נראה שהתובע לא החליט מתי החל לחשוד. האם החל לחשוד ב-3/15 או שהחל לחשוד בסוף שנת 2014?
67. התובע לא הוכיח כי דיווח למר ורביט או למנהלים אחרים או למחלקה המשפטית על חשדות אלו לפני חודש 3/15.
68. רק בתחילת חודש מרץ 2015, פנה התובע אל ורביט בשיחה טלפונית ואמר שיש לו תחושה שמספר רישיונות זמניים מסוג evaluation licenses שהונפקו על ידי הצוות הרוסי ללקוחות נמצאים בשימוש פרק זמן ארוך מהמקובל. לא הוכח על ידי התובע כי בזמן אמת אמר כי מדובר בחשדות חמורים לעבירות פליליות. ורביט העיד כי באותה עת נערכו בצוות הרוסי מספר פיילוטים, במסגרתם ייתכן והיה צורך לעשות שימוש ברישיונות זמניים לפרקי זמן ארוכים יותר, ורביט סבר שהתובע מתכוון לרישיונות זמניים שהונפקו במסגרת אותם פיילוטים. ורביט הציע לתובע, ככל שהוא חשב שיש בכך צורך, לברר את העניין בפעם הבאה שהוא יבקר ברוסיה. התובע לא הוכיח כי ורביט הורה לו לבצע "חקירה" בנדון (סעיף 47 לתצהירו של מר ורביט) ולא הוכח ע"י התובע כי ביצע חקירה כזו.
69. התובע לא פנה אל ורביט ולא דיבר אתו שוב על עניין זה ורק בשיחת השימוע, לאחר שהובהר לתובע כי בכוונת הנתבעת לשקול את סיום העסקתו, שב התובע והעלה את הנושא. התובע החליט להשתמש בעניין זה בשיחת השימוע כאשר הבין שהנתבעת מתכוונת לסיים העסקתו:
"ת. ב-15.3 הגיע אלי מר סטרק והוא בפני חשש או תחושה שברוסיה משתמשים באותם רשיונות הארכה לתקופה ארוכה יותר ממה שמותר. תשובתי הייתה למר סטרק, אמרתי לו שבפעם הבאה שברוסיה, משום שאי אפשר להסתמך על תחושות בטן, שיקבע פגישה וישאל אותם לגבי העוּבדות. ועד ה-13 או 15 באפריל הנושא הזה לא הועלה שוב והוא הועלה שוב ביתר חוזקה רק אחרי שמר סטרק גילה שיש לנו בעיות עם הביצועים שלו. אז באותה פגישה, ב- 26, אז היה מדובר רק על תחושות בטן משבועיים קודם ולא הייתה סיבה להמשיך לטפל בזה."
(עמ' 26 לפ' שורות 11-16 לעדות ורביט).
70. לתובע היו חשדות בלבד ולכן לא פנה בכתב כנדרש למשרד האתיקה:
ככל שעבר הזמן, וככל שבדקתי וחקרתי בתמיכתו וידיעתו של מר רובין , התחזקו חשדותיי וגם חומרת המעשים אותם ייחסתי לאנשים בסניף הרוסי.
ש. אתה מפנה בסעיף 78 לתצהירך לקוד האתי, כתוב (מצטט) תעשנה בכתב, למה כשהתחלת לחשוד לא פנית בכתב לגבי התלונות שלך אלא עשית זאת בשיחות ורבליות?
ת. כחלק מהקוד האתי ובחלק מהדוחות הרבעוניות שכל עובד חברה חייב לעבור, אחת מהאופציות שעובד נדרש לעשות מתוקף היותו בחברה והבנתו שנעשים
(עמ' 9 לפ' שורות 28-22 לעדות התובע)
התובע לא הזים בראיות גרסה זו ולא הוכיח כי מאן דהוא בנתבעת ידע על החשדות שהעלה לכאורה התובע. הדיווח על ידי התובע למשרד האתיקה היה ביום 15.4.15, רק לאחר השימוע (ת/15 לתצהיר התובע).
71. מבדיקה שערך משרד האתיקה בנוגע לחשדות אלו לאחר שהתובע הגיש תלונה נכתב:
"Conclusion
Based on interviews performed, confirmations received from customers, and review of the history of temporary licenses installed at Russian customers, Mr. stark's suspicions of extensive usage of temporary licenses in the production environment at a significant number of Russian customers were not confirmed."
72. התברר מדו"ח הביקורת כי ניתנו ללקוחות רישיונות זמנים אך חשדותיו של התובע לא אומתו (נספח 17 לתצהיר קונפידן).
73. התובע לא פוטר כיוון שהעלה חשד לטענתו באשר להתנהלות הסניף ברוסיה. התובע פוטר משיקולים מקצועיים ענייניים. יוער כי על פי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997, מתיישנת העילה בתוך 12 חודשים. מאחר שהתביעה כאן הוגשה בחודש 4/16 והתלונה, לטענת התובע, הועלתה ב-3/15 ממילא התיישנה העילה.
74. התובע לא חשף שחיתויות. התובע השתמש בחשד בלבד שהעלה בפני ורביט בחודש מרץ 2015 בנוגע לסניף ברוסיה כנגד פיטוריו.
75. נוכח האמור לעיל, התובע לא פוטר בניגוד לחוזה העבודה והקוד האתי ולא בשל חשיפת עבירות.
האם זכאי התובע לבונוס בעבור הרבעון הראשון של 2016?
76. הרבעון הראשון של שנת 2016 הוא מיום 1.4.15 ועד 30.6.15. הודעה על סיום עבודתו של התובע נמסרה לתובע ביום 17.4.15 והוא לא נדרש לעבוד בפועל. הנתבעת נהגה עם התובע לפנים משורת הדין ונתנה לו הודעה מוקדמת בת 60 יום, תוך תשלום זכויותיו הסוציאליות אך הוא לא נדרש להגיע לעבוד. ראשית, התובע לא עבד עד סוף הרבעון ולכן הוא אינו זכאי לבונוס בעבור כל רבעון זה. שנית, על פי תכנית התמריצים לשנת FY2016, אין זכאות לבונוס בתקופת ההודעה המוקדמת למי שלא עבד בפועל בנתבעת (ראו לעניין זה נספח 20 לתצהיר קונפידן, עמ' 16):
"If applicable, any quarterly bonus plan elements, including but not limited to MBOs, may be earned and paid only if:
The participant is employed by the Company for at least 30 days of the bonus period and
The participant is actively employed by the Company (i.e. active full-time employee status in the Oracle HR system) and is in the bonus-eligible position on the last day of the bonus period."
77. ברי כי אילו חפצה הנתבעת שלא לשלם את הבונוס בעבור מלוא הרבעון, הייתה מפטרת הנתבעת את התובע לאלתר, משלמת חלף הודעה מוקדמת ומסיימת מידית את העסקתו עם מתן מכתב הפיטורים.
78. ביום 24.1.17 הורה בית הדין לנתבעת לגלות את רשימת העסקאות לאזור המכירות שהיה באחריותו של התובע לרבעון הראשון לשנת FY16. הנתבעת צירפה רשימת העסקאות הרלוונטית (נספח ת/30 לתצהיר התובע). לטענת התובע, על פי נתוני העסקאות שגולו ובכל אחת מהעסקאות התובע היה מעורב. לפי הרשימה, סך העסקאות בהן התובע היה מעורב ולא קיבל בגינן בונוס, הגיע לסכום של 2,000,000 דולר (שער הדולר ביום 17.6.15: 3.78 ₪, סך העסקאות: 7,560,000 ₪).
79. לטענת התובע, על פי מכתב היעדים שהתובע קיבל לשנת FY14 (ת/4 לתצהיר התובע), התובע זכאי לבונוס בשיעור 1.49% מהעסקאות בהן היה מעורב, כלומר, סך כולל של 112,644 ₪. לחלופין בלבד, לפי כתב היעדים לשנת FY15 (ת/6 לתצהיר התובע) התובע היה זכאי ל- 1.02% מהעסקאות בהן היה מעורב, כלומר, סך כולל של 77,112 ₪.
80. לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לבונוס עבור רבעון ראשון של 16FY, ברם על פי חישוב הנתבעת ככל ויוחלט כי התובע אכן זכאי לבונוס עבור כל מכירות הרבעון הראשון של 16FY הרי זה מסתכם בסך 8,779 דולר.
81. לא מצאנו תימוכין לאחוזי הבונוס (1.49% ו-1.02%) אשר התובע חישב את תביעתו, לא בת/4 ולא בת/6 (בתצהיר התובע). על פי הנתבעת אחוז הבונוס הממוצע של התובע לרבעון הראשון של 16FY עומד על 0.29%. (החישוב 8,779 מחולק ב-3,029,889).
82. בבדיקה של חישובי הבונוס לתקופות 14FY ו-15FY, מצאנו כי שיעור הבונוס הממוצע לתקופה 14FY עומד על 0.33% על פי החישוב הבא: הבונוס השנתי ( 16,690X12) מחולק בהיקף המכירות הכולל בסך 60,101,694. באותו האופן חושב אחוז הבונוס הממוצע לשנת 15FY והוא עומד על 0.21%. {הבונוס השנתי בסך 267,567 (200,675+66892) מחולק בסך המכירות 128,062,552}.
83. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את התחשיב של הנתבעת לאופן חישוב הבונוס. ברם התובע הועסק בסך הכל שבועיים ברבעון הראשון של 16FY, לפיכך אנו קובעים כי הוא זכאי לבונוס באופן יחסי לתקופת עבודתו.
84. התובע זכאי לבונוס עבור הרבעון הראשון של 16FY בסך של שישית מהבונוס שחישבה הנתבעת העולה לסך של 1,463 דולר.
האם זכאי התובע למניות החברה?
85. לא הוכח על ידי התובע כי הנתבעת מקצה מניות לעובדיה.
86. על פי הסכמי המענקים (נספחים 21א', 21ב', 21ג' לתצהיר קונפידן) נקבעו התנאים בהם יבשילו המענקים. התובע חתם על הסכמי המענקים ושם נקבע:
"Vesting and payment of this Award. The Company or one of its Affiliates shall make, as soon as practicable […] a cash payment to Recipient equal to the portion of the Award Amount that becomes vested on the applicable vesting date […], provided that Recipient has been continuously employed by the Company or one of its Affiliates from the Grant Date through each applicable vesting date […]"
(ס' 106 לתצהיר קונפידן)
עוד נקבע:
"If Recipient's employment with the Company and its Affiliates terminates for any reason other than due to Recipient's death or Disability, this Award shall terminate, and Recipient will forfeit all rights to any portion of this award that remains unvested as of the date of such termination."
(ס' 107 לתצהיר קונפידן)
87. מאחר שהתובע סיים עבודתו לפני שהתגמול הבשיל, הוא איננו זכאי לו.
החזר הוצאות בעובר הרילוקשיין:
88. על פי הסכם הרילוקיישן (נספח 1 לתצהיר קונפידן), התובע היה זכאי ל- 170,000 ₪. התובע קיבל את הסכומים הבאים (ס' 117.1 – 117.5 לתצהיר קונפידן):
ביום 15.8.12 הועבר לחשבון הבנק של התובע סך של 46,000 ₪;
במשכורת חודש 8/12 שולם לתובע החזר בסך 40,209 ₪;
במשכורת חודש 10/12 שולם לתובע החזר בסך 64,781.81 ₪;
ביום 17.10.12 הועבר לחשבון הבנק של התובע סך של 69,981 ₪;
בחודש 10/12 הועברו סכומים לצדדים שלישיים בסה"כ 8,723 ₪.
בתחילת שנת 2013 הועבר לחברת הובלות בינלאומית סכום בגין הוצאות המעבר של התובע מאוסטריה לישראל בסך של 100,676 ₪.
כמו כן, שילמה הנתבעת עבור שכר הלימוד של בתו של התובע בסך 6,083 ₪;
תשלום עבור אחזקת רכב באוסטריה בסך 4,000 ₪ ששולם מידי חודש;
דמי עלות מחייה באוסטריה בסך 6,276 ₪ ששולמו מדי חודש.
(ס' 119.1 – 119.3 לתצהיר קונפידן)
הנתבעת שילמה סך של 326,661 ₪ בגין הוצאותיו של התובע בעבור הרילוקשיין.
89. הנתבעת הוכיחה כי שילמה בכפל סך של 64,781 ₪ פעם אחת דרך תלוש השכר בחודש 10/2012 ופעם נוספת העבירה הנתבעת לחשבון הבנק של התובע ישירות ביום 17.10.12 (נספחים 26, 27 לתצהיר קונפידן). משכך, מתקבלת הודעת קיזוז זו.
90. עוד עלה כי הנתבעת שילמה בעבור התובע סכומים ביתר לרשות המיסים והתובע סירב להשיב לנתבעת, אולם לא צורפו אסמכתאות מאת משרד רוה"ח. לפיכך נדחית הודעת קיזוז זו.
נוכח האמור לעיל, בוודאי שהנתבעת לא נותרה חייבת לתובע כספים בגין המעבר לאוסטריה. לפיכך, נדחה רכיב תביעה זה.
הוצאת דיבה:
91. התובע לא הוכיח כי הנתבעת הפיצה כנגדו שמועות בקרב העובדים וכי אסרה על העובדים ליצור קשר עם התובע.
92. יוער כי התובע טען כי הנתבעת היא שפרסמה ידיעה באתר חדשות באינטרנט אודות פיטוריו (נספח ו- 39 38 לתצהיר התובע) אולם לא הוכח כי הנתבעת היא זו שפרסמה ידיעה זו. מה גם שעיון בכתבה מעלה כי מובאת בה רק עמדתו של התובע כך שהדעת נותנת כי ידה של הנתבעת לא היה בדבר אלא שהידיעה פורסמה ע"י התובע או מי מטעמו.
93. התובע לא הוכיח כי הנתבעת הוציאה דיבתו. התובע פוטר ממניעים ענייניים לפיכך, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש עקב פיטוריו ובוודאי שלא נגרמה לתובע עוגמת נפש במהלך תקופת עבודתו. הנתבעת התייחסה אל התובע בהגינות.
94. מאחר שמהודעת הקיזוז מתברר כי על הסכום שנפסק בגין התביעה, הנתבעת לא נותרה חייבת כספים לתובע.
95. נוכח תוצאה זו, התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
נציגי הציבור- מר גיל אלוני ומר איסר באומל:
96. לאור התוצאה שהגענו להלן, ובהתייחס לסכום התביעה, דעתנו שונה בכל הקשור לפסיקת שכ"ט עו"ד וכי יש להשית על התובע תשלום לנתבעת בגין שכ"ט עו"ד סך של 25,000 ₪. סכום הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ יוותר על כנו.
סוף דבר:
97. פסק הדין הוא כאמור על דעת חברי המותב למעט פסיקת שכ"ט עו"ד אשר נקבעה ע"י נציגי הציבור כנגד דעתה החולקת של אב"ד.
98. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"א תשרי תש"פ (10 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
מר איסר באומל,
נציג ציבור (עובדים) אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה מר גיל אלוני,
נציג ציבור (מעסיקים)