במקרה של מערכת הסכמית גלויה וסמויה יחדיו ההסכמות הגלויות הן למראית עין בלבד וחסרות תוקף

בעל נכס התקשר עם שוכרים בהסכם שכירות כאשר במקביל הגיעו הצדדים להסכמו בעל פה לעניין רכישת הנכס על ידי השוכרים בעתיד. לאחר שהשוכרים הודיעו שאין ביכולתם לעמוד במחיר הרכישה, חתמו הצדדים על הסכם ביטול אך הסכם הביטול התייחס רק להסכם השכירות ולא להסכם בעל פה לרכישת הנכס.

בית המשפט העליון קבע, כי הסכם הביטול מבטל הן את ההסכמות הגלויות והן את ההסכמות הסמויות בין הצדדים. כאשר מערכת היחסים בין צדדים מורכבת משתי מערכות הסכמים, גלויה וסמויה, הרי שההסכמות הסמויות הן אלה אשר מבטאות את רצונם האמיתי של הצדדים. במקרה זה, המערכת ההסכמית הגלויה היא למראית עין בלבד ואין לה תוקף מחייב. זאת ועוד, כאשר הסכם הינו פרטי, אשר נחתם על ידי אנשים שאינם מתוחכמים ואשר יכול להיווצר פער בין כוונתם האמיתית ובין לשון החוזה, רצוי לשים את מירב המשקל בפרשנותו על ניסיון לאתר את כוונתם הסובייקטיבית במועד ההתקשרות. כאן, צדדים התנהלו בשני מישורים הסכמיים, גלוי וסמוי, כאשר המערכת ההסכמית הגלויה המסדירה את השכירות בנכס היא למראית עין בלבד בעוד ההסכמה האמיתית בין הצדדים הייתה למכירת הנכס. הסכם הביטול הינו חוזה פרטי ובחינה של לשון החוזה ונסיבות כריתתו מצביעה שכוונת הצדדים הייתה ביטול כלל מערכת היחסים בין הצדדים, הגלויה והסמויה יחדיו.