51. לעניות דעתי, קשרי המסחר בין הצדדים התבססו על יחסי ספק-לקוח רגילים, ולטעמי התנהגותם מלמדת כי לא הייתה כל כוונה ליצור בפועל הסכם של "מפיץ בלעדי", לשיווק מוצרי הנתבעת באמצעות התובעת.
52. למעלה מן הצורך יוער כי התקשרות התובעת בהסכם ההפצה עם הנתבעת, אינו שונה מאופי ההתקשרות של התובעת עם חברת "ביצי הכפר".
ראו עדות אייל בדיון (עמ' 32 ש' 25-31, עמ' 33 ש' 1-3):
ש. הבטחת לו שהוא יהיה מפיץ בלעדי?
ת. אין אצלנו דבר כזה.
.....
ת. אין לי חוזה איתו, אם לא טוב לו או לי, שנלך מחר. אנחנו עובדים עם מאות לקוחות, מאות חקלאיים. אי אפשר להחזיק אף אחד עם הסכם. אני לא מאמין בזה וחושב שזה לא פייר. ותמיד אפשר להתחמק מהסכם. ישבנו, החלטנו מה שהחלטנו.
53. טרם אחתום הכרעתי בשאלת הבלעדיות, מצאתי להתייחס בקצרה למושג ה"זיכיון" לו טענה התובעת. זכיינות היא מודל עסקי נפוץ, המאפשר לרשתות להתרחב מבחינה מסחרית, תוך ניצול מקורות ההון הכספי והאנושי של הזכיינים, כאשר הסכמי הזכיינות מסדירים את חלוקת הרווחים והסיכונים בין הצדדים.
ראו: עדי אייל, "על הסכנה ההגבלית שבהסכם זכיינות - פטור ולא פטור", הפרקליט
נ"ב תשע"ג, עמ' 4.
עוד יצוין כי הפסיקה הכירה בחוזה זכיינות כחוזה אחיד.
ראו לעניין זה גם: ה"פ 12748-03-16 קטי פרוב נ' עומרי יפתח (14.6.2016).
אין זה המקרה כאן.
54. בהיעדר הסכם "זיכיון" מפורש ומשלא עלה בידי התובעת להוכיח טענתה לבלעדיות בהפצת מוצרי הנתבעת, אני מגיע למסקנה כי לתובעת לא קמה זכות מתוקף בלעדיות אשר הוסכם עליה בין הצדדים, בהפצת מוצרי הנתבעת.
55. להלן אפנה לברור שאלת ההפרות להן טענו הצדדים, ביטול ההתקשרות בין הצדדים והאם זכאית התובעת לפיצוי.
האם הופר הסכם ההפצה?
תנאי אשראי
56. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה התחייבותה לכך שהעברת מערך השיווק לחברת "אוסם", לא יפגע בתנאי ההפצה ותנאי האשראי שהיו נהוגים בין הצדדים.
57. התכתבויות שצורפו כנספחים בתיק מצביעות על התנגדות התובעת לתנאי התשלום והאשראי מול חברת "אוסם". אולם, מעדויות התובעת עצמה (נספח 40 בתצהיר התובעת, ועדות חיים בדיון ע' 21 ש' 1-5), המחלוקות יושבו עת חתמה התובעת בסופו של דבר על ערבות כספית, עובר לחתימתה על הסכם ההפצה מול אוסם, ביום 22/2/2016.
לפיכך, מתייתר לטעמי הדיון בהפרה הנטענת, של הפרת תנאי האשראי בין הצדדים.
מחסור במוצרים
58. לטענת התובעת הנתבעת הפרה הסכם ההפצה בכך שהציגה בפניה מחסור באספקת המוצרים.
59. מהתכתבויות הצדדים (נספחים ג-ה בתצהיר הנתבעת), חשבוניות ותעודות משלוח (נספח 20 בתצהיר התובעת), עולה כי חוסרים במוצרי הנתבעת היו כשנה לפני הפסקת ההתקשרות ובמהלך כמה ימים בודדים בחודשים ספטמבר ונובמבר 2015 כלומר, מדובר במחסור זמני.
התובעת לא הציגה כל ראיה בכתב לתמוך בטענותיה בדבר חוסרים במוצרי הנתבעת, בחודשים 12/15-3/16. (ראו: עדות חיים בעמ' 21 ש' 6-13).
60. מכך אני מסיק כי התובעת לא הוכיחה טענתה בדבר חוסרים עובר להפסקת ההתקשרות, ואין לקבל טענות התובעת להפרה הנטענת, מן הטעם שבהסכם ההפצה נרשם במפורש כי מחסור זמני במוצרי הנתבעת לא יהווה הפרה של ההתחייבויות בין הצדדים.
תוקף המוצרים
61. לטענת התביעה, הסכם ההפצה הופר על ידי הנתבעת כאשר סיפקה לה, באופן מגמתי, מוצרים בעלי תוקף קצר מהמקובל. בהיעדר ראיות כדוגמת תלונות בכתב בזמן אמת או עדויות רלוונטיות של לקוחות התובעת, מדובר לדעתי בטענה אשר לא הוכחה ע"י התובעת.
בסעיף 42 לתצהירו פירט חיים טענות התביעה בעניין זה, אך לאור התנגדות הנתבעת לנספחי 20 לתצהיר חיים, ניתנה החלטתי בדבר הוצאת רובם מתיק המוצגים (עמ' 15 ש' 20-5).
כך נותרה טענת התובעת בעניין זה, חסרת בסיס ראייתי לחלוטין, טענותיו של חיים התבררו כטענות בלתי מבוססות מספיק בהעדר תמיכה ראייתית נוספת ומכאן מסקנתי בעניין זה.
המעבר לספק מתחרה
62. לטענת הנתבעת, התובעת היא שהפרה את הסכם ההפצה, כאשר החלה לשווק מוצרי חברה מתחרה, מבלי להודיע לנתבעת ותוך ניתוב לקוחותיה במעבר לרכישת מוצרי חברת "ביצי הכפר", היא הספק המתחרה.
63. התובעת טענה כי המעבר לספק חלופי היה אילוץ לצורכי השלמת הזמנות בניסיון למנוע עזיבת לקוחות בשל המחסור בביצים.
אייל, מנהל חברת "ביצי הכפר" תמך בגרסה זו של התובעת בעדותו בדיון (עמ' 32 ש' 5-10):
"... בתחילת ינואר התחיל קשר איתי ועם חיים, קשר נמוך, מקרטון או שניים, לאט לאט הקשר התאזן. במרץ, הוא אמר לי שהוא מפסיק לעבוד עם צ'אם, והוא שאל אם אני יכול לספק לו את הכמות ולספק לו (כך במקור, ר"פ.). ...... לאחר 3 חודשים אחרי שסיפקתי לו הוא ביקש לעבוד איתי באופן שוטף.
64. לעניות דעתי, הנתבעת סתרה טענות אלה. כאמור לעיל, התובעת לא הוכיחה הטענה בדבר המחסור במוצרי הנתבעת בחודש ינואר 2016, עת החלה התובעת לשווק מוצרי חברת "ביצי הכפר". בנוסף היקף רכישות התובעת באותה תקופה (סעיף 22 בתצהיר הנתבעת) סותר לחלוטין הטענה לחוסרים במוצרים.
65. עיון בכרטסת ספקים (נספח 50א לתצהיר התובעת), מגלה היקף רכישות גבוה מחברת "ביצי הכפר", בסך 27,838 ₪ בחודש ינואר 2016. נתון זה אינו תואם לעדות אייל בדבר "קרטון או שניים" או "השלמת מוצרים" כטענת התובעת.
66. עוד יצוין, כי ממסרון ששלח חיים ב 28/2/16 למנכ"ל הנתבעת (נספח 40 בתצהיר התובעת) עולה התחייבות התובעת, לכאורה, לעזוב את חברת "ביצי הכפר" לאחר שייושבו המחלוקות על תנאי האשראי וייחתם הסכם ההפצה מול חברת "אוסם":
"..... אוסם היו אצלי לפני שבוע והודעתי להם שברגע שהעניין הכספי איתם יסתיים ולאחר שהגדילו את האשראי והחתימו אותי אני עוזב את ביצי הכפר!!! ..."
67. יחד עם זאת, בהתאם לנספח 50א לעיל, בחודש פברואר 2016, במקביל לחתימה על הסכם ההפצה מול חברת "אוסם", רכשה התובעת מוצרי "ביצי הכפר" בסך כולל של 81,033 ₪ ובחודש מרץ 2016 שבמהלכו נותקה ההתקשרות המסחרית בין הצדדים, רכשה התובעת סך של 88,985 ₪ ממוצרי "ביצי הכפר".
סבורני כי נתונים אלה מוכיחים כי התובעת לא התכוונה לחדול מרכישות מאת "ביצי הכפר". נהפוך הוא. סכום רכישותיה מ"ביצי הכפר" עלה.
68. האמור מוביל אותי למסקנה כי מעבר התובעת להפצת מוצרי "ביצי הכפר" היה במקביל להפצת מוצרי הנתבעת, משיקולים שאינם קשורים למחסור במוצרי הנתבעת והיא המשיכה בהפצת מוצרי שתי היצרניות במקביל, גם לאחר שחתמה על הסכם ההפצה מול חברת "אוסם".
ההודעה על שינוי המחירים
69. לטענת התביעה, העלאת המחירים בשיעור של 20%, אשר נעשה רק לתובעת ולא כ"עדכון שגרתי" לכלל המפיצים, מהווה הפרה של הסכם ההפצה.
70. מנכ"ל הנתבעת אישר בעדותו בדיון בפניי (עמ' 39 ש' 13) כי המחירים שניתנו לתובעת לא נשמרו והם הועלו באופן מכוון, לאחר שהתגלה כי התובעת מנסה להעביר לקוחותיה לספק "ביצי הכפר" במהלך שכונה על ידי הנתבעת כ"שבירת כלים".
71. לטענתו, רכישות התובעת מהמתחרה הביאו לירידה של 24% בהיקף הזמנות מוצרי הנתבעת בחודש פברואר 2016 ולירידה של 84% בהיקף ההזמנות בחודש מרץ 2016 (סעיפים 22-23 בתצהיר הנתבעת).
72. אציין כי אינני מקבל טענת הנתבעת כי העלאת המחירים נסמכת על היקף רכישות התובעת בחודש מרץ 2016, וזאת מן הטעם שההודעה בדבר עליית המחירים נשלחה לתובעת בשליש הראשון של חודש מרץ 2016. מאותו מועד הפסיקה התובעת לרכוש מאת הנתבעת מוצריה והיקף ההזמנות ירד בהתאם.
73. יחד עם זאת, סבורני כי במקרה כאן אין להחשיב את העלאת המחירים כהפרת הסכם ההפצה, שבו כזכור נקבע במפורש, כי התנאי לשמירה על רמת המחירים המוסכמת הוא העמידה בדרישת מינימום הזמנות חודשי, אשר הוכח בפני כי בכל הנוגע לחודש 2/16 - הוא ירד דרמטית.
מסקנתי זו מקבלת משנה תוקף נוכח הסייפא להודעת שינוי המחירים (נספח 41א) בה נרשם במפורש:
"במידה והיקפי הקניות יחזרו, נבחן העמקת הנחה בהתאם".
74. כלומר, במסגרת הודעת שינוי המחירים ניתנה לתובעת האפשרות לחזור להיקף רכישותיה של מוצרי הנתבעת וע"י כך לחזור להנות מהנחה במחירים, הנחה מהם נהנתה בעבר, בתנאי מסמך עקרונות ההתקשרות הנ"ל.
75. הגיוני לטעמי כי הנתבעת, מתוך אינטרס לשווק מוצריה למספר רב יותר של לקוחות, רצתה להמשיך הקשר העסקי עם התובעת, אך לא במחיר בו מעבירה התובעת חלק מלקוחותיה לספק מתחרה, מורידה היקף ההזמנות ממנה באופן ניכר וכך מאבדת הנתבעת חלקה היחסי בשוק בו היא פועלת.
76. מכאן שמקובלת עלי טענת הנתבעת להיות התובעת לקוחה חשובה ובעלת משקל בעבורה. נראה היה כי לנתבעת היה אינטרס כלכלי שהיחסים ימשיכו כפי שהיו ובאותם התנאים, תחת מערך השיווק של חברת "אוסם", בהתאם לשינויים המערכתיים שנעשו בנתבעת. אך משהתובעת חדלה להתייחס לנתבעת כאל ספק בלעדי, לא מצאתי כי ההודעה בדבר עליית המחירים מהווה הפרת ההסכם בין הצדדים.
גזל לקוחות
77. נספח 37 א-ג בתצהיר התובעת, מתעד תכתובת בין התובעת לנציג חברת "נורקייט" לקראת המעבר לספק המתחרה. במכתב מיום 10/1/16 מודיעה התובעת לחברת "נורקייט":
"החל מחודש ינואר אנו נשווק ביצים גם מספק נוסף שנקרא ביצי הכפר (עד היום שיווקנו רק מחברת צ'אם). .....
אבקש את אישורך לספק גם מביצי הכפר. "
78. הודעת התובעת לחברת "נורקייט" גררה התכתבויות בין החברות בשאלות ותשובות לגבי ההתנהלות אל מול הספק החדש לרבות לעניין כשרות, לעניין איכות המוצר ולעניין תנאי התשלום.
79. לטענת הנתבעת, טענה אשר לא גובתה בראיות, הודעות דומות הופצו ללקוחות נוספים של התובעת.
לשיטת הנתבעת, הדרך היחידה שעמדה בפניה להתגונן מהפגיעה הכלכלית החמורה אשר הייתה צפויה לה מהעברת חברת "נורקייט" לחברה מתחרה, הייתה להציע לנורקייט את מוצרי הנתבעת באופן ישיר.
80. ביום 28/2/16 קיבלה התובעת מכתב ממנהל הרכש והלוגיסטיקה של חברת "נורקייט" בו הוא מודיע לה כי החל מיום 1/3/16 תעבור החברה לרכוש מוצרי הנתבעת ישירות מחברת "אוסם". כלומר הודעה לפיה חברת "נורקייט" לא תהיה עוד לקוחת התובעת.
81. את המעבר של חברת "נורקייט" לרכישת מוצרי הנתבעת ישירות מחברת "אוסם", מסביר מנכ"ל הנתבעת בעדותו (עמ' 40 ש' 2-6):
"..... במתכונת שנוצרה באותה תקופה במרץ 2016, כאשר גם אנחנו ואוסם הבינו שהולכים לאבד את אחד הלקוחות הגדולים שלהם, וברגע שהיתה מפולת ונכנסת למשוואה העובדה שהוא מנסה להוציא את נורקיט מהמשוואה ולהעביר אותה לאחרים, כל התנאים הופרו על ידו ולא על ידי. למה, כי אם אתה קונה מהמתחרים, הפרת את ההסכם הבסיסי. "
82. לטענת התביעה, כתוצאה מההתנתקות מחברת "נורקייט" שהיתה הלקוחה המרכזית שלה למוצרי הנתבעת, נגרם לתובעת נזק כלכלי גדול.
83. מהראיות אשר הוצגו בפניי ניתן להתחקות אחר השתלשלות העניינים לפיה התובעת החלה להפיץ את "ביצי הכפר" בתחילת חודש ינואר 2016, עובר לחתימה על הסכם ההפצה מול חברת "אוסם" ועובר להודעה בדבר העלאת המחירים.
84. הוכח בפניי כי ההחלטה לעבור לשיווק מוצרי החברה המתחרה, גררה איתה פניות התובעת אל לקוחותיה להם מכרה מוצרי הנתבעת, לצורך מעבר לרכוש מוצרי הספק המתחרה. כאשר התוצאה היא שלמעט עשרה לקוחות (נספח 46 בתצהירי התובעת), עברו יחד איתה כל שאר לקוחותיה.
סבורני כי התנהלות זו של התובעת, איננה עומדת בהצהרתו של חיים "..אני שלהם והם שלנו..." (ראו דיון בסעיף 41 לעיל).
נוסף על כך שבמסגרת הסכם ההפצה, לא נכללה אפשרות של מעבר לספק מתחרה מקביל או חלופי, לא נקבעו תנאים וסעדים למקרה כזה ולא הוסכם דבר בנוגע לפנייה זו ללקוחה של זו - במקרה כגון זה.
על כן משהתובעת היא אשר יזמה העברת לקוחותיה לצרוך מוצרי "ביצי הכפר" וללא שהוכיחה הטענה בדבר החוסר במוצרי הנתבעת, אינני רואה בהתנהלות הנתבעת כ"גזל לקוחות".
קניין רוחני
85. בתמצית אנמק טעמיי לדחיית טענת התובעת לרמיסת זכויותיה במתכון:
86. סכום התביעה מבוסס על מסקנות חוות דעת רו"ח שלהב המפרטת ומכמתת הנזקים שנגרמו, לטענת התובעת, כתוצאה מהפרות הסכם, אובדן זיכיון הפצה בלעדי ואי מתן הודעה מוקדמת.
87. חוות דעת מומחה התובעת אינה מזכירה זכויות התובעת במתכון ולא כלול בה אומדן נזק בגין הפגיעה הנטענת בקניין הרוחני או שוויו.
כלומר, טענת התובעת לרמיסת זכויות הקניין הרוחני לא הוכחה כלל מעבר לטענה בעלמא ובנוסף ולא נתבע בגינה כל סעד כספי מסויים. בנוסף ולעניות דעתי, תחום זה אינו בסמכותו העניינית של בימ"ש זה.
תום לב
88. התובעת טוענת כי גזל הלקוחה חברת "נורקייט" יחד עם תשעה לקוחות נוספים (נספח 46 לתצהירי התובעת), מהווה הפרה של חובת תום הלב הקבועה בדיני החוזים, בגינה היא זכאית לפיצוי מהנתבעת.
89. דרישת תום הלב מיושמת בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה ודרישות שניתן לדרוש בנסיבות מסוימות, אין ניתן לדרוש בנסיבות אחרות.
ראו: ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, הוצאת דין, 2005, עמ' 108-107.
90. כך קובע כב' השופט רובינשטיין במסגרת ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן (1979) בע"מ (6.2.2008) (להלן: "עניין ורור") :
"יהיו מקרים, ובית המשפט קמא סבר שהמקרה שלפנינו בא בכללם, בהם נסיבות חוסר האמון לא יאפשרו הגשמה משפטית מרחיבה לחובת תום הלב, אף אם בגדרי אנוש היינו רוצים לראות אדם בכל הגינותו ואדיבותו."
91. בנסיבות כאן, ברי כי מעבר התובעת להפצת מוצרי ספק מתחרה במקביל למוצרי הנתבעת, גרם למשבר אמון בין הצדדים. במצב זה נחלשת לטעמי, דרישת תום הלב מהנתבעת וסבורני כי במקרה כאן הנתבעת לא הפרה דרישה זו.
האם בוטל הסכם ההפצה? האם בוטל שלא כדין?
92. הסכם ההפצה לא הוגבל בזמן. אין התייחסות לזכות הדדית לביטול ההסכם בכפוף למתן הודעה עובר למועד הסיום המבוקש. מלשון הסכם ההפצה עולה כי ביטולו יהיה תוצאה של הפרת התנאים באופן המעקר את יסודותיו העסקיים, לאמור – ירידה בהיקף הרכישות ועמידה בתנאי התשלום להם התחייבה התובעת. על כך, אין חולק.
93. לטענת התובעת, דרישת הנתבעת לאישורה להודעה בדבר עליית המחירים, מהווה הודעה על סיום מיידי של הסכם ההפצה הבלעדי, ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש על פי דין.
וזו לשון ההערה שהוספה להודעה, ביום 14/3/16 (נספח 41ב' בתצהירי התובעת):
"ללא אישור חתום עד לתאריך הנ"ל - חב' אסם סחר לא תוכל לספק את מוצרי צ'אם".