"מיום מלאת לכל אחד מהילדים שנתיים ימים הוא יעבור למשמורת וחזקה משותפת של שני ההורים" (ה.ש)
ובהמשך –
"...הילדים יחלקו את זמנם בין ביתה של א. (=האם; ה.ש) וביתו של א. (= האב; ה.ש) הכל כפי שיתואם בין ההורים מעת לעת"
ובדומה עוד הוראות רבות.
מתוך שכך, אין המערערות יכולות להבנות אף מתוכנו של הסכם ההורות בתביעתן זו – היפוכם של דברים, האמור בהסכם זה יש בו לאיין את דרישותיהן ותביעתן.
36. ושוב אין לנו אלא לצטט לעניין זה מתוך דבריו של בית המשפט העליון בעניין בע"מ 1118/14 –
"... דווקא בשל רגישות העניין והשאלות החדשות שהוא מעלה, אין זה ראוי לתת לו מענה פסיקתי יש מאין, שלא במסגרת החוק. הדבר נובע מחשיבותו הרבה ביותר של הנושא, המחייבת כאמור פיקוח הדוק שיגן על זכויות כלל המעורבים בהליך, לרבות היילוד... אי הסדר רק צפוי לגדול ולהחריף, אם ייפתח הסכר להכרה במודל חדש של הורות הסכמית שלא על פי הדין..." (ה.ש- צ.ו; ענין פלונית, שם בפסקה 26).
ולבסוף, גם העובדה שהמערערות הן אלו שיזמו את הורתם של הקטינים אינה יכולה להואיל להן לצורך קביעת הורותה של בת הזוג, כפי שהובהר בעניין בע"מ 1118/14 הנ"ל –
" ההכרה בשאיפה להורות אינה יכולה להוביל לתוצאה לפיה אדם יקבע על דעת עצמו, ושלא ע"פ דין כי הוא ההורה הואיל והוא ליווה ויזם את התהליך, וחיבר מבחוץ בין כל המשתתפים"
ודומה כי אין להוסיף על הדברים.
עתירת בת הזוג להתמנות כאפוטרופא נוספת
37. אכן הוסכם ע"י הצדדים בהסכם ההורות כי –
"כי רק ההורים עצמם ובת זוגתה של האם יהיו רשאים לקבל החלטות לגבי הילדים המשותפים ולקבוע את מסגרות חייהם" (שם, עמ' 2)
וכי –
"כל ההחלטות הנוגעות לחינוכם וגידולם של הילדים המשותפים, לרבות טיפולים רפואיים ואחרים להם יזקקו, החלטות באשר למוסדות החינוכיים בהם ילמדו, החלטות בענייני כספים ורכוש הנוגעות לילדים – יתקבלו ע"י שני ההורים ובת זוגתה של האם במשותף לאחר התייעצות בניהם, והכל תוך שמירה על טובת הילדים" עמ' 3 להסכם ברישא)
ואולם גם פה לא יכולים הצדדים להקנות לעצמם זכויות שאינן קימות להם בדין ולהרים עצמם בשרוכי נעליהם.
כך הוראת סע' 3 (א) לחוק שיווי זכויות האשה התשי"א – 1951 קובעת –
"האם והאב כאחד הם האפוטרופסים הטיבעיים על ילדיהם; מת אחד ההורים, הנשאר בחיים הוא האפוטרופוס הטבעי"
בדומה הוראות חוק האפוטרופסות קובעות את הורי הילד כאפוטרופוסים טבעיים שלו. כך הוראת סע' 14 לחוק קובעת –
"ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים".
בסעיף 28 ובסע' 33 (א)(1) לחוק נקבעו תנאים להסמכת אפוטרופוס נוסף לקטין, ובלשונם –
"מת אחד ההורים, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני; ואולם רשאי בית המשפט, בנוסף על אותו הורה, למנות לקטין אפוטרופוס באופן כללי או לענינים שיקבע בית המשפט; והוא הדין אם אחד ההורים הוכרז פסול-דין, או שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה, או שבית המשפט קבע, בהחלטה מנומקת, כי ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיו האמורות, כולן או מקצתן או שהאפוטרופסות לקטין נשללה ממנו על ידי בית המשפט, וכן אם אחד ההורים אינו ידוע, או שלא היה נשוי להורה השני ולא הכיר בקטין כבילדו" (ה.ש)
כך בסע' 33 (א) (1) לחוק הובהר –
33. (א) בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס –
(1) לקטין ששני הוריו מתו או שהוכרזו פסולי-דין או שהאפוטרופסות לקטין נשללה מהם לפי סעיף 27, או הוגבלה לפי סעיף 29 או שהם אינם מסוגלים למלא כלפי הקטין את חובותיהם לפי הפרק השני או שהם נמנעים, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיהם האמורות, כולן או מקצתן;"....
הסעיפים הנזכרים קובעים, אפוא, רשימה סגורה של מקרים בהן יוסמך בית המשפט לקבוע אפוטרופוס נוסף לקטין ואולם הנסיבות דנן אינן עונות על אף אחת מהתנאים המפורטים בחוק – בנדון עסקינן בקטין אשר לו שני הורים חיים, כשירים, מתָפְקְדִים וממלאים או מסוגלים למלא את חובותיהם ההוריות (ראו תסקירי רשויות הרווחה מיום 3.5.2017, 29.4.2018, 28.6.2018 , אשר הוגשו בעניין חלוקת זמני השהות בין ההורים לבין הקטינים בתמ"ש 17368-01-17) .
העובדה, עליה נראה שאין חולק, כי בת הזוג מהווה דמות משמעותית בחייהם של הקטינים וכי במסגרת הסכמות הצדדים היא רשאית להביע עמדתה לעניין מקום מגוריהם או מקום חינוכם, אין בה, כשלעצמה, להקנות לה מעמד של אפוטרופוס. כשם שלא ניתן ליצור הורות באמצעות הסכם פרטי, כך לא ניתן ליצור אפוטרופסות על קטין בדרך זו אלא אך ורק בדרכים הקבועות בחוק.
מינוי אפוטרופוס שלישי אף יש בו להעלות דילמות רבות ושונות, כדוגמה, בכל הקשור לשיתוף בין ההורים כיצד יתממשו הוראות סע' 18 ו – 19 לחוק האפוטרופסות – האם תידרש הסכמת רוב ההורים לפעולה מסוימת או דווקא הסכמת כולם? האם תחול החזקה לפיה כל אחד מההורים מסכים לפעולת רעהו? האם כל אחד מההורים יוכל לפנות לבית המשפט במקרה של מחלוקת? האם ראוי להגדיל לחובותיו של ילד לשלושה הורים תחת חובותיו לשנים? זאת מעבר להשפעה הכלכלית שאפשר שיהיו לדברים במישור של דיני הירושה, חוק הביטוח הלאומי ועוד.
38. מסקנתי, אפוא, היא אחת – הכרעה בסוגיית ההכרה בהורה שלישי כמו גם במינוי אפוטרופוס שלישי לילד אשר לו שני אפוטרופוסים טיבעיים, הם ענינים אשר נוכח מורכובתם והשלכותיהם החברתיות, מוסריות וכלכליות הם עניין למחוקק לענות בו.
מתוך שכך, לו תתקבל דעתי, דין הערעור להדחות.
39. המערערות תישאנה בהוצאות כל אחד מהמשיבים בשיעור של 20,000 ₪ .
הוצאות המשיב 1 תשולמנה מתוך הערבון שהופקד ע"י המערערות.
השופטת ו. פלאוט
1. אני מסכימה לתוצאת פסק דינו המלומד והמפורט של חברי, כב' השופט ויצמן.
2. אבקש להוסיף נימוק נוסף לדחיית הערעור ולמעשה לדחיית תביעת המערערות, ולהתמקד בנסיבות הפרטניות של הערעור שבפנינו. כאמור בתיאור העובדות, כמפורט בחוות דעתו של כב' השופט ויצמן, עניין לנו עם הורים ביולוגיים (האם (המערערת 2) והמשיב), אשר הרו את ילדיהם בהפרייה חוץ גופית לאחר שחתמו על הסכם הורות.
אין מחלוקת כי במועד החתימה על ההסכם ידע המשיב כי בת הזוג (המערערת 1) מצויה בזוגיות עם האם, ומקומה של בת הזוג לא נפקד מההסכם. יחד עם זאת, בת הזוג אינה צד ישיר להסכם, לא חתמה עליו ולא הופיעה במועד אישור ההסכם בבית המשפט. להתנהלות זו יש תוצאה משפטית ומעשית.
3. בחוות דעתי להלן אצא מתוך נקודת מוצא לפיה ניתנה לבת הזוג זכות השתתפות בגידול הילדים וכי המתווה עליו הוסכם בין האם והמשיב, לרבות הזכויות שניתנו בגידרו לבת הזוג, עומד בקנה אחד עם טובת הילדים.
4. הנה כי כן, ניתן לראות בהסכם ההורות שנחתם בין האם לבין המשיב לפיו, כאמור, הוענקו לבת הזוג זכויות השתתפות בגידול הילדים (זכויות שפורטו, כאמור, בעמ' 2-3 להסכם), כ"חוזה לטובת אדם שלישי" (לטובת בת הזוג) כהגדרתו בסעיף 34 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג- 1973 (להלן- חוק החוזים), ובלשונו –
"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו"
ע"פ סעיף זה, זכות שניתנה לצד שלישי, שאינו צד להסכם, מקנה לאותו צד שלישי לדרוש את קיום הזכות בהתאם להוראות ההסכם, ובלבד שהצדדים התכוונו להקנות לו זכות זו.
זכותו של הצד השלישי הינה זכות חוזית הניתנת לאכיפה. פרופ' גבריאלה שלו, בספרה "דיני חוזים- החלק הכללי" (תשס"ה) מפרשת את הזכות הניתנת לצד שלישי, באופן הבא –
"ניתוח המערכת של יחסי הצדדים בחוזה לטובת אדם שלישי תומך בהשקפה הרואה את זכות המוטב כזכות חוזית. כנגד זכות המוטב לדרוש את קיום החיוב, ומכוח אותו חוזה המגדיר את תוכנה והיקפה של זכות זו, מוצבת חובתו המקבילה של החייב למלא את התחייבותו" (עמ' 590).
5. מכאן, כי הזכויות שהוענקו לבת הזוג, במסגרת הסכם ההורות שנחתם בין האם לבין המשיב (הסכם לטובת צד ג' כאמור), הן הזכויות הבלעדיות שהוענקו לה, ולא מעבר להן. על כן, לא ניתן להוסיף על זכויות אלו- המוגדרות בהסכם- זכויות נוספות שלא בא זכרן בהסכם ההורות. ודוק, בהסכם ההורות לא הוענקו לבת הזוג זכויות כהורה או כאפוטרופוס לילדים. מילים אחרות, בת הזוג רשאית לדרוש את אכיפתן של אותן זכויות - ואלה בלבד- שהוענקו לטובתה בהסכם ההורות, וככל שהן מתיישבות עם לשון החוק. רישום בת הזוג כהורה נוסף לילדים אינו מהווה חלק מתוכנן והיקפן של הזכויות שהוקנו לה במסגרת ההסכם ההורות.
לכך יש להוסיף כי בהתנהלותה כמפורט לעיל, הודתה בת הזוג, הודאה שבשתיקה, כי אין היא מתיימרת להיחשב כאימם הפורמלית והרשומה של הקטינים, ואינה מתכוונת לתפוס מקומה בחיי הקטינים על חשבון המשיב או לצידו.
טענות המערערות בדיעבד, לאחר החתימה על ההסכם ולאחר הולדת הקטינים, אינן יכולות להתקבל ויש בהן משום חוסר תום לב כלפי המשיב שהביא לעולם ילדים מתוך מחשבה וידיעה שהוא- אביהם- והמערערת 2 – אמם, וכי הם ההורים הבלעדיים של הקטינים, המשמורת הינה משותפת וחלוקה זמני השהות הינה שוויונית. לא ניתן ואין לקבל שינוי מתווה זה בדיעבד.
6. ומעל כל אלה, אני מסכימה לקביעה לפיה אין מקום לקבל את טענות המערערות לפיהן יש לרשום שלושה הורים לקטינים, מקום בו דנה הכנסת בסוגייה זו ודחתה את האפשרות לרישום יותר משני הורים ברוב קולות.
מדובר בסוגייה בעלת השלכות רוחב מרחיקות לכת, אשר על המחוקק ליתן דעתו עליהן.
7. הוא הדין באשר לטענה כי יש ליתן למערערת זכות האפוטרופסות ביחס לקטינים.
גם בסוגייה זו הנני מסכימה לתוצאה האמורה בפסק דינו של כב' השופט ויצמן.
יחד עם זאת, מוצאת אני להוסיף כי מדובר בסוגייה שונה משאלת רישום יותר משני הורים לקטין. אני סבורה כי יתכנו מצבים שבהם ניתן יהיה לשקול מינוי אפוטרופוס שלישי, כאשר יכולות ההורים לשמש כאפוטרופוס לקטין מוגבלות מחמת מצבם (ראו סעיף 29 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962) או נוכח מקום שהותו של אחד ההורים, שלא בקרבת הילדים, ואולם אלו אינן העובדות והנסיבות המצויות בבסיס העניין שבפנינו, שהרי לילדי האם והמשיב שני הורים קרובים ומתפקדים ולא מתעורר כל צורך במינוי אפוטרופוס נוסף. ולכן אין צורך להכריע בנושא זה במסגרת ערעור זה.
8. מכלל האמור אני סבורה שדין הערעור להידחות.
השופטת מ. ברנט, אב"ד
עיינתי בחוות הדעת של חבריי, אני מסכימה הן עם חוות דעתו של כב' הש' ויצמן והן עם נימוקיה של כב' הש' פלאוט .
***
אשר על כן הוחלט כאמור בחוות דעתו של הש' צ. ויצמן.
הערעור נדחה.
המערערות תישאנה בהוצאות כל אחד מהמשיבים בשיעור של 20,000 ₪ .
הוצאות המשיב 1 תשולמנה מתוך הערבון שהופקד ע"י המערערות.
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים.
ניתן היום, כ"ג תשרי תש"פ, 22 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
מיכל ברנט, שופטת ורדה פלאוט, שופטת צבי ויצמן, שופט