אם לא די בכך, הצדדים עצמם קבעו בהסכם ההורות כי הם לבדם ישמשו כהורי הקטינים ולו היו מעוניינים בהכרה בבת הזוג כהורה נוסף היו מציינים זאת מפורשות כבר בהסכם זה אשר עמד בבסיס ההתקשרות בניהם לצורך הורותם של הקטינים. לטענת האב, הורתה של התביעה הוא ברצון האם להתנקם בו בשל סכסוך שפרץ בניהם בסוגיית משמורת הקטינים וחלוקת זמני השהייה עמם.
לטענת האב, לקבלת התביעה יש השלכות עצומות בתחום החברתי, המוסרי והכלכלי ויהא בכך לשנות את צורתו של התא המשפחתי מקצה לקצה מבלי שנבחן האם הדבר תואם וראוי לחברה בכללותה ולחברה הישראלית לגווניה בפרט. קבלת בקשה להכרה בהורה שלישי מכוח "זיקה לזיקה" תביא גם להכרה בהורה רביעי מאותו טעם, כך כדוגמה, כאשר לכל אחד מההורים הביולוגים יש בן זוג מעורב אשר היה נוכח ויוזם בכל הקשור להורותו של הקטין, ואפשר שאף מעבר לכך כאשר עסקינן בבני זוג מתחלפים אשר משמשים כ"הורים פסיכולוגיים" לקטינים.
לטענת האב יש לדחות אף את בקשתן החלופית של המערערות להכיר בבת הזוג כאפוטרופוס נוסף לקטינים, שכן הדבר עומד בניגוד להוראות סעיף 18 (א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 (להלן- חוק האפוטרופסות) הקובע מפורשות כי האחריות היא על שני ההורים בלבד, וסעיף 28 לחוק האפוטרופסות הקובע כי במקרה של מות אחד ההורים תהא האפוטרופסות להורה השני. וכך גם הוראות סעיף 30 לחוק הקובע כי לא ימונה אפוטרופוס נוסף, אלא אם מצא ביהמ"ש סיבה מיוחדת לכך לטובת הקטין ולאחר שניתנה הזדמנות להורה להשמיע את טענותיו. במקרה שבנדון בו מדובר בהורים כשירים, אפוטרופוסים טבעיים לילדיהם, אשר לא נשללה אפוטרופסותם - אין כל עילה שבדין להוספת אפוטרופוס נוסף לקטינים.
8. כאמור, אף ב"כ היועהמ"ש מתנגד מכל וכל למבוקש, וטענותיו דומות בעיקרן לטענות האב. בהיבט הכללי טוען ב"כ היועהמ"ש כי אין לקבל התביעה מתוך כך שהדין הישראלי אינו מכיר באפשרות של שלושה הורים, וכל הוראות הדין, דוגמת חוק האפוטרופסות, חוק השמות התשט"ז – 1956 (להלן – חוק השמות), וחוק אימוץ ילדים התשמ"א – 1981 (להלן- חוק האימוץ), מתיחסות לשני הורים בלבד, כאשר אין מדובר בלאקונה אלא בכוונת מכוון.
שינוי הגדרתו של התא המשפחתי על השלכות הרוחב העצומות שיש לו – ולו מהפן החברתי והכלכלי, מחייב כי עניין זה הוא עניין למחוקק לעסוק בו ולא לבתי המשפט להכריע בו.
אף בקשת המערערות לקביעת בת הזוג כאפוטרופוס לקטינים, בנוסף להורים הביולוגיים, דינה להידחות בהתאם להוראות סעיפים 28 , 30 ו- 33 לחוק האפוטרופסות. לקטינים יש אפוטרופוסים טבעיים, אימם ואביהם הביולוגיים, אשר לא הוכח כי אינם ממלאים חובותיהם כלפי הקטינים, ממילא אין כל עילה בדין למינוי אפוטרופוס נוסף לילדים.