חברה לא חתמה על הארכת הסכם שכירות באופן שגרם למשכירה להפסיד הזדמנות להתקשר בחוזה עם צד שלישי. החברה חויבה לפצות את המשכירה בגין הפרת חוזה אך המשכירה ביקשה לחייב באופן אישי את המנהל שניהל מולה את המשא ומתן.
בית המשפט קבע, כי אין ליחס למנהל את חובה של החברה באופן אישי. עצם העובדה שאדם פועל בכובעו כאורגן, נושא משרה או עובד של חברה לא מקנה לו חסינות מפני חבות אישית בנזיקין, ככל שמעשיו או מחדליו ממלאים אחר יסודותיה של עוולה נזיקית, אפילו אם הוא מבצע את העוולה לא למען עצמו אלא למען החברה. עם זאת, כדי לוודא שמכבדים את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לא תהיה חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל אלא כאשר פעל בחוסר תום לב או כשקיימת מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה, כגון מומחיות אישית של המנהל בעניין נשוא ההתקשרות, עליה סמך הצד השני להתקשרות או קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל לבין הצד השלישי, אשר הביאו לכך שהצד השלישי נתן במנהל המסויים את אמונו ובטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי. כאן אמנם המנהל הוא שניהל את המשא ומתן אולם לא הייתה כל הסתמכות פרטנית בגלל התחייבות אישית של המנהל או בגלל מומחיותו או קיום מערכת יחסים מיוחדת וקרובה במיוחד ולכן אין מקום לחייב את המנהל באופן אישי.