9. מכאן תביעתה של המשיבה לבית המשפט קמא.
10. בית המשפט קמא קבע בפסק דינו, כי חברה המבקשת לעבור הליך של פירוק מרצון צריכה לתמוך את בקשתה בתצהירי פירעון, על פיהם ביכולתה לפרוע את מלוא חובותיה, ולא רק חובות שהתגבשו. על כן, מקום שבו קיימת עילת תביעה, אף אם החברה עצמה דוחה את טענות הנושה, ואף בטרם ניתנה הכרעה במערכת היחסים שבין החברה לנושה, צריכה זו להיכלל בתצהירי הפירעון (סעיף 19 לפסק הדין של בית המשפט קמא).
11. לשיטתו של בית המשפט קמא, היה מקום, כי תצהירי הפירעון יכללו גם את החוב נשוא ההליך הנוכחי, אפילו במועד בו נחתמו טרם ניתן פסק דין במערכת היחסים שבין המשיבה לבין החברה (סעיף 21 לפסק הדין של בית המשפט קמא).
12. בית המשפט קמא קבע, כי המערערים היו מודעים לתביעה שבפני בית הדין לעבודה, בעת שחתמו על תצהירי הפירעון, ועל כן המשיבה היתה יכולה להסתמך, משעה שניתנו תצהירי הפרעון, על כך שאם תזכה בתביעתה כנגד החברה, זו תפרע את החוב הפסוק כלפיה (סעיף 24 לפסק הדין של בית המשפט קמא).
13. עוד קבע בית המשפט קמא, ביחס לעו"ד דואני, כי תפקידה לא התמצה במתן הודעות ודיווחים במסגרתו של הליך הפירוק (סעיף 27 לפסק הדין של בית המשפט קמא), וכי הדרך הנכונה שבה היתה צריכה ללכת היא על ידי הבטחה כי בידי החברה האפשרות לפרוע את החוב הפסוק כלפי המשיבה (סעיף 27 לפסק הדין של בית המשפט קמא).
14. בית המשפט קמא בחן אם יש מקום לקבוע אשם תורם כלשהו של המשיבה (סעיף 29 לפסק הדין של בית המשפט קמא). בית המשפט קמא דחה את טענות המערערים לפיהן היה על המשיבה להגיש תביעת חוב במסגרת הליך הפירוק, או להתנגד להליך הפירוק, ועל כן לא מצא, כי יש מקום להשית אשם על כתפיה של המשיבה.
15. בית המשפט קמא אף מצא, כי אין מקום לדחות את תביעתה של המשיבה בשל השיהוי שבהגשתה (סעיף 33 לפסק הדין של בית המשפט קמא).
16. בית המשפט קמא קיבל, איפא, את התביעה כנגד המערערים וכנגד עו"ד דואני, וקבע כי עליהם לשפות את המשיבה, ביחד ולחוד, בחיובים בהם חוייבה החברה בפסק הדין של בית הדין לעבודה.
17. המערערים הגישו ערעור על פסק הדין. בהודעת הערעור אותה הגישו, לא כללו את עו"ד דואני כמשיבה (אלא רק את המשיבה). בכך, פעלו המערערים בניגוד להוראות התקנות, ראו תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. על המערערים היה לצרף את עו"ד דואני כמשיבה בהודעת הערעור, גם אם אינם מבקשים סעד כלפיה.