בעלת קרקע ורוכש חתמו על הסכם אופציה לרכישת הקרקע אשר קבע, כי ייחתם הסכם מלא בין הצדדים. לאחר שהצדדים ניהלו משא ומתן לא הצליחו להגיע להסכמות, בעלת הקרקע דרשה לבטל את הסכם האופציה בעוד שהרוכש דרש להכיר בו כהסכם מחייב.
בית המשפט העליון קבע, כי הסכם האופציה מחייב את הצדדים כהסכם מלא וניתן להשלים בו את הפרטים החסרים כדי שייהפך להסכם מלא לרכישת המקרקעין. כאשר הסכם אופציה לרכישת מקרקעין מחייב את הצדדים לנהל משא ומתן להסכם מלא, ככול שהמשא ומתן נוהל בתום לב אך נכשל, רשאי כל צד לדרוש לקיים את העסקה למרות זאת. כאשר מדובר בהסכם פשוט יחסית ובעסקא סטנדרטית, כאשר הפרטים החסרים אינם פרטים עיקריים אלא טפלים בעיקרם וכאשר הצדדים ניהלו בעבר משא ומתן אשר לא צלח, להבדיל ממצב בו הצדדים קבעו שהפרטים המהותיים יידונו במשא ומתן, ניתן להשלים בדיעבד את הפרטים ולאכוף את ההסכם. כאן, התנהגות הצדדים מעידה כי הסכם האופציה תקף ומחייב, ובעוד שהצדדים לא הגיעו להסכמה על נוסח הסכם המכר, המדובר בעסקת מכר מקרקעין סטנדרטית שהתנאים החסרים בה אינם מהותיים ולכן הסכם האופציה מחייב כהסכם מכר ובית המשפט ישלים בדיעבד את הפרטים החסרים.