זאת ועוד, החוק הישראלי אינו מאפשר יצירת הורות באמצעות הסכם פרטי כשם שאינו מאפשר יצירת אפוטרופסות בהסכם שכזה. העובדה שיש מספר מדינות בהן מצא המחוקק לאפשר התקשרות פרטית לצורך קביעת הורות ואפוטרופסות אין בה ללמד כי יש לאמץ גישה זו ע"י בתי המשפט בארץ טרם שהמחוקק נתן דעתו למכלול השלכותיה ולהרכב החברה המיוחד בארצנו.
פסק דינו של בית משפט קמא
9. בית המשפט קמא דחה את תביעת המערערות אחר שמצא כי אין בסיס משפטי בדין הישראלי למבוקש בכל הקשור לכינונה של משפחה בת יותר משני הורים וסבר כי שינוי הרכב ומבנה המשפחה על כל השלכות הרוחב הרבות שיש לו בתחום המוסרי- אתי, החברתי והכלכלי ראוי שיוסדר ע"י המחוקק לאחר בדיקה מדוקדקת ומקיפה המשקללת את כלל ההשלכות של החלטה שכזו.
בית המשפט קבע כי על אף הליברליות המשתקפת מפסיקת הערכאות השונות בתחום המשפחתי בכלל ובתחום ההורות בפרט, כאשר לא פעם הקדימו בתי המשפט בפעולתם את המחוקק, הרי שבנדון עסקינן בסוגיה טעונה ורגישה שיש לה השפעה של ממש על עיצוב דמותה של המשפחה, מהותו של התא המשפחתי והיחס בין הורים לילדים במסגרתו, זאת מעבר להשלכות הכלכליות העצומות שיש לסוגיה זו ובכללן הרחבת הזכאים לקצבאות, זכויות ירושה וכיוצ"ב. בסוגיות הרות גורל מעין אלו הובהר בפסיקה כי ראוי לצעוד בקצב איטי על מנת "לשמור על היציבות, הרצף והעקרונות המנחים החשובים בעולם המשתנה בו אנו חיים..." (כדברי כב' הש' נ. הנדל בעניין בע"מ 1118/14 פלונית נ. משרד הרווחה (2015)).
10. בית המשפט הוסיף והבהיר כי אף העובדה שהקטינים רואים באם ובבת זוגתה כהורים לכל דבר אין בה לשנות ולהשפיע על "הסטטוס" של בת הזוג, שאם לא תאמר כך, אפשר שיהא ראוי להכיר אף בסבים, המטפלים ודואגים לנכדיהם, כהורים לכל דבר ועניין או בבני הזוג חד מיניים של בני זוג אשר החליטו להביא ילד משותף, כל אחד לתא המשפחתי שלו וכך יהיו לילדים 4 הורים – שני הורים ביולוגים ושנים נוספים – בני זוגם של ההורים הביולוגים וכן על זו הדרך ואין לדבר סוף, ונמצאת יוצר פתח ליוזמה פרטית ליצירת מיגוון משפחות חדשות שונות שלא הכרנו עד הנה ואשר עניינן ראוי שימסר לבחינה מדוקדקת של המחוקק האמון על הציבור.
בית המשפט הוסיף והבהיר כי אין לקבל את עמדת המערערות לפיה יש לראות בפסיקה המתפתחת בעניין צווי הורות פסיקתיים כמו גם בדיני האימוץ והפונדקאות סימן ורמז לאפשרות קיומה של הורות משולשת ומרובעת, שכן ע"פ הדין הקיים, לעולם נדרש קודם לקביעת ה"הורות החדשה" ניתוק קשר מההורות הביולוגית. כך בדיני האימוץ יש צורך בהכרה בקטין כ"בר אימוץ" לצורך ניתוקו ממשפחתו הביולוגית, ניתוק המגולם אף בהליכי "אימוץ פתוח" שאף במסגרתו נרשמים רק ההורים המאמצים כהורי הקטין. בדומה, בהליכי פונדקאות נקבעת ההורות אך ורק לאחר ניתוק הורותה של האם הפונדקאית, ואף צווי הורות פסיקתיים הנוהגים בעניינם של זוגות חד מיניים מכוננים על בסיס זה שקיים הורה ביולוגי ידוע אחד בלבד, עניין המאפשר הכרה בהורה אחד נוסף בלבד לקטין מכוח "זיקה לזיקה".