181. יודגש- שהיות והמשיבה אינה מכחישה את חתימתה על המסמך מיום 4/5/15 אלא טוענת לפגם ברצון- כפייה ואיומים, הרי שהנטל להוכחת טענה זו, כאמור מוטל עליה. האמנם הרימה המשיבה את נטל הראייתי כי חתמה על המסמך כאשר חשה היא מאויימת? והאמנם הודיעה על ביטול חתימתה תוך זמן סביר, אם בכלל?
182. סבורתני כי התשובה לכך הינה שלילית וכי המשיבה לא הוכיחה את טענותיה בעניין. לאחר שהפכתי בעניין הגעתי להכרעה כי המשיבה, לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש ממנה להוכיח את הפגם הנטען על ידה בהתקשרות ואף לא הודיעה למעשה על העובדה כי דין החוזה להתבטל, היות וחשה מאוימת בעת הוויתור על הנכס, וכי חתימתה והוויתור שלה לכאורה, נלקחו ממנה שלא כדין.
183. בענייננו, לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובעדויותיהם, אני קובעת כי המשיבה חתמה על מסמך הוויתור בצלילות ובידיעה גמורה על מה היא חותמת, ולא תחת כפייה כלשהי, ושגם לאחר מכן , כאשר ניתנה לה ההזדמנות המתאימה לכך, והכפייה פסקה לכאורה, לא הלינה היא על כפייה בפני איש, ולמעשה לא טענה היא זאת ולא דרשה את ביטול החוזה עד לרגע כתיבת שורות אלו ממש.
184. למעשה, טענתה זו נטענה לראשונה ע"י המשיבה בכתב הגנתה המתוקן. כאמור, בכתב ההגנה הראשון, אשר הוגש על ידה לתיק, טענה המשיבה כי היא קנתה את הדירה וכי כלל לא קיבלה אותה במתנה, טענה אשר בכתב ההגנה המתוקן, ולאחר קבלת יעוץ משפטי, חזרה בה המשיבה מטענה זו והודתה כי קיבלה את הדירה במתנה. כמו כן, בכתב ההגנה הראשון שהוגש ע"י המשיבה, ככל לא התייחסה המשיבה לחתימתה על מסמך הוויתור ורק טענה בעלמה כי מעולם לא וויתרה על הדירה. למעשה, לפני הגשת כתב ההגנה המתוקן לתיק, מעולם לא הצהירה המשיבה בפני אף גורם על כך שהוויתור שלה בפתקית אשר הוגש לתיק, איננו מחייב שכן נחתם הוא על ידה תחת איומים.
185. גרסאותיה הסותרות של המשיבה בכתב ההגנה המקורי בנוגע לרכישת הדירה על ידה מהמבקש בתמורה מלאה של 300,000 ₪ והתעלמותה כליל מחתימתה על המסמך מיום 4/5/15 פוגמים מהותית במהימנותה של המשיבה ובנכונות בית המשפט לאמץ דווקא את גרסתה המאוחרת שניתנה לאחר קבלת יעוץ משפטי כי חתמה על המסמך, תחת איומים.
186. זאת ועוד- לטענת המבקש בכתב תביעתו המקורי ואשר הוגש כאשר המבקש לא היה מיוצג, טען הוא כי נאלץ לשלם למשיבה סכום של 250,000 ₪, ובתמורה הצהירה המשיבה את ההצהרה שלעיל, לפיה היא מבקשת לבטל את חזקתה ובעלותה בדירה, ולטענתו רק אז היא חתמה על מסמך המעיד על כך שלעיל.
187. לטענת המשיבה , מאידך, אשר הודתה בקבלת כספים, הסכום האמור ניתן לה ללא כל קשר לוויתור שלה על הדירה, אלא לצרכים אחרים. כזכור וכאמור- במועד הדיון בפני טענה היא כי הסכום הנ"ל הועבר לה לצורך ביטחונה הכלכלי ורצונו להיטיב עימה: "...קיבלתי ממנו 250,000 ₪, זה היה לפני המכתב שחתמתי עליו....הוא הזמין אותי ואמר שהוא חייב לדבר איתי...הוא פחד שהוא לא יחזור ולכן נתן לי 250,000 ₪ לביטחון הכלכלי שלי, לא בתמורה למשהו... זה לא היה בהתנייה....". (ראו עמוד 22, שורות 27 ואילך).
188. זאת ועוד, כאשר בחקירתה נטען מולה כי בכתב הגנתה טענה בזמנו כי הכספים שולמו לה לכיסוי חובותיה בעסק הפרטי שלה, טענה היא כעת כלהלן : "גם. הוא אמר לביטחון הכלכלי שלי... שיהיה לי במה לשלם את החובות, שיהיה לי כסף בזמן שהוא לא פה...".(שם). לטענתה, אין עסקינן בסתירה היות וכיסוי חובותיה והביטחון הכלכלי שלה הינם היינו הך.
189. עוד לטענתה, התשלום לא נעשה בשום פנים ואופן בסמיכות לחתימתה על מסמך הוויתור (שם). המשיבה מפנה בעדותה לכך שלטענתה היא לא חשבה שיש כל תוקף למסמך הוויתור, היות והוא לא היה בנוכחות עו"ד, ונכתב תחת לחץ אשר הפעיל עליה המבקש.
190. עת נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע לא הלינה על כפייה או התלוננה במשטרה, טענה היא כי ידעה שממילא זכתה לקבל לא מעט מהמבקש, כי חשבה שיתחרט וכי בכל זאת רחשה לו אהבה וכבוד, והכחישה מכל וכל את טענת המבקש כי תמורת הוויתור העניק הוא לה סכום של 250,000 ₪. הנ"ל הודתה בקבלת הסכום אך שייכה אותו לחילופי כספים אחרים בין השניים במסגרת עניינים אחרים משותפים אשר היו להם, וטענה כי סכום זה ניתן לה על ידו לפני שטס לאוסטרליה וכשנה לערך לפני מועד החתימה על הוויתור לכאורה ולטענתה "אפשר לבדוק זאת" (עמוד 22, שורות 18 ואילך).
191. דה עקא שעל אף טיעוניה אלו לא הציגה היא כל מסמך לכך, המעיד על מועד קבלת הכספים והעדר סמיכות הזמנים לחתימתה על המסמך מיום 4/5/15 ולמעשה בעודה טוענת כי ניתן לבדוק זאת פטרה היא את עצמה מאחריות לעניין.
192. ויודגש- המשיבה הודתה בקבלת 250,000 ₪ מהמבקש. על מנת להפריך את טענת המבקש כי כספים אלו ניתנו לה בתמורה לוויתור על הדירה, ובשים לב למצבו הרפואי של המבקש לפיו הוא אינו יכול להעיד, יכלה המשיבה להמציא תיעוד כל שהוא מהבנק או מגורם אחר, שם הופקדו הכספים המעיד על מועד קבלת הכספים. המשיבה הודתה כי העבירה כספים אלו, לאחיינית שלה אשר פעלה להפקדת הכסף בחשבון הבנק שלה. המשיבה יכולה היתה בנקל, להעיד את האחיינית או להמציא תיעוד על חשבון הבנק של האחיינית על מנת להפריך את טענת המבקש בדבר סמיכות הזמנים בין הענקת הכספים לחתימתה על מסמך הוויתור. והלוא אין מדובר בסכומים של מה בכך ( 250,000 ₪ ) ובוודאי שיש באמתחתה אי אלו ראיות לקבלת הכספים, ולמועד בו התקבלו.
193. לכן, ובהיעדר כל מסמך מטעמה אשר יכלה להשיג בנקל לצורך הוכחת טיעוניה, ובהינתן כי עליה החובה להוכיח פגם בכריתת החוזה, סבורתני כי המשיבה, אשר עדותה מהווה עדות יחידה של בעל דין, לא הרימה את הנטל הנדרש להוכיח את טענת הכפייה או העושק.
194. על אף טיעוניה בעניין, ובשים לב לגרסותיה הסותרות של המשיבה בכתב ההגנה המקורי ובכתב ההגנה המתוקן, לא התרשמתי שהמשיבה היתה נתונה ללחץ ואיומים באופן שמנע ממנה את חופש הבחירה, לא התרשמתי כי היא הוחתמה על המסמך תחת אונס או השלטת מרות כלשהי, ולא התרשמתי כי היא חתמה על מסמך הויתור בפניו, היות וחששה ממנו.
195. ויודגש-טענתה של המשיבה בראשית ההליך, כי הדירה בכלל נקנתה על ידה ב-300,000 ₪ וכי לא קיבלה את הדירה במתנה מהמבקש, מלמדים על חוסר מהימנותה של המשיבה. כמו כן, התעלמותה של המשיבה בראשית ההליך ממסמך הוויתור על הדירה מיום 4/5/15 וטענותיה כי מעולם לא וויתרה על הדירה, מחזקים את הרושם כי האמת אינה נר לרגליה של המשיבה.
196. אמנם, המשיבה הזכירה מקרה בו אולצה ע"י המבקש באיומים לבצע בו מין, אירוע אשר בו צעק ואיים הוא עליה, והפחיד אותה עד מאוד. לטענתה, עקב מקרה זה חששה היא מפניו גם הפעם כאשר דרש ממנה לוותר על הנכס אשר ניתן לה ממנו במתנה, ופעלה כרצונו. אף אם הייתי מתרשמת כי המשיבה דוברת אמת בענין וכאמור לא התרשמתי כך, הרי שאף לשיטתה היה עליה להודיע על ביטול החוזה עקב איומים אלו, וזאת בהזדמנות כלשהי ובזמן סביר.
197. למעשה, עיון בתיק מעלה כי המשיבה לא הודיעה עד למועד זה על ביטול ההסכם מבחינתה למעט טענתה בכתב ההגנה המתוקן כי הוחתמה תחת איומים.
198. מיותר לציין כי מהתרשמותי, המשיבה לא חששה מפניו, וטענותיה בענין, נולדו רק בשלב מאוחר של ההליך ורק לאחר שקיבלה יעוץ משפטי ולמעשה, וכפי שטענה, לא הלינה על כפייה, בין היתר היות והיא הכירה לו תודה על הדברים אשר נתן לה והאמינה כי היה זה מצב חולף.
199. ויודגש- ככל שהדירה נלקחה ממנה בוויתור אשר נכפה עליה, לשיטתה, אזי היה עליה לספר על כך או לטעון זאת בהזדמנות הראשונה אשר יכלה לעשות כן, כאשר הכפייה לכאורה נפסקה ולהודיע מפורשות על ביטול הוויתור.
200. לטענתה, לפיה הוויתור בוצע כלפיה תחת עושק וכפייה אין כל הסבר הגיוני בנסיבות בהן היא לא פעלה להודיע על חזרתה מהוויתור עת פסקה הכפייה והעושק הנטענים.
201. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובעדויותיהם, אני קובעת כי המשיבה חתמה על מסמך הוויתור בצלילות ובידיעה גמורה על מה היא חותמת, וללא כל פגם ברצון ושגם לאחר מכן , עת פסק הפגם הנטען על ידה, לא הלינה על הפגם ברצון.
202. בנסיבות בהן החובה מוטלת על המשיבה להוכיח פגם בחוזה ובכריתתו, ובנסיבות בהן עליה להוכיח כי המעמד והחתימה נכפו עליה ונלקחו ממנה שלא כדין, ולאור האמור, ובהינתן עדותה היחידה, ובשים לב לגרסותיה הסותרות אני קובעת כי הוויתור שלה תקף, על אף שאכן לא נשמעה עדות המבקש.
סוף דבר
203. נוכח כל האמור לעיל דין התובענה להתקבל ואני מצהירה כי עסקת המתנה מושא התביעה בוטלה בהסכמת המשיבה בהתאם למסמך הוויתור מיום 4/5/15.
204. בנסיבות הענין ובשים לב להתנהלות הצדדים בפניי, כל צד יישא בהוצאותיו.
205. זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.
אורית ליפשיץ