28. באשר לפנייתו אל חברות המימון, טוען המשיב כי הדבר נעשה בלית ברירה נוכח סירוב הבנקים להעמיד לחברה אשראי.
29. באשר לקבלת סך של 1.95 מיליון ₪ על ידי המשיב מחברת צים פיננסים, טוען המשיב כי מדובר בהלוואה פרטית שנלקחה על שמו כחלק משורת צעדים בהם נקט, לרבות מימוש נכסים פרטיים שלו, על מנת להקטין, בין היתר, את החשיפה של החברה לבנקים. כנגד הלוואה זו מישכן המשיב את ביתו הפרטי שמומש בסופו של דבר בשנת 2016 על ידי הנאמן בפשיטת רגלו של המשיב, תוך תשלום סך של 1.8 מיליון ₪ לצים פיננסים כפירעון ההלוואה. על כן, לא נגרם נזק כלשהו לחברה בעטייה של אותה הלוואה.
30. המשיב טוען כי אין יסוד להטלת חבות לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה, משום שקריסת החברה היתה בלתי צפוייה, וכלל לא נבעה מחמת אותן משיכות כספים, המהוות לכל היותר טעות עסקית, ואינן עולות כדי תרמית מצידו.
סיכומי התשובה מטעם כונסי הנכסים
31. לטענת כונסי הנכסים, המבחן האם התכוון המשיב לרמות את נושיו אם לאו אינו פועל יוצא של השאלה האם נסיעתו לחו"ל היתה בריחה אם לאו. הבריחה היא רק אינדיקציה אחת בקשר לנסיבות בהן ביצע המשיב מעשים של נטילת כספים שלא כדין מהחברה. לצורך הטלת אחריות לפי סעיפים 373 ו – 374 לפקודה, יכול נושא משרה להיחשב כמי שרימה, גם אם לא ביצע מעשי גניבה.
32. כונסי הנכסים דוחים את טענות המשיב לפיהן קריסת החברה ארעה בשל התנהלותו של עו"ד שפלר. טענות אלה נטענות בדיעבד, מבלי שהועלו בזמן אמת, בטרם מתן צו הכינוס, ומבלי שהוגשה התנגדות של החברה למתן צו הכינוס. כונסי הנכסים טוענים כי התייצבותו של עו"ד שפלר במחסני החברה התבצעה לאור דיווח שנמסר לו, לפיו נושים של החברה עושים דין עצמי ונוטלים מלאי של החברה, עקב יציאתו של המשיב את הארץ. עם הגעתו של עו"ד שפלר למקום, התברר כי שער הכניסה שבור וכי משאיות ענק ריקות עומדות בפתח המחסן. המשטרה סירבה לסייע מאחר והמדובר בעניין אזרחי. או אז, פניה שהתבצעה למר רפי שפר, הבעלים של ספק בשם "המותג", הובילה לקבלת מפתחות המחסן. למיטב ידיעת כונסי הנכסים, הדבר נעשה באישורו של המשיב. בסופו של דבר, סייעה המשטרה לצוות אבטחה מטעם הבנק לאבטח את המקום לשם מניעת הברחת נכסי החברה, ובמקביל הוגשה הבקשה למינוי כונס נכסים בצירוף תצהיר התומך בבקשה.
33. כונסי הנכסים דוחים את טענת המשיב כי יציאתו מהארץ היתה לרגל בר מצווה ושנקבעה מבעוד מועד, שכן התנהלותו באותם ימים היתה בלתי סבירה ולא עמדה בקנה אחד עם סטנדרט ההתנהלות המצופה מנושא משרה. כל הנסיבות מלמדות שאין המדובר בצירוף מקרים לפיו החברה קרסה דווקא במועד יציאתו של המשיב מהארץ.