דיון והכרעה:
25. הצדדים חלוקים בדבר החיובים הנובעים מעקרונות ההתקשרות עליהם הסכימו. לכן, בראשית פרק הדיון, מצאתי לבחון תוקף ההתחייבויות המפורטות במסמך עקרונות ההתקשרות. כך ניתן יהיה להכריע בשאלה האם מהווה מסמך זה הסכם הפצה משפטי מחייב?
26. באם יתברר בחיוב קיומו של הסכם הפצה, אפנה לבירור סלע המחלוקת בשאלת הבלעדיות הנטענת, וטענות התובעת להפרת הסכם, ביטול חוזה שלא כדין, ואי מתן הודעה מוקדמת.
27. אסיים בהכרעה בשאלת הנזק המהווה בסיס התביעה כאן - האם זכאית התובעת לפיצוי מן הנתבעת בגין הפסקת ההתקשרויות, ובמידה וכן - מה היקף הפיצוי.
28. אקדים מסקנה לדיון ואציין כי לאחר שקראתי כתבי הטענות, עיינתי בראיות שצורפו כנספחים לתצהירי העדויות, שמעתי והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה. אפרט:
האם נכרת בין הצדדים הסכם הפצה?
29. במישור הנורמטיבי, הסכם ייכנס בגדר דיני החוזים כאשר לצדדים לו כוונה משותפת. הסכם יחייב את הצדדים רק כאשר הם התכוונו לכך, על פי מבחן אובייקטיבי. כוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים נלמדת בין השאר מהתבטאויותיהם בכתב ובעל פה, התנהגות הצדדים, טיב הקשר ביניהם, תוכן ההסכמה ונסיבותיה.
ראו: ג' שלו וא' צמח, "דיני חוזים", נבו הוצאה לאור בע"מ, מהדורה רביעית, 2019
(עמ' 147-151).
30. חוזה מתפרש על פי תכליתו שהיא, בראש ובראשונה, התכלית הסובייקטיבית המבטאת את אומד דעתם של הצדדים לחוזה, לאמור: "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית שהצדדים ביקשו במשותף להגשים".
ראו: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ (6.4.1995).
31. מהכלל אל הפרט - בענייננו, מעיון במסמך עקרונות ההתקשרות מיום 20/9/02 ניתן בנקל להתחקות אחר אומד דעת הצדדים שביקשו, לאור ניסיונם המשותף, לעגן לראשונה בכתב, פעילות התובעת לשיווק מוצרי הנתבעת ורצונם ההדדי להמשך הקשר המסחרי באופן מחייב.
32. מפאת חשיבותן לבירור התביעה, להלן ההסכמות שנקבעו, בצורה מסודרת על פי מהותן (שלא כלשונן):
א. הנתונים העובדתיים המתארים התנהלות הצדדים עד לחודש ספטמבר 2002:
1. התובעת משווקת את מוצרי הנתבעת מזה מספר שנים.
2. נכון לספטמבר 2002, רוכשת התובעת בהיקף של כ-100,000 ₪ בחודש ממוצרי הנתבעת.
3. התובעת מתמקדת בשיווק לשוק המוסדי ובעיקר לשוק הרפואי.
4. הצדדים, לפי שיקול דעתם, מעבירים בהדדיות לקוחות - הנתבעת מעבירה לתובעת לקוחותיה הקטנים, והתובעת מעבירה לנתבעת את הלקוחות שאין באפשרותה לשרת.
ב. מתאריך 20/9/2002, יונהגו תנאי ההתקשרות הבאים:
1. הנתבעת תמשיך לספק מוצריה לתובעת באותה רמת מחירים בכפוף לתנאים הבאים:
1.1 התובעת תעמוד בתנאי התשלום שנקבעו בין הצדדים.
1.2 התובעת תרכוש ממוצרי הנתבעת בממוצע לא פחות מ 90,000 ₪ בחודש (צמוד למדד).
2. התובעת תאחסן ותוביל מוצרי הנתבעת לפי דרישות החוק והנתבעת.
הפרות וסעדים:
3. לא תעמוד התובעת בתנאי התשלום והיקף הרכישות לעיל, תהא הנתבעת רשאית להשתחרר מהתחייבויותיה בהסכם זה.
4. חוסר במוצרי הנתבעת שיוביל לצמצום זמני בהיקף הרכישות, לא יהווה הפרת הסכם.
5. אי עמידה בתנאי אחסון והובלה לעיל, לאחר התראה לתיקון הליקויים, ישחרר הנתבעת מהתחייבויותיה בהסכם זה.
33. ההסכמות לעיל מצביעות בבירור על כוונת הצדדים ליצירת יחסים משפטיים אשר ימסדו את הקשר העסקי ביניהם. כלומר, בפנינו הסכם להפצת מוצרי הנתבעת (להלן: "הסכם ההפצה").