ביטולו של חוזה על ידי אחד הצדדים, עקב הפרתו על ידי הצד האחר, אינו מבטל תניה שעניינה וויתור הדדי של תביעות או תניית פיצוי מוסכם הקיימת בו

בפסק דין, אשר יצא לפני החג מפני כבוד השופטת ענת ברון בית המשפט המחוזי בתל אביב נפסק, כי ביטולו של הסכם עקב הפרתו אינו מביא לבטלות מעיקרא של כל הוראותיו – אלא רק משחרר את הצדדים מקיום התחייבויותיהם העתידיות.

בין הצדדים, החברה ההולנדית ("ארדינג") והחברה הישראלית ("שקבר"), נכרת הסכם זיכיון לייצור והפצה. לאחר שנתגלעו חילוקי דעות חתמו הצדדים על "הסכם מתקן" ובמסגרתו הצהירו הצדדים כי הם מוותרים על כל התביעות הכספיות שצמחו להם אחד כלפי השני עד למועד חתימתו. שקבר סברה כי ארדינג הפרה את ההסכם שלחה לארדינג הודעה על ביטול ההסכם. ארדינג מצידה הגישה תביעה כספית כנגד שקבר לפיצויי הסתמכות ופיצויי קיום בגין ביטול ההסכם, לטענתה שלא כדין. שקבר הגישה תביעה שכנגד.

בית המשפט פסק כאמור, כי ההסכם בוטל כדין וכי ביטול ההסכם עקב הפרתו אינו מביא לבטלותו מדעיקרא אלא רק משחרר את הצדדים מלהמשיך ולקיים את התחייבויותיהם העתידיות על פיו – שחרור, אשר אין פירושו עקירת החוזה מהמציאות המשפטית שבין הצדדים. אם כך היה הדבר, לא ניתן היה לסמוך על הוראה בדבר פיצויים קבועים מראש, המצויה בחוזה וכן ביטול החוזה אינו יכול לפגוע בזכויות שרכש צד שלישי מכוחו.

חשוב, לא רק בעת כריתת חוזה, אלא גם במסגרת חיי החוזה להיות מלווים על ידי עורכי דין המתמחים בתחום הואיל ולעתים גם ביטול חוזה עלול ליצור חבות כאשר זה אינו נעשה כדין.