 2, נתבע 5 וגורמים נוספים.
5. לטענת המבקשת, על פי הוראת סעיף 8.1 להסכם המכר, הוקנתה לתאגיד הבלגי הזכות להודיע לקידרון בהודעה מוקדמת של 90 ימים מראש וללא צורך בנימוק, על סיום ההסכם עמה. בסעיף 8.6 להסכם נקבע כי במקרה שתינתן הודעה על סיום ההסכם, התאגיד הבלגי מתחייב לשפות את קידרון בגין תשלום דמי שכירות החודשיים מכוח הסכם השכירות ובגין מיסי עירייה נלווים, וזאת עד ליום 30.04.2022 (מועד סיום הסכם השכירות).
6. ביום 19.12.2016 הודיע התאגיד הבלדי לקידרון על סיום ההסכם. לטענת קידרון, בחודש אפריל 2017 כשלושה חודשים לאחר הודעת הסיום הופסקה הפעילות העסקית שלה במושכר ונעשו על ידה ניסיונות למצוא שוכר חליפי ללא הצלחה. בנסיבות אלה, הוגשה כנגדה וכנגד יתר הנתבעים תביעת התובעת.
7. מכאן ההודעה לצד ג' מושא הבקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, בה תובעים הנתבעים שיפוי מהמבקשת מכוח התחייבותה החוזית, בגין כל סכום בו יחויבו כלפי התובעת ככל שתתקבל תביעתה.
תמצית טענות הצדדים בבקשה:
טענות התאגיד הבלגי:
8. לטענת התאגיד הבלגי, בהסכם המכר עליו מבוססת ההודעה לצד ג', כמו-גם בכל מערך החוזים הנוסף שבין הצדדים וצדדים נוספים קשורים, יש תניית שיפוט ייחודית הקובעת כי כל סכסוך בנוגע לאיזה מההסכמים, יתברר אך ורק בבית המשפט המוסמך באנטוורפן בלגיה, וכי יחול עליו הדין הבלגי. לטענתו, יש להעניק תוקף מלא לתניה זו ולקבוע כי הסכסוך בין הצדדים מקומו להתברר בבלגיה, ולפיכך להורות על ביטול היתר ההמצאה שניתן במעמד צד אחד.
9. בנוסף נטען, כי יש לבטל את ההיתר שניתן במעמד צד אחד גם בשל קיומם של הליכים משפטיים תלויים ועומדים בבתי המשפט באנטרוופן בלגיה. ביום 23.11.2017, זמן רב לפני הגשת ההודעה לצד שלישי, פתחו קידרון וחברות בשליטתה בהליך, בין היתר, כנגד המבקשת בבית המשפט באנטרוופן במסגרתה הועלו גם טענות בדבר שיפוי מאת האחרונה בגין דמי שכירות עבור הנכס מושא התביעה. הצדדים להליכים בבלגיה דומים לצדדים בהודעה לצד שלישי והשאלות המהותיות המתעוררות בהליכים בבלגיה כוללות גם את השאלה המהותית המתעוררת בהודעה לצד שלישי. המחלוקת בהליכים בבלגיה רחבה יותר מזו של ההודעה לצד שלישי בכל הנגזרות של מערכת היחסים בין הצדדים. ההכרעה בהליכים בבלגיה בהתאם לדין הבלגי עשויה להיות השפעה מכרעת על כל השאלות המתעוררות בהודעה לצד שלישי כאן ולכן יש להעדיף שהמחלוקת תוכרע בבית הדין באנטוורפן.
10. לחילופין טוענת המבקשת, כי יש להורות הקפאת הליכים בתיק דנן עד להכרעה בהלכים התלויים ועומדים בבית המשפט באנטוורפן שם נדונה בין היתר המחלוקת נושא ההודעה לצד שלישי. לטענתה, הכלל בדבר "הליך תלוי ועומד" יפה הן בעניין הליך תלוי ועומד בארץ והן לעניין הליך תלוי ועומד בחו"ל. בנסיבות עיכוב ההליך כאן יקיים בצורה הטובה ביותר את יעילות הדיון שכן המחלוקת התלויה ועומדת בבלגיה רחבה יותר מהמחלוקת כאן.
טענות הנתבעים:
11. לטענת הנתבעים, הודעת התאגיד הבלגי בדבר ביטול ההסכם, נעשתה מכוח סעיף 8.1 להסכם, ובהתאמה חלה חובתו בהתאם לסעיף 8.6 להסכם לשאת בדמי השכירות ובמיסים העירוניים בגין הסכם השכירות של נכס התובעת. לטענתם, בנסיבות העניין ההתחייבות שנטל על עצמו התאגיד הבלגי ביחס לתשלום דמי השכירות, חורגת ממתחם היחסים שבינו לבין הנתבעים כך שניתן לראותה כהתחייבות לטובת צד שלישי. היה ברור מראש כי משעה שייתן התאגיד הבלגי לקידרון הודעת סיום לפי סעיף 8.1 להסכם המכר, לא תוכל קידרון להמשיך ולייצר במושכר ולמכור מוצרים וממילא לא יהיה בידה מקור כספי לתשלום דמי השכירות. סעיף 8.6 הינו סעיף ייחודי במובן שהוא נוגע ישירות לפעילות בישראל המשפיעה באופן ישיר על התובעת ועל ההסכם שלה עם קידרון. הודעת הסיום של התאגיד לצד סירובו לשלם את הכספים המגיעים לתובעת כדמי שכירות, הם בגדר ביצוע עוולה של גרם הפרת הסכם השכירות המקיימת עילה ישירה של התובעת כנגד התאגיד הבלגי. מכאן שיש לייחד ולבודד את עילת ההודעה לצד שלישי בעניין זה מיתר המחלוקות שבין קידרון לבין התאגיד.
12. בנוסף טוענים הנתבעים, כי בין שולחי ההודעה לצד השלישי ישנם בעלי דין שאינם צד ישיר להסכם המכר ועל כן אינם צד לתניית השיפוט. לעניין זה הודגש עניינו של הנתבע 4 שאינו חלק מאף אחד מההסכמים עליהם חתומים הצדדים. לטענתם, במקרה של צירוף תובעים (מודיעים) שחלקם אינו קשור בתניית השיפוט, לא חלים הכללים של הפרדת הדיון ומניעת הדיון בישראל גם ביחס לתובע הקשור לתניית השיפוט. נטען כי התובעת מייחסת לנתבע 4 אחריות אישית כבעל מניות לאי התשלום, ולפיכך הימנעות התאגיד הבלגי מקיום חיובו לפי הסכם המכר, גרם להפרת התחייבותה של קידרון לפי הסכם השכירות ומכאן לתביעה האישית נגד הנתבע 4.
13. עוד טוענים הנתבעים, כי אין לקבל את בקשת המבקשת לעיכוב הליכים בשל הליכים התלויים ועומדים בבלגיה. אומד דעת הצדדים בסעיף 8.6 להסכם המכר הייתה שהתאגיד הבלגי יישא בדמי השכירות ובמיסים העירוניים, בלא קשר לסוגיות אחרות שבמחלוקת בין הצדדים ושלגביהן נטענות טענות קיזוז. נוכח זאת ראוי שבשלב הנוכחי יישא התאגיד בסכום שייפסק לזכות התובעת.
תשובה התאגיד הבלגי לתגובת הנתבעים:
14. ביחס לטענת הנתבעים כי הנתבע 4 אינו צד לתניית השיפוט הייחודית, טוענת המבקשת כי לנתבע 4 אין כל עילת תביעה כנגדה אפילו לא לכאורה. מכל מקום, אף לו הייתה לנתבע 4 עילת תביעה כלשהי כנגד המבקשת, היא נגזרת מעילת התביעה של קידרון. מטעם זה, לטענתה, כפוף אף הנתבע 4 לתניית השיפוט הזר.
15. טענת קידרון בתגובה לתגובה לפיה קיימת לנתבע 4 עילה בגין עוולה של "גרם הפרת חוזה שלא כדין" נטענה לראשונה בתגובה לתגובה מבלי שנמצא לה כל זכר בהודעה לצד שלישי, למעשה אין בהודעה לצד שלישי כל טענה אשר נטענת בשם הנתבע 4. בכל מקרה לא יכולה לעמוד לנתבע 4 עילת תביעה בעילה זו משאין מחלוקת שהנתבע 4 אינו צד לחוזה.
16. לחילופין, טוענת המבקשת כי אם יקבע כי יש להתיר את היתר ההמצאה, יש להורות על צו עיכוב הליכים בהודעה לצד שלישי בשל קיומם של הליכים תלויים ועומדים המתנהלים בבית המשפט באנטוורפן. למבקשת קיימת זכות קיזוז רוחבית כלפי הנתבעים ביחס לכל ההסכמים שבין הצדדים והיא מחזיקה בטענות רבות העולות בהיקפן על סכום התביעה.
17. לחילופי חילופין נטען כי יש להורות שההודעה לצד שלישי תידון רק לאחר מתן פסק דין בתביעה העיקרית בהתאם להוראת סעיף 222 לתקנת סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות) מהטעם שדיון בה כעת יסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך.
תגובה נוספת מטעם הנתבעים
18. הנתבעים הגישו תגובה נוספת מטעמם, בה נטען כי הבקשה להפריד בין הדיון בתובענה לדיון בהודעה לצד שלישי, לא נטענה במסגרת התגובה לבקשה והועלתה לראשונה רק במסגרת התגובה לתגובה ולכן אין לקבלה. עוד לטענתם במסגרת התגובה טוען הצד השלישי כי הטענות צריכות להתברר לפי הדין הבלגי ואילו במסגרת הבקשה לביטול היתר ההמצאה לא נטענה כל טענה בהקשר זה. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי שאלת הדין החל אינה משפיעה על סמכותו של בית המשפט להתיר המצאה לתום השיפוט. בהתחשב בחזקת שוויון הדינים ובהיעדר טענה מצד הצד השלישי לפיה הדין הבלגי שונה מזה החל בישראל, אף אין כל משמעות מעשית להעלאת הטענה בהקשר למתן רשות להתגונן מחוץ לתחום.
דיון והכרעה:
19. כידוע, בעל דין המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט צריך להראות כי עניינו בא בגדרה של איזו מבין עילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות. בנוסף, עליו להראות שיש לו עילת תביעה לכאורה הראויה לבירור. גם בהתקיים שני התנאים לעיל לבית המשפט מסור שיקול דעת לבחון האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתובענה.
20. בענייננו, דומה שאין מחלוקת של ממש בדבר קיום שני התנאים הראשונים שצוינו לעיל (למעט ביחס לעילת תביעה לכאורה ביחס לנתבע 4, שתדון בהמשך בנפרד), ולפיכך אינני רואה טעם להתעכב עליהם. יאמר, בתמצית, כי בכל הנוגע לעילת המצאה מכוח תקנה 500, הרי שכזו עומדת לנתבעים מכוח תקנה 500(10). כפי שקובעת ההלכה הפסוקה להיום, ניתן לעשות שימוש בתקנה זו לצורך המצאה לצד שלישי (רע"א 5150/02 ד"ר משה וינברג נ' קרון ביילס, עו"ד (פורסם במאגרים) (2003)). במסגרת זאת, יש להראות כי מדובר בבעל דין נכון או דרוש, וכשמדובר בהודעה לצד ג', משמעות הדבר הוא כי הבקשה עומדת בתנאי תקנה 216 לתקנות, ככל שההודעה היתה מוגשת לצד ג' בתחום השיפוט. נוכח תניית השיפוי עליה מתבססים הנתבעים, ומבלי להידרש לשלב הנוכחי למחלוקות בין הצדדים לגביה ולגבי תחולתה, ברי כי תנאי זה מתקיים בענייננו. גם התנאי של עילת תובענה לכאורה מתקיים. בהתאם לפסיקה לשלב הנוכחי יש לבדוק כי כתב התביעה מעורר שאלה רצינית שיש לדון בה ושאין מדובר בתובענה טורדנית או תביעת סרק (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכניות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronifs L td (פורסם במאגרים) (2007), ובענייננו עומדת התביעה ברף זה, בכל הנוגע לצדדים להסכם.
21. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת הפורום הנאות, הכרוכה בענייננו בשאלת תניית השיפוט הייחודית. לעניין זה נפנה כעת.