טיפולו של אדם בקשיש מתוך ציפייה שבעתיד יגמול לו בעריכת צוואה לטובתו אינה פוסלת את הצוואה

לאחר שאישה ציוותה את כלל רכושה לאחייניתה, היא ערכה צוואה חדשה במסגרתה ציוותה את כל רכושה לביתו של האדם שסעד אותה עד אחרון ימיה.

בית המשפט דחה את התנגדות האחיינית לצווה וקבע, כי הצוואה נערכה מרצונה החופשי של האישה. הוראת צוואה שנעשתה בגלל השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה. אולם, לא כל השפעה מביאה לביטול הצוואה, ועליה להיות בלתי הוגנת עד כדי ניצול תלותו, חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה לשם עשיית צוואה לטובת הזוכה, כאשר ציפיית אדם שסועד את המצווה לעריכת צוואה לטובתו לא תיחשב להשפעה כאמור. לצורך בחינת השפעה כאמור יש לבחון את תלות ועצמאות המצווה, טיב הסיוע, היקף הקשרים שקיים המצווה עם אנשים אחרים ומידת מעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה. כאן, על אף שאביה של הנהנית היה הדמות הדומיננטית שטיפלה באישה, לא ניכר שהייתה תלויה בו; האישה לא הייתה מנותקת ממשפחתה, והם אלה שבחרו לבקרה אך לעיתים נדירות; מעורבותו של אביה של הנהנית הסתכמה בבחירת עורך הדין שניסח את הצוואה. בנוסף, אין בציפיית האב כי בשל סיועו לאישה תצווה את רכושה לביתו, כדי להוות השפעה בלתי הוגנת. לפיכך, הצוואה נערכה מרצונה החופשי של האישה והיא תקפה.