121. אלמנט נוסף חשוב במארג הראיות שהציגה המועצה ואשר תומך במסקנה בדבר הרמת מסך ההתאגדות, הוא עדותה של אשת הנתבע, מג'ד שלבי, שזומנה למתן עדות בביהמ"ש, לאחר שנמצא על פי דו"ח החוקר רווח, כי גם ביחס לחברה רביעית בשם דיזל ח. שלבי למשאיות ולמסחר בע"מ, האישה והבן רשומים כבעלי מניות בה והיא נרשמה ברשם החברות בתקופת החוב מושא התביעה דנן וזאת בחודש 12/2006 (נספחים 15-16 לתצהיר החוקר רווח). אשת הנתבע העידה, כי חרף רישומה כבעלת 90% ממניות החברה הרביעית הנ"ל, היא לא ידעה למסור כל פרט באשר לרישום זה, ולרבות עצם דבר רישומה כבעלת מניות. כן התגלה בעדותה חוסר מעורבותה בכל עניין הקשור לחברה הנ"ל ולחתימה על מסמכים, וכך גם הדבר באשר לחברת הנתבעת אשר על פי הרישומים היא מחזיקה במניה אחת ממניותיה (ראו מלוא עדותה של אשת הנתבע בעמ' 16-18 לפרט'). גם כאשר נחקר שלבי בקשר לחברה הרביעית הנ"ל, הוא השיב באופן בלתי ענייני, ניסה להרחיק את עצמו ממנה וקשר את בנו לפעילותה של חברה זו (ראו עדותו בעמ' 36, ש' 33-34 ועמ' 37, ש' 1-2).
122. לסיכום כל המקובץ עד כה - האופן בו ניהל הנתבע את החברות השונות שהקים, צבירת חובות הארנונה, העברת הפעילות מחברה אחת לשנייה, העברת המניות ללא תמורה באופן שאינו משקף נכונה את מצב הדברים לאישורם, השכרת הנכס למי שאינו המחזיק בפועל, אי עריכת הסכמי שכירות המשקפים את הזכויות בנכס והעדר הדיווח לרשויות המס, הבחירה בתשלום לנושים מסוימים והעדפתם על פני נושים אחרים לפי רצון בעל השליטה-הנתבע, קביעת הזכאי לתשלום מבין הנושים של החברה והעדפתם על פני אחרים, אי העדתם של עדים רלוונטיים שבמאמץ סביר יכול היה הנתבע להביאם לביהמ"ש, כגון רואה החשבון של החברה והבן עלי, אי הצגת ראיות רלוונטיות כגון דוחות כספיים ועוד כהנה וכהנה, שיש בהן כדי להסביר את פעולות החברות ובעל השליטה שעליהן עמדתי בהרחבה לעיל, יש בכל אלה כדי ללמד על ניהול החברות שלא כדין, באופן המצדיק הרמת מסך ההתאגדות ושיוך חובות הארנונה של החברה לבעל השליטה-הנתבע. עוד יצוין כי נתון פסיקתי כבד משקל המאפשר הטיית כפות המאזניים לעבר הרמת המסך ההתאגדות הוא, המצב כמו זה שבענייננו ובו הגורם אשר מצויים בידיו ובידיעתו הנתונים הרלבנטיים לעיגון טענתו באשר לכשרות פעולתו בערוב ימי החברה, לא הציג כל אותם הנתונים הללו ללא הצדק סביר (ראו: ע"א 516/89 אחוזות והשקעות (חיפה) בע"מ נ' פלדמן (ניתן ביום 15.02.1992)).
סוף דבר
123. לשיטה אחרונה, התביעה מתקבלת בחלקה. אני קובעת כי הנתבע חייב אישית בתשלום חוב החברה וזאת מכוח הוראות סע' 8 לחוק ההסדרים וסע' 6 לחוק החברות לאחר שהתנאים שנקבעו בחוקים הללו התקיימו בענייננו.
124. אשר לגובה החוב, אני קובעת כי דין התביעה בעניין זה להתקבל באופן חלקי, כך שהנתבע יחויב בתשלומי הארנונה בגין התקופה שבין השנים 2010-2012, בעוד שתשלומי הארנונה לגבי התקופה שבין השנים 2004-2009 לא תוטל עליו חובת תשלום אישית למועצה בגינם.
125. משכך, על הנתבע לשלם לתובעת את סכום תשלומי הארנונה לתקופה שבין 2010-2012, כפי שהוכח, בסך של 186,273 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980 וזאת מיום 25.10.2012 (מועד הגשת התביעה) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
126. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בגין אגרה יחסית, בתוספת שכר העדים כפי שנפסק בדיון, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.
127. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבע, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
128. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ט, 20 יולי 2019, בהעדר הצדדים.
שאדן נאשף אבו אחמד