פסק דין (ביחס לנתבע 2)
1. האם ניתן להתעלם ממסך ההתאגדות ולייחס חובות תאגיד לבעל השליטה בו, מכוח המסלול הכללי הקבוע בסעיף 6(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") או מכוח המסלול המיוחד הקבוע בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") המשולב עם הוראת סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). זו השאלה העומדת במוקד המחלוקת שבין הצדדים בהליך שלפניי.
2. מדובר בגלגול שני של התביעה דנא, אשר ניתן בה פסק דין ראשון ביום 5.10.16, ועליו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, שביטל את פסק הדין הקודם והורה על החזרת הדיון בתיק לפי מתווה דיוני מוסכם אליו אתייחס בהמשך.
ההליכים שקדמו למתן פסק הדין ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
3. ראשיתו של ההליך דנן בתביעה כספית ע"ס 510,780.6 ₪, שהחלה דרכה בסדר דין מקוצר ואשר הגישה התובעת בשנת 2012 (להלן: "המועצה" או "התובעת") ובגדרה היא עתרה לחיוב הנתבעים, מוסך דיזל אלון תבור בע"מ (להלן: "מוסך דיזל אלון תבור" או "הנתבעת") ומר סאלח שלבי, הבעלים של הנתבעת (להלן: "הנתבע" או "שלבי"), בתשלום חוב ארנונה והיטל ניקוז שחבה הנתבעת בגין נכס שהיא החזיקה בשנים 2004 - 2012 והידוע כחלקה 16 בגוש 17082 והמצוי בתחום שיפוטה של התובעת (להלן: "הנכס").
4. אין חולק כי בשנים הרלוונטיות לכתב התביעה 2004 – 2012 החזקה הנתבעת בנכס הנ"ל וניהלה בו מוסך של משאיות. אין גם חולק, כי הנתבע הינו הבעלים של הנתבעת ובעל המניות היחיד והבלעדי שלה. עוד אין מחלוקת, כי הנתבע הוא בעל זכויות החכירה במקרקעין בהם שוכן הנכס ואולם זכויותיו טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין (ראו חוזה חכירה צורף כנספח 2 לתצהירו של שגיא וייץ מטעם התובעת).
5. ביום 09.09.13, קרי לאחר הגשת התביעה דנן, ניתן נגד הנתבעת צו פירוק במסגרת פר"ק 45685-03-13 (מחוזי נצרת). לאור צו הכינוס, וכמצוות הוראת סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], ביום 6.2.16 עוכבו ההליכים בתיק דנן נגד הנתבעת והתביעה המשיכה להתנהל נגד הנתבע, בהיותו בעל השליטה ובעל המניות היחיד והבלעדי של הנתבעת. ביום 18.9.17 ניתן כנגד הנתבעת צו חיסול על פי פסק דינו של כב' השופט ע' עיילבוני בתיק פר"ק הנ"ל.
6. בפסק הדין שניתן על ידי ביום 5.10.16, מצאתי לקבל את התביעה נגד הנתבע. וביתר פירוט, חייבתי את הנתבע לשאת באופן אישי בחוב הארנונה ואגרת הניקוז של הנתבעת בגין הנכס מושא התביעה וזאת מכוח הוראת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים בהיותו בעל השליטה היחיד בחברה.
7. הנתבע לא השלים עם פסק הדין הקודם והגיש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 55500-11-16). בדיון שהתקיים בערעור מיום 24.4.17 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין כלהלן: "ב"כ הצדדים: אנו מסכימים להצעת ביהמ"ש על פיה יבוטל פסק הדין של ביהמ"ש קמא, התיק יוחזר לביהמ"ש קמא ויוגש כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום אשר יתייחס לעילות הספציפיות נגד המערער, והמערער יגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום מיום קבלת כתב התביעה המתוקן. מוסכם כי המערער מנוע מלטעון להתיישנות החוב כלפיו". (הדגשה הוספה - ש.נ.)
8. לאחר השבתו של התיק אל מותב זה, עם הנחיות מפורשות באשר למסגרת הדיון והמשך ההתנהלות שהותוו ע"י ערכאת הערעור כאמור לעיל, פעלו הצדדים כמצוות פסק הדין של ערכאת הערעור: התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן (שני) מיום 19.2.18 והנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף וביקש לראות בתצהיר המצורף לה ככתב הגנה מטעמו, למקרה ותידחה הבקשה. וכך אכן היה.
9. בין לבין, לא חסכו הצדדים, האחד ממשנהו, בהגשת בקשות מבקשות שונות, כמבואר בהחלטות הביניים שניתנו בתאריכים 24.5.17, 13.8.17, 8.9.17, 21.11.17, 11.2.18, 5.6.18 ו- 14.10.18, שעל אחת מהן מיום 24.5.17 הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה בפסק דינה של כב' השופטת ר' גלפז-מוקדי מיום 15.6.17 [רע"א 55884-05-17 (מחוזי נצרת)].
10. במאמר מוסגר יצוין, כי בהחלטה מיום 11.2.18 נעתרתי לבקשת הנתבע וקבעתי, כי כתב התביעה המתוקן הראשון שהגישה התובעת ביום 6.6.17 חורג ממסגרת הדיון שנקבעה בערעור, שכן ערכאת הערעור התירה תיקון כתב התביעה בדרך של פירוט העילות הספציפיות נגד הנתבע, ולא בדרך של מתן רשות להגיש כתב תביעה חדש לגמרי ע"י פתיחת חזית מחלוקת נוספת בגין חוב המתייחס לשנים נוספות שלא נכללו מלכתחילה בתביעה המקורית. משכך, הוריתי לתובעת להגיש מחדש כתב תביעה מתוקן שיתייחס לתקופת החוב מושא התביעה המקורית (לשנים 2004-2012), תוך פירוט העילות הספציפיות המופנות כלפי הנתבע. לאור החלטה זו, כתב התביעה המתוקן המחייב בתיק דנן הוא זה שהוגש ביום 19.2.18.
עיקר ראיות המועצה וטענותיה
11. בגלגולו הראשון של התיק, ביום 11.5.14, הגישה המועצה תצהיר עדות ראשית מטעמה ערוך בידי מר שגיא וייץ, מנהל מחלקת הגבייה במועצה (להלן: "שגיא") והוא נחקר על תצהירו בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 4.2.16 (עמ' 8 ואילך). לתצהירו של שגיא צורף דו"ח "היסטוריית מסלולים לפיזי", שומות חלקיות לשנים 2010-2012 וטבלת ריכוז יתרת חוב. עוד הוגש תצהיר משלים של שגיא מיום 25.11.18 לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן ואליו צורפו מסמכים לרלוונטיים מהם להכרעה אתייחס בהמשך. עוד הוגש תצהיר ע"י החוקר, יעקב רווח (להלן: "החוקר רווח"), אשר התבקש ע"י המועצה לבצע חקירה על אודות שלבי והחברות שבבעלותו או בבעלות בני משפחתו במעגל הראשון, ובעלות זיקה למוסך המשאיות דנן. על ממצאי דו"ח החקירה ועדות החוקר רווח אעמוד בהמשך במסגרת הדיון.
12. עוד הזמינה המועצה כעדה מטעמה את גב' תמי מתתיהו (להלן: "העדה מתתיהו"), אשר עבדה כפקידה בחברה הנתבעת ובתקופה מסוימת אף הייתה רשומה כבעלת מניות בנתבעת לאחר ביצוע העברת מניות משלבי אליה, ובחזרה ממנה אליו, ולהעברה זו יוקדש חלק מהדיון בהמשך.
13. בנוסף, לאחר השבת התיק לגלגול חוזר, עתרה המועצה בבקשה למתן צו המופנה לחברת
החשמל לעניין רישומי ותשלומי החשמל בגין הנכס דנן. נמצא כי בהתאם להודעת חברת החשמל מחודש דצמבר 2018, בנכס דנן מותקן מונה חשמל רשום על שמו של שלבי וזה האחרון מחויב בחשבוניות בגין הנכס משך התקופה מיום 1.1.04 ועד יום 31.12.16 וכי חשבוניות החשמל נשלחו לכתובת "ת.ד 445, אכסאל 169200, לכבוד מוסך דיזל העמק אלון תבור בע"מ" (מוצג ת/1).
14. המועצה טענה בכתב התביעה המקורי, כי מוקנית לה סמכות לגבות תשלומי חובה שונים וביניהם ארנונה ואגרת ניקוז, מכוח חוק עזר לעמק יזרעאל (היטל ניקוז), התשכ"ו-1966 בגין הנכס בו החזיקה הנתבעת המצוי באזור התעשייה אלון תבור שבתחום שיפוטה, ומאחר והנתבעים לא שילמו את תשלומי החובה הנ"ל בגין הנכס שבו הם החזיקו, תשלומים בהם חויבו על פי דין, חרף פניותיה אליהם, עתרה היא לחיובם במסגרת התביעה המקורית ואשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ונתמכה בכרטסת. בכתב ההגנה המקורי (התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן) הלינו הנתבעים בעיקר על מידת הפירוט החסר של החוב הנטען וכן גובהו. יצוין בהקשר זה כי בגלגול הראשון, נשענה התביעה המקורית על עילת החיוב הסטטוטורית של בעל השליטה, מכוח חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להגשת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (סעיף 8(ג) ופקודת מס הכנסה (סעיף 119א(א)), אשר ניתן להסיק כי ביהמ"ש המחוזי בנצרת כערכאת ערעור מצא שעילה זו לא פורטה דיה בתביעה הראשונה.
15. כתב התביעה המתוקן נשען על עילת הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת (החברה) לבין שלבי, כאשר לדידה של המועצה, העסק דנן מושא החוב, מופעל על ידי שלבי באופן בלעדי, הוא הרוח החיה שמאחוריו, והוא נוהג באופן שיטתי להתחמק מתשלום החוב, תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה, על ידי הקמת חברות שונות בבעלותו והעברת הפעלת הנכס מחברה אחת לחברה שניה, ובתוך כך פוגע ביכולתה של המועצה (ונושים אחרים) לנקוט בהליכי גבייה אפקטיביים. המועצה הוסיפה וטענה, כי שלבי הינו בעל זכויות החכירה בנכס דנן, ולראיה צירפה את הסכם החכירה בינו לבין המינהל, הגם אם זכויותיו אלו טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.
16. במאמר מוסגר יצוין, כי מאחר ונמצא כי חלק מהנכס מושא התביעה בשטח של 400 מ"ר הושכר לצד שלישי (חברת מתכת התבור למשאיות ומסחר בע"מ) וזאת לתקופה הרלוונטית לתביעה דנן שבין חודש מרץ 2012 ועד חודש אוגוסט 2012, הרי התביעה דנן מתייחסת לחוב הנתבעים באופן יחסי לתקופה זו.
17. במסגרת כתב התביעה המתוקן ניסתה המועצה להראות את ניסיונות ההתחמקות השיטתית מתשלומי החובה. לדידה, בין השנים 1999-2003 הוחזק הנכס דנן ע"י חברת מוסך דיזל העמק בע"מ (ח.פ 512485020) – להלן "מוסך דיזל העמק", כאשר בעלי המניות בה היו שלבי (בשיעור 99%) ואשתו, שלבי מג'ד, שהחזיקה במניה אחת. מוסך דיזל העמק הותירה אחריה חוב ארנונה שלא שולם בסכום של עשרות אלפי שקלים ובגינו נקטה המועצה בהליך משפטי, שבגדרו ניתן פס"ד בהעדר הגנה במסגרת תא"ק 46591-03-11 (שלום עפולה). הנתבעת דכאן, מוסך דיזל אלון תבור, נרשמה כמחזיקה בנכס דנן החל מיום 1.1.04, כאשר בעליה של חברה זו היה הנתבע. בדומה למוסך דיזל העמק, גם מוסך דיזל אלון תבור לא עמדה בתשלומי החובה המוטלים עליה כלפי המועצה מכוח החזקת הנכס הנדון, והליכי גבייה מנהליים שונים שננקטו נגדה לא סייעו לסילוק החוב, כמפורט בדוח הפעולות שצורף כראיה מטעם המועצה.
18. אשר לחיוב האישי של שלבי, טוענת המועצה כי עקב אותם הליכי גבייה שננקטו נגד הנתבעת, מוסך דיזל אלון תבור, סר שלבי בעצמו אל משרדי המועצה ועמו נערכו מספר הסדרי חוב שמוסך דיזל אלון תבור לא עמדה בהם, כאשר חלק ניכר מההמחאות שנמסרו בגין החוב הנ"ל חוללו. אותות אזהרה עוררו את חשד המועצה, עת מצאה כי לא מתבצעת פעילות בנכס במהלך שנת 2012 ושלבי בעצמו אישר בפני שגיא את דבר הפסקת הפעילות בנכס וציין כי הוא נותר במקום על מנת להגן עליו מפני גניבות. או אז, בעקבות בדיקה שביצעה המועצה, התגלה כי שלבי הוא בעל המניות של שתי החברות הנ"ל, הוא בעצמו בעל זכויות החכירה במקרקעין בהם מצוי הנכס וכי הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. בעקבות הגילוי האמור, נשלחו ע"י המועצה שני מכתבי התראה לחברה, מוסך דיזל אלון תבור, ולשלבי אישית וזאת בחודש אוגוסט 2012, ברם החוב לא סולק. להוכחת הנטען, צירפה המועצה את שני מכתבי ההתראה הממוענים לחברה ולשלבי מהתאריכים 23.8.12 ו- 30.8.12, וכן אישור על מסירת הדואר ליעדו (נספח 16 לתצהיר שגיא). המועצה הוסיפה וטענה, כי מעולם לא שוגרה ע"י מוסך דיזל אלון תבור או שלבי הודעה על הפסקת הפעילות או העברת החזקה בנכס ויש לראות באי הודעה זו כניסיון 'מכוון' להפוך את החוב ל'חוב אבוד'. משכך, עודכנו רישומי המועצה לחיובו האישי של שלבי החל מיום 1.1.17.
19. המועצה צירפה כתימוכין לתביעה ראיות המלמדות על כל פעולות הגבייה השונות, הרבות והמתמשכות שבוצעו נגד הנתבעת לרבות עיקולי מיטלטלין, ומדוח עיקול משנת 2010 נמצא כי שלבי בעצמו נכח במעמד העיקול ובו ניתנה התחייבות לביצוע תשלום בסכום הנקוב שם (נספח 14 לתצהיר שגיא). כן מעלה ריכוז הוראות הקבע וההמחאות אשר נמסרו למועצה באמצעות שלבי, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה דנן (לענייננו בין השנים 2005 ועד 2012) נמסרו למועצה המחאות והוראות קבע ע"ח החוב, ברם לא מצאתי בריכוז שצורף פירוט המלמד על זהות מוסר ההמחאות והוראות הקבע המיוחסות לשלבי עצמו (נספח 15 לתצהיר שגיא). אלא שבעניין זה כבר אציין, כי שלבי והעד עו"ד נשאת חטיב העידו, כי אמנם חלק מהוראות הקבע כובדו, אך באותה נשימה הודו כי לא במלואן ואישרו עוד כי שתי החברות הנ"ל לא עמדו בהסדר החוב כלפי המועצה.
20. המועצה פירטה את העילות שביסוד כתב התביעה המתוקן לחיובו האישי של בעל המניות/ בעל השליטה בחברה באמצעות הרמת מסך ההתאגדות, מכוח שני מקורות חוקיים חלופיים, שלהלן:
א. הרמת מסך ייחודית לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א(א) לפקודה ואשר תכונה להלן- "הרמת המסך הייחודית" החלה על גבייתם של תשלומי החובה-ארנונה, המיועדת לנכסים שאינם משמשים למגורים והמוחזקים ע"י חברה פרטית, והמתירה למועצה גביית חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית ובלבד שהתקיימו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודה שאותם אמנה בהמשך והקובע 'חזקת הברחה' המאפשרת הרמת מסך סטטוטורית וחיוב בעל השליטה בחוב החברה, זולת אם הוכח שנכסי החברה לא הועברו אליו או הועברו בתמורה מלאה, כשהנטל לסתור את חזקת ההברחה מוטל על בעל השליטה.
ב. הרמת מסך ההתאגדות מכוח סעיף 6 לחוק החברות ואשר תכונה להלן- "הרמת המסך הכללית", החלה מקום בו נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה במטרה להונות אדם או לקפח נושה, או מקום בו בעל המניות פעל באופן הפוגע בתכלית החברה, תוך נקיטת סיכון בלתי סביר ליכולתה לפרוע את חובותיה. לשיטת התובעת, שלבי עשה שימוש לרעה בחברות שבבעלותו ובהפעלתן לשם התחמקות מפירעון חובות, תוך הפעלת מוסך המשאיות שלו, בכסות חברות שונות, מבלי לבצע העברת זכויות אמתית בנכס ותוך העברת החזקה מהחברה הראשונה, מוסך דיזל העמק, לחברה שנייה, מוסך דיזל אלון תבור, למראית עין בלבד (ראו בהרחבה סעיפים 33-37 לכתב התביעה המתוקן השני).
עיקר ראיות הנתבע וטענותיו
21. שלבי הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, המהווה תצהיר משלים לתצהיר המקורי אשר ניתן על ידו בגלגול הראשון של התיק (ראו תצהיר שלבי מיום 17.1.19), ואליו צירף נוסח הערעור לביהמ"ש המחוזי בנצרת וכן פסק הדין של ערכאת הערעור, כתב התביעה המקורי, וכן מידע על פרטי חברת מוסך דיזל אלון תבור עד ליום 22.8.12 ומסמכים שונים מהגלגול הראשון.
22. כמו כן, העיד מטעם שלבי עד ההגנה, עו"ד נשאת ח'טיב, אשר טיפל בהסדרי החוב מטעם החברה מול המועצה (להלן: "עו"ד ח'טיב").
23. יוער, כי תצהירו של שלבי אינו אלא חזרה על כתב הערעור שהוגש על ידו. את עיקר טענותיו של הנתבע, ניתן לסכם כלהלן:
א. טענה מקדמית - חריגה ממסגרת הדיון שנקבע ע"י ערכאת הערעור : לטענת שלבי, כתב התביעה המתוקן (השני) חורג ממסגרת הדיון, בכך שהוא מוסיף ומכיל בתוכו טענות עובדתיות חדשות ועילות חדשות, אשר לא היו חלק ממסגרת הדיון בגלגול הראשון. לדידו, הנחיית בית המשפט המחוזי ביושבו כערכאת ערעור הייתה, כי המועצה תפרט את העילות הספציפיות נגד הנתבע, אשר מהווה מעין דילוג על האפשרות למתן הזדמנות לנתבע לטעון נגד מרכיביה של השומה, תוכנה וקביעותיה. לשיטתו, מטרתה העיקרית של ערכאת הערעור הייתה לפרט את העילות באופן אשר יאפשר התייחסות לשומות לגופן, ולא אזכור סעיפי החוק הרלוונטיים בכתב התביעה, וכתב התביעה המתוקן בנוסחו החדש (השני) מרוקן מתוכן תכלית זו. משכך, מנועה הייתה המועצה מהעלאת טענת הרמת מסך כללית שלפי חוק החברות. כך גם, העלאת טענת המרמה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, מן הטעמים שפורטו בסע' 57-64 לתצהיר שלבי.
ב. לגישת שלבי, המועצה אינה רשאית להעלות טענות חדשות לאור עקרון סופיות הדיון וקיומו של השתק שיפוטי. כמו כן, היא מנועה מלהעלות טענה שהייתה לה שעת כושר להעלותה בגלגול הראשון, במיוחד לאחר שניתן פסק הדין של ערכאת הערעור, שמהווה מעשה בי-דין חלוט בסוגיית העילות שיש לפרט במסגרת ההליך דנן. מכאן, טענת המועצה לחיובו האישי של שלבי מכוח סעיף 6 לחוק החברות מהווה הרחבת חזית. עוד נטען כי שני מכתבי ההתראה מחודש אוגוסט 2012 לא כללו את עילת המרמה, כל זאת חרף הגלגול הראשון וחרף הגרסה העובדתית ולפיה ידעה המועצה על החשש למרמה כבר בשנת 2012. אגב כך, נותרה העילה הנוספת מכוח הוראת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, שגם אותה נמנעה המועצה מלפרט בגלגול השני, ובמקום זאת היא הפנתה להוראת החוק עצמו ואין בכך די. על מנת לפרט את העילה בהוראת ערכאת הערעור, שומה היה על המועצה לצרף את השומות (ואין די בכרטסת שצורפה), לפרט את החישוב המדויק של כל שומה ושומה וכן לפרט את סכומי הקרן, הריבית והקנסות לחוד, והדבר לא נעשה על ידה.
ג. שלבי סומך את ידיו על זכות הערר המוקנית לו בהתאם לחוק הערר במועדים הקבועים בסעיף 3(א) לחוק, הנמנים ממועד משלוח הודעת התשלום, אשר בענייננו לא נשלחה עבורו ובכך המרוץ להגשת ההשגה טרם החל. לשיטתו, אף אם נניח כי הגשת התביעה האזרחית מהווה הודעת תשלום, הרי שומה היה על המועצה לאפשר לו הגשת ההשגה ובחינתה לגופה, ולכן אין להתייחס לחוב הנטען כחוב חלוט בכל הקשור לשלבי, מעצם אי הגשת השגה ע"י הנתבעת.