עוד טוענים הנתבעים כי בראי תמונת המצב האמיתית, עובדת קריסתה של החברה לאחר 4 חודשים אינה מופרכת ובוודאי שאינה מעידה כשלעצמה על "הטעייה", "מצג שווא" וכיו"ב; כי הם לא יכלו לצפות את חדלות פירעונה של החברה והאמינו בתום לב ובכנות ביכולתה להתגבר על המשבר; כי לא הייתה להם שליטה באירועים שהביאו לכך שהחברה איבדה משוויה הריאלי בתקפה קצרה ואין לאירועים אלה כל נגיעה או רלוונטיות לענייננו, באשר הם התרחשו לאחר השלמת עסקת ההשקעה.
בנסיבות אלו , טוענים הנתבעים כי ככל שטעו התובעות הרי שטעותן היא טעות בכדאיות העסקה הא ותו לא ומשכך, אין בה בכדי להוביל לביטול עסקת ההשקעה או לזכותן בהשבה.
34. בהינתן שלדידם של הנתבעים לא הוצגו כל מצגי שווא, הרי שלטענתם יש לדחות את התביעות האישיות כנגד הנתבעים 3-6. מבלי לגרוע מן האמור מוסיפים הנתבעים וטוענים כי ממילא לא קיימת כל עילה אישית כנגד נתבעים אלו.
עוד טוענים הנתבעים כי הטענות בקשר להתנהלות החברה ואחריותם המוכחשת מוצו כבר בהליך הפירוק במסגרתו הגישו התובעות תביעת חוב אשר מיצתה טענותיהן ומשכך, יש לדחות תביעתן בהליך זה.
זאת ועוד, לטענת הנתבעים לא חלה עליהם חובת גילוי הואיל והם לא ידעו על העובדות הנטענות על ידי התובעות, קרי אף הם שיקפו את הנתונים אשר היו ידועים להם ותו לא. זאת ועוד, לטענתם ממילא חובת הגילוי כפופה לכללי מניעות ותיתכן רק מקום בו צד לחוזה הטוען להטעיה עשה את המוטל עליו. אלא, שבענייננו, כך לטענתם של הנתבעים, המידע אשר הועבר על ידי הנתבעים ממילא לא נבדק על ידי התובעות ומשכך, מנועות התובעות מלטעון להפרת חובת הגילוי או שבוצעה כלפיהן הטעיה. לחלופין, טוענים הנתבעים כי מדובר בסיכונים אשר התובעות נטלו על עצמן. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי גם דין הטענה בדבר מצג שוא דחייה וזאת, הואיל והיה מצופה מהתובעות, ככל משקיע סביר, לבדוק את הנתונים המוצגים להן ואולם אלו עצמו עיניהן מלראות את נתוני האמת ומשכך הן מוחזקות כמי שידעו את נתוני האמת. מטעמים אלו טוענים הנתבעים כי גם דין הטענה המבוססת על עוולת התרמית להידחות.
יתרה מכך, בכל הנוגע לעילת התביעה האישית כנגד רוזנברג מוסיפים הנתבעים וטוענים כי דינה דחייה ראשית הואיל ולא הוכח כי ניתנה לתובעות התחייבות כי כספי ההשקעה ישמשו למטרות מסויימות ולא לפירעון הלוואות קצרות מועד ובהתאמה משהופקדו הכספים בחברה היתה זו רשאית לעשות בהם שימוש לכל מטרותיה ובהתאם לשיקול דעתה. זאת ועוד, לטענתם דין הטענה להידחות גם מפאת שלושה נימוקים נוספים: ראשית, משום שהעמדת הלוואות קצרות מועד הייתה עניין שגרתי ומשכך, אין בעצם העמדת ההלוואה או ברצונו של רוזנברג בהשבתה בכדי להעיד על מניע אישי שלו. זאת ועוד, ההלוואה הראשונה (בסך 100,000$ ובסך 230,000 ₪) אשר העמיד רוזנברג הייתה ידועה לתובעות ולמרות זאת, לא העלו כל תנאי ולפיו לא יעשה שימוש בכספים לשם השבתה ולא היה בהעמדת הלוואה נוספת ביום 21/5/13 בסך 100,000$ בכדי להוות נתון מהותי שיש לגלותו באופן יזום. שלישית לטענתם רוזנברג לא הודה בכך שבמידה והתובעות לא היו מזרימות כספים לא היו לחברה מקורות למימון פירעון הלוואתו אלא השיב כי אינו יודע.
זאת אף זאת, הנתבעים טוענים כי אין כל עילה להרמת מסך משלא הוכח שבעלי המניות נקטו בפעולות הגובלות בתרמית או שניצלו את מסך ההתאגדות והעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה על מנת להסתתר או לברוח מנושים תמימים, אלא שהוכח ההיפך כי הנתבעים התנהלו בתום לב והגינות מוחלטת. זאת ועוד, לטענת הנתבעים גם לו תתקבל טענת התובעות ולפיה החברה מומנה במימון דק (טענה המוכחשת) הרי שממילא לא יכולות התובעות להסתמך על כך כעילה להרמת מסך הואיל ועובדה זו הייתה ידועה להן.