רשות ממשלתית רוסית אשר הייתה בעבר בעל הזכויות בסימני מסחר של מותגי וודקה סטוליצ'ניה ומוסקובקיה, דרשה, כי ייקבע שמי שטוען לבעלות בסימנים בישראל אינה בעלת סימני המסחר האמורים ויוטל איסור עליה לעשות בהם שימוש, בהסתמך על פסק דין שניתן בבית המשפט העליון בהולנד הקובע את בעלותה בסימנים במדינות הבנלוקס.
בית המשפט קבע, שלא ניתן לקבוע את הבעלות בסימנים על בסיס פסק הדין ההולנדי. קיימים שני מסלולים להכרה בפסק דין זר בישראל: אכיפה והכרה. פסק דין המטיל חיוב אישי נועד לאכיפה ואז נדרש לבחון האם פסק דין ישים במדינת ישראל. לעומת זאת פסק דין הקובע סטטוס, או הינו הצהרתי, נועד להכרה, בין דרך אמנה דו צדדית בין המדינות המאפשרת הכרה ישירה ובין מטעמים של צדק המאפשר הכרה אגבית. כאן בהיעדר אמנה דו צדדית או טעמי צדק, המסלול היחיד האפשרי להחלת פסק הדין ההולנדי הוא מסלול האכיפה. אולם, פסק הדין ההולנדי אינו ניתן לאכיפה כיוון שהוא אינו מטיל חיוב אישי אלא הינו הצהרתי בעיקרו, מעניק לרשות הממשלתית זכויות קנייניות, ואינו ישים במדינת ישראל בהיותו מוגבל לקביעת הבעלות בסימנים במדינות הבנלוקס בלבד. כך, לא ניתן לקבוע שהרשות הממשלתית הרוסית הינה בעל הסימנים או לאסור על בעלת הסימנים בארץ לעשות בהם שימוש.